"כף רגלי לא תדרוך ברבנות": הזוגות שמסרבים להתחתן

כנרת יהודה ואיתי אביתר, בני 40, חיים יחד במושב בשרון כבר למעלה מעשור. לפני שנתיים נולדה להם בתם נגה, אבל הם לא מרגישים צורך להתחתן. "כף רגלי לא תדרוך ברבנות", אומרת כנרת בנחרצות. "אין לי שום חיבור לחתונה בהקשר הדתי, ועוד עם כל הפרוצדורה מול הגוף העתיק והמיותר הזה".

הם שקלו טקס אזרחי דרך ארגון "משפחה חדשה", אבל בסוף ויתרו. גם על המסיבה. "לא היה לנו כוח להפיק אירוע", היא מסבירה. "יש איזה מסמך שאומר שאנחנו ידועים בציבור, אחרי שנגה נולדה החלפתי את שם המשפחה שלי, וזהו. מבחינתנו אנחנו נשואים לכל דבר ועניין".

כנרת ואיתי הם חלק מתופעה הולכת וגוברת. יותר ויותר זוגות חילונים בוחרים לא רק להתחתן מחוץ לרבנות, אלא לא להתחתן בכלל. הסיבה? גם מי שמתחתן בנישואים אזרחיים בחו"ל, חייב לרשום את נישואיו בישראל – ואם יחליט להתגרש, ייאלץ לפנות לרבנות, הגוף היחיד שמוסמך לפרק נישואים בישראל.

לפי ארגון "משפחה חדשה", מדי שנה נישאים בישראל כ-50 אלף זוגות, מתוכם כ-20% – כעשרת אלפים זוגות – לא דרך הרבנות. חלקם מחוסר ברירה, כמו זוגות מעורבים או גרושים, אבל הרוב עושים זאת מבחירה.

במקביל, סמכויות בתי הדין הרבניים הולכות ומתרחבות. לא מזמן עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק להרחבת סמכויותיהם, ולפני ימים אחדים אושר בקריאה שנייה ושלישית חוק שמאפשר לבתי דין רבניים לדון במזונות ילדים כחלק מהליך גירושים – גם ללא הסכמת שני ההורים.

אחת האלטרנטיבות הפופולריות שהתפתחו היא נישואים אזרחיים בזום דרך מדינת יוטה בארה"ב. התופעה התחילה בתקופת הקורונה וצברה תאוצה, אבל גם היא לא פותרת את הבעיה המרכזית.

נטע ואלון (שמות בדויים, כמו שאר השמות בכתבה זו למעט כנרת ואיתי), דוקטורנטים בני 30 מגבעתיים, התחתנו לאחרונה בטקס אזרחי שלווה באירוע גדול. "מראש ידענו שאנחנו לא רוצים דרך הרבנות", מספרת נטע. "רצינו טקס יהודי במהותו, אבל ממש לא רצינו לשלם לרבנות ולא לעשות את כל מה שנלווה לזה".

הם מודעים לבעיה. "אנחנו יודעים שאם נתחתן בטקס אזרחי בחו"ל, ונתגרש – זה יהיה דרך הרבנות. זאת אחת הסיבות שעוד לא הסדרנו את זה. כרגע לפי תעודות הזהות שלנו אנחנו רווקים". היא מתארת את המורכבות: "כשנולד ילד, הגבר צריך לחתום שהוא האבא. הילד לא משויך אוטומטית. גם אם לא מתחתנים דרך הרבנות, כדאי לעשות כל מיני הסכמים. זה מצריך אותנו להבין טוב יותר את הזכויות שלנו".

"הפקרת ריבונות מטעמים פוליטיים"

עו"ד אירית רוזנבלום, מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה", מתארת את המצב כ"הפקרת ריבונות": "המדינה לא מאפשרת נישואים אזרחיים בישראל, אך מכירה בנישואים אזרחיים מחו"ל. זו הפקרת הריבונות שלה לטובת מדינות זרות מטעמים פוליטיים".

לדבריה, יש בורות גדולה בציבור. "אנשים חושבים שאם הם יתחתנו בנישואים אזרחיים, הכל טוב. הבעיה היא שכשנפרדים, צריכים לעבור דרך הרבנות".

מה הפתרון? "מעמד של ידועים בציבור", היא קובעת. "זה המוסד הכי מכובד שיש. אנשים לוקחים על עצמם אחריות מלאה, במקום להיות שבויים של הממסד. המאמץ הגדול שלנו הוא להסביר לאנשים את כל המשמעויות".

אור, עורכת דין בת 34 מתל אביב, חיה עם ירון, רופא בן 36, כבר שמונה שנים. יש להם שני ילדים. לפני ארבע שנים הם ערכו טקס חתונה אזרחי עם סממנים מסורתיים, אבל ללא רב. "קיבלנו החלטה שלא לעבור ברבנות", היא אומרת, "וגם נמנענו מנישואים בחו"ל, כדי שלא להירשם כנשואים כאן".

למה זה היה חשוב להם? "אמא שלי עורכת דין ועוסקת בדיני משפחה, יש לה אינטראקציה כמעט שבועית עם הרבנות. אנחנו יודעים איך הדברים עובדים. בכלל, נשים צריכות לחשוב טוב על המסלול שלהן. כי כשמתחתנים, הכל טוב, אבל ביום שבו דברים יעלו על שרטון, לא תהיה להן ברירה אלא לעבור דרך הרבנות".

אבל גם הם עומדים עכשיו בפני דילמה: ירון מוציא דרכון פורטוגלי, וכדי שגם אור תוכל לקבל אחד, הם יצטרכו להתחתן.

מור, מהנדסת בת 33, ובן זוגה שי, מהנדס בן 34, חיים יחד עשר שנים בתל אביב. היא בהיריון מתקדם, ובכל זאת הם לא מרגישים צורך להתחתן. "רוב הזוגות שאנחנו מכירים לא מתחתנים ברבנות", היא אומרת. "אולי למעט כאלה שהמשפחה שלהם קצת מסורתית".

מה אומרים ההורים? "יותר הפריע להם שלא היה אירוע. אם היו נישואים אזרחיים בארץ, היינו עושים את זה, אבל בטח לא ברבנות. אנחנו לא מקיימים אורח חיים דתי בשום צורה. גם גרסת הנישואים של הרבנות לא הוגנת כלפי האישה, ויותר מהטקס, מפריע לי כל מה שמסביב – הדרכת כלות וכל השאר".

כשגם הדתיים אומרים לא

אבל התופעה לא מוגבלת רק לחילונים. תפארת ויואב, זוג דתי מירושלים בשנות השלושים והורים לשניים, בחרו גם הם שלא להתחתן דרך הרבנות. תפארת דתייה מלידה, יואב חילוני שחזר בתשובה – ובכל זאת ערכו את החופה דרך "חופות", ארגון רבני-פרטי שמחתן זוגות יהודים כדת משה וישראל, מחוץ לרבנות הראשית.

"התחתנו בטקס הלכתי", מספרת תפארת, "עם כתובה ועם הסכם עגונות, שמונע מצב של עגינות או סירוב גט. זה טקס הלכתי אורתודוקסי, אך לא ברבנות".

מה הסיבה? "אני לא רוצה שגופים כלשהם יחליטו עבורי איזו מערכת יחסים אני צריכה לנהל עם הבורא. היהדות מאוד חשובה לי, אבל אני לא רוצה שייקבעו לי איזה אורח חיים אני צריכה לקיים. קהילות יהודיות ברחבי העולם ידעו לבנות מנגנונים שישמרו את היהדות מצד אחד, ואת המרחב האישי מצד שני".

יואב מוסיף: "אנחנו מנהלים אורח חיים דתי, ואני מנסה ללכת לפי ההלכה כמיטב הבנתי. הרבנות היא גוף שמספק שירות, בדיוק כמו ביטוח לאומי. הסמכות של ההלכה לא מגיעה מהרבנות או מהמדינה. מאוד חשובים לנו קיום ההלכה ושמירת המסורת, אבל הרבנות היא לא בהכרח ספק השירות שמגדיר איך נראה קיום הלכה".

ומה אם יתגרשו? "נעשה את זה לפי ההלכה, בבית דין אלטרנטיבי".

יש להם גם התעסקות בירוקרטית. "כשהוצאנו דרכון, היינו צריכים מסמכים. כשטסנו עם הילדים, היינו צריכים אישור. זה משהו שזוגות הרשומים כנשואים לא מתעסקים בו".

"מייעצת לאנשים לא להתחתן"

עו"ד רות דיין וולפנר, מומחית לענייני משפחה, לא מהססת: "אני מייעצת לאנשים לא להתחתן. המון אנשים רוצים את החתונה בשביל האירוע, בשביל להיות עם שמלת כלה. אפשר לעשות אירוע עם שמלת כלה ו'save the date', אבל עם טקס אלטרנטיבי שלא יוכר לצורך רישום".

מה היתרון? "כל מי שרשום כנשוי והוא יהודי, במקרה של גירושים חייב לעבור ברבנות. אי אפשר להתגרש במקום אחר. במקום זה, אפשר לעגן את היחסים בסדרה של מסמכים משפטיים – צוואה והסכם ממון. זה מאפשר לאדם לקבל שליטה וודאות על חייו".

היא מסבירה את הסיכון: "ברגע שאתה תלוי בממסד הדתי, אתה מאבד שליטה ואי אפשר לדעת לאן זה יתגלגל. זה מייצר חוסר ודאות גדול מאוד. מערכת המשפט כיום מכירה בידועים בציבור באופן שווה לנשואים. מה יקרה בהמשך – אין לדעת".

גם הפורום החילוני יצא בקריאה דומה מיד לאחר המהלך בכנסת: "חילוניות וחילונים, חשוב לזכור: אל תתנו למדינה להיכנס לכם, ובמיוחד לכן, לחיי הזוגיות והמשפחה. לא כשמחליטים לחיות יחד, ובמיוחד לא אם מחליטים להיפרד.

"מה עושים? ראשית, חותמים על הסכם חיים משותפים או הסכם ממון. שנית, לא מתחתנים. כמובן שלא עורכים טקס נישואים עם הרבנות, אבל גם לא מתחתנים בנישואי חו"ל למיניהם – לא קפריסין ולא נישואי יוטה בזום.

"אם נרשמתם כנשואים במדינה אחרת, אתם חייבים על פי חוק להירשם כנשואים בישראל, ואז הרבנות עלולה להיות מעורבת במקרה של גירושים. אז לא מתחתנים. טקס אלטרנטיבי, אירוע אינטימי, מסיבה גדולה – מה שאתם רוצים. רק אל תתנו לרבנות ולבתי הדין הרבניים להיכנס לכם הביתה".