העיכוב בעסקה לשחרור החטופים: רגע אחרי מסיבת העיתונאים שערכו ראש הממשלה, שר הביטחון והשר בני גנץ, נודע כי העסקה לא תתבצע לפני יום שישי - ולא הבוקר (חמישי) כפי שנמסר בהתחלה. לפי שעה, ישראל לא קיבלה לידיה את שמות החטופים שהיו אמורים להשתחרר בפעימה הראשונה כיוון שחמאס טרם חתם על העסקה מול קטאר. גורם מדיני הדגיש כי "אין הפוגה - אין הפסקת אש. ההסכם טרם נחתם".
משפחות החטופים גילו על הדחייה בעסקה דרך התקשורת, ולא בהודעה שנמסרה להם באופן אישי. דני אנגל, אחיו של רונן שנחטף לעזה ביחד עם רעייתו קרינה ושני ילדיהם, מיקה ויובל, סיפר: "גיליתי את זה רק בשלוש לפנות בוקר, כי ישנתי. אני קורס בדרך כלל מוקדם, כי היום-יום בלתי נסבל. האמת? אני לא ממש מופתע. מהיום הראשון סיגלתי לעצמי להתעלם מכמה שיותר רעשים, עד שיבואו ויגידו לי: 'תיכנס עכשיו לאוטו ותגיע לפה ולפה'. אז, אדע שזה קורה".
"מ-7 באוקטובר ועוד הרבה לפני זה, אין לי שום סיבה להאמין לאף אחד שיושב למעלה ואומר לנו משהו. אני לא מסוגל, אין לי אמונה בכלום. אולי בגלל שאני בחור ריאלי, עד שלא אראה את זה בעיניים, זה לא קורה. קשה לי לראות את המשפחה מתפרקת, לבוא ולהגיד להם: זה לא יקרה, חכו עוד יום. אתה לא יכול להוציא לכולם את הרוח מהמפרשים כל הזמן. נמצא אצלנו תום, הבן הגדול של רונן וקרינה. זאת התמודדות לוגיסטית ונפשית בלתי אפשרית כמעט מהיום הראשון. כל החיים נעצרו ועכשיו הם מסביבו. לא אמרנו לו יותר מדי, כי רואים עליו בכל שנייה ובכל רגע את ההתמודדות. אנחנו פשוט שם בשבילו".
נסעת לבית המשפחה בקיבוץ ניר עוז.
"נכנסתי לקיבוץ והשמיים כחולים, הכל פסטורלי ושקט, אבל אתה מסתובב ורואה את הבתים מפויחים והרוסים. הבית של רונן וקרינה לא נהרס, לא נשרף, אבל הכל הרוס ושבור. זרקו רימון פנימה לתוך הבית, יש קליעים שחדרו דרך החלון. זה לא משהו שאפשר לעכל. התחלתי לאסוף את הדברים שאפשר. מבית של חמישה אנשים, עמוס בדברים, הכנסתי לאוטו שני ארגזים עם הדברים שחשבתי שהם ירצו כשיחזרו, כמו חולצה שהם אוהבים".
דיברת איתם בשבת השחורה? ידעת מה עובר עליהם?
"אח שלי זה אחד האנשים הכי אופטימיים שיש. כתבתי לו ושאלתי אותו מה קורה, הוא אמר: 'מבלים בממ"ד'. אצלו תמיד 'הכל יהיה בסדר, הכל טוב, אני על זה'. אנחנו יודעים שהוא חמוש, יודעים שהוא יצא מהממ"ד באיזשהו שלב ודיווח על מחבלים על אופנועים בתוך הקיבוץ. בלתי נסבל לחשוב מה הם עברו בדקות האלה, בשעות האלה, איפה הם עכשיו. אנחנו מניחים שרונן בנפרד מהם. הוא בחור שחותר למגע, לא אדיש. מאוד אכפתי, מאוד דואג, יודע להילחם על הדברים שחשובים לו. אני לא חושב שהוא הבין את רמת הפחד והאימה שבחוץ. לחשוב שייכנסו פנימה? שמישהו בכלל יעז להתקרב לגדר? לא היה שום סנריו כזה".
יש אינדיקציות לגבי מצבם?
"מהיום הראשון הנחת העבודה הייתה שהם חטופים בעזה. מעבר לזה, אין לנו שום אינדיקציה לשום דבר. הם לא הופיעו בשום סרטון. אישית לא הסתכלתי, אבל חברים שלי לקחו את זה בתור משימה ולא מצאו שום דבר. האנשים מפיקוד העורף ומהמטה של גל הירש עוטפים אותנו ובקשר איתנו כל הזמן, אלה אנשים מדהימים שכל דבר שאתה מבקש הם עושים, גם אם אין להם את האפשרויות כי לא הסמיכו אותם או חוקקו חוק, אבל אין שום דבר שהם יכולים לבוא ולהגיד לנו. אתמול התקשרו והקריאו לנו הודעה כתובה מראש, שיש עסקה. זה לא אמר לנו שום דבר קונקרטי. היינו בפגישה עם גלנט, הוא מדבר, אני מקשיב לכל מה שהוא אומר, אבל זה לא אומר לך שום דבר בתכל'ס. אני מנסה לחשוב איך הגענו לרגע הזה, איך אנחנו יוצאים מפה, איך בכלל נצא מפה. אני לא יודע איך הולך להיראות היום שאחרי. עם כל הרצון והכאב וזה שאני רק רוצה לראות אותם ולדעת עליהם משהו, הרבה יותר מפחיד אותי היום שאחרי. עם מה נתמודד".
תסביר.
"מה יקרה לאנשים שייצאו משם? איך הם ייצאו משם? באיזה מצב? מה אתה אומר להם? אח שלי תמיד שידר אופטימיות, הכל תמיד שמח, משפחה מאוד שמחה, ווייב שהכל טוב והכל סבבה. פתאום להתמודד עם השבר הזה והחורבן הזה".
גיא יעקובי, האחראי על מטה החטופים של תושבי כפר עזה אשר 19 מתושביו מוחזקים בשבי החמאס, אמר הבוקר: "מאז שהתחלנו לשמוע על העסקה, אנחנו נמצאים בלחץ ובתקווה שמתחדשת לנו מיום ליום, שהחברים שלנו ואנשי הקהילה שלנו עשויים לחזור ושזה קרוב יותר מתמיד. הבוקר קמנו והבנו שוב פעם כמה הארגון הזה אכזרי, שאין לו אלוהים, שהוא ממשיך להתעלל לנו בנפש. חשבנו שהבוקר נתחיל לראות שמות שאנחנו מכירים, אבל אנחנו מבינים שזה עדיין לא קורה. משחקים לנו בנפש. הם יודעים כמה זה חשוב לנו וממשיכים להראות את חוסר האנושיות וחוסר הרגישות, בהמשך ישיר למה שקרה באותה שבת".
"החברה הכי טובה שלי, אמילי דמארי, נמצאת בעזה. אין יום שלא התחיל או נגמר בשיחה עם אמילי: בוואטסאפ, ביציאות, בקיבוץ. היא כל חיי. בעשייה שלי פה, בכל פעם שאני קצת נחלש, קצת קשה לי או שאני קצת עמוס, אני רואה אותה לנגד עיני וישר מתעורר. חשוב להסביר שמאחורי כל שם שמופיע על השלטים או שמדברים עליו בחדשות, יש עולם שם. זה העולם שלנו, החיים שלנו, זו התקווה היחידה אחרי שאיבדנו 61 אנשים מהקהילה. מה שיכול להחיות את הקהילה הזאת מחדש ולתת לנו את התקווה שאנחנו יכולים לעבור את זה ביחד ולחזור ולבנות את כפר עזה, מתחיל מהחזרה שלהם. בלי זה, זה יהיה מאוד קשה".
יוסי שניידר, בן הדוד של שירי ביבס שנחטפה לעזה ביחד עם שני ילדיה, אריאל וכפיר, סיפר: "אני אחרי 24 שעות מורטות עצבים, לילה לבן עם הרבה כאב, חששות, פחדים ומחשבות. אנחנו לא יודעים אם אנחנו בתוך הרשימה, לא יודעים אם אנחנו בסבב הראשון, השני השלישי או הרביעי, אם בכלל. אני מזכיר שיש 40 ילדים חטופים והחמאס יודע איפה נמצאים רק 30 מתוכם. אני מקווה שהילדים של שירי הם בתוך ה-30 האלה. המצב נוראי מבחינתנו, כי המידע בעצם לא קיים. אנחנו מחכים ומצפים ללא נודע".
במקרה שלכם החטיפה תועדה, יודעים מי לקח אותם.
"יש תמונות של מי שלקח אותם, אבל אני לא יודע לשייך אותם לארגון כזה או אחר. אני מקווה שיודעים מי האנשים האלה ואיפה הם נמצאים. אני מקווה שהם ישוחררו. אנחנו 47 ימים בלי מידע לגביהם בכלל, לא יודעים מה מצבם הפיזי והנפשי, לא יודעים אם הם יחזרו ומתי ובאיזה מצב הם יחזרו לפה. כשהם יחזרו, הם יחזרו לבשורות לא פשוטות. ההורים של שירי גם נחטפו ולצערי הרב גופותיהם נמצאו אחרי שבועיים. נצטרך לבשר לשירי את הבשורות האלה. היא תצטרך לגלות את גודל האסון שקרה פה במדינה, שהרבה אנשים שהיא מכירה וגדלה איתם נחטפו או נרצחו באותה שבת. גם כשהיא תגיע, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות איתה".
מה השאלות שמטרידות אותך בימים אלו?
"מטריד אותי מתי היא תחזור, איך היא תחזור, מה שלום הילדים, האם הם טופלו כמו שצריך. אריאל בן ארבע, זה ילד שאמור לרוץ, לשחק, לקפוץ ולהשתולל, ובמקום זה הוא נעול בחדר תת-קרקעי במשך 47 ימים, בלי לראות אור יום, בלי לחוות שום דבר שילד אמור לחוות. תחשבו מה זה להיות בסיטואציה כזאת לילד בן ארבע במשך כל כך הרבה ימים. מטריד אותי מה יקרה עם שאר החטופים, איך הם יישרדו את זה. אני לא אוהב את חמשת ימי ההפוגה. אני זוכר את הדר גולדין, את מה שקרה לו בהפוגה במבצע צוק איתן. אני מפחד שיקרה דבר כזה לחיילים שלנו. עוד דבר שאני חושש ממנו, זה שכוחות החמאס יוכלו להתארגן ולקבל אוכל, דלק ומצרכים ואחר כך להמשיך את הלחימה לעוד תקופה קדימה, מה שאומר שהמשא ומתן על שחרור החטופים הבאים יידחה לתקופה אחרת. הקושי הזה בלתי נסבל. היינו יכולים לגרום לחמאס לרדת על הברכיים עוד שבוע-שבועיים, כי אוזל להם הדלק והאוכל והרבה דברים קורים שם".
איך אתם כמשפחה מתכוננים לחזרת שירי והילדים?
"מאוד התאחדנו כמשפחה בתקופה הזאת ואנחנו עושים כל מה שאפשר בשביל להחזיר אותם הביתה. אני מקווה שהם יחזרו במצב פיזי ונפשי כזה, שיוכלו לחזור לשגרה כמה שיותר מהר. אני חושב על זה בלי הפסקה. עוד לא יודע אם אהיה מסוגל ללכת לראות את שירי כשתחזור, לא יודע כמה זמן זה ייקח לי. אנחנו מאוד מכונסים בתוך התהליך הזה, סוחבים דברים על הכתפיים. יכול להיות שזו תהיה נקודת שבירה עבור המשפחה. לשירי יש אחות אחת בשם דנה שלמזלנו הרב ניצלה באותו יום. היא הייתה במושב ליד ויצאה ללא פגע. היא זו שתצטרך להיות המענה הראשוני, היא זו שתפגוש אותה. לא יודעים כמה נוכל לרוץ אליה קדימה ולחבק אותה. נצטרך לחכות ולראות באיזה מצב היא תגיע. ניתן לה את כל מה שהיא צריכה, היא תקבל מאיתנו מעטפת במאה אחוז ויותר מזה".