"אנחנו צריכים להפסיק להקשיב לקצוות ולהתאחד"

לקראת חג הפסח וקצת לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, קרן רודרמן משיקה פרויקט ייחודי ומרגש בשם "ארבע אימהות - והגדת לבנך". המיזם החדש מציג סדרת מפגשים מצולמים בהנחייתה של שירה רודרמן, מנכ"לית הקרן, עם ארבע אימהות ישראליות שחוו טרגדיה אישית קשה מנשוא במלחמה האחרונה, אך בחרו באומץ ובגבורה להרים קול של אחדות וחיבור בעם.

במהלך השיחות האישיות חושפות האימהות את עולמן הפנימי ומעניקות תובנות עמוקות על משמעות החירות בימים אלה, על כוחה של האחדות בעם, ועל המסרים החשובים ביותר שהן מבקשות להנחיל לדורות הבאים. הפרויקט מבקש להאיר את עוצמת הרוח האנושית ואת היכולת לצמוח מתוך משבר, תוך הדגשת הערבות ההדדית כבסיס לחוסן לאומי.

שירה רודרמן משתפת כי הפרויקט נולד מתוך עבודה מתמשכת של הקרן על חיזוק האחדות בחברה הישראלית. "בשנה האחרונה נחשפתי לנשים מעוררות השראה ועומק", היא מספרת. "הנסיבות הקשות שאליהן נקלעו לא הן שהפכו אותן למנהיגות, אלא הקול הצלול והערכי שהן בוחרות להשמיע באופן עקבי, מתוך תחושת אחריות עמוקה לעתיד החברה שלנו".

"הכוח העל שלנו הוא אחדות"

כשנשאלה על משמעות החירות בפסח הנוכחי, רייצ'ל גולדברג-פולין, אמו של הירש גולדברג-פולין ז"ל שנחטף מפסטיבל נובה ונרצח בשבי, לא יכלה להתעלם מהמציאות הכואבת: "זו שאלה עמוקה מאוד לשאול בתקופה שבה עדיין יש לנו 59 בני אדם שאין להם שום צורה של חופש. המספר הכואב מזכיר לכולנו את עשרות המשפחות שעדיין חיות בצל חוסר הוודאות והכאב הנורא".

רייצ'ל שיתפה בתחושות המורכבות שליוו אותה בליל הסדר בשנה שעברה, כשידעה שבנה מוחזק בשבי בתנאים בלתי נתפסים. למרות הביקורת הנוקבת שהשמיעה כלפי הממשלה בנוגע לטיפול בנושא החטופים, היא רואה, לדבריה, בסדר פסח הזדמנות לצמיחה אישית וקולקטיבית. "אני באמת מאמינה שכוח העל שלנו הוא אחדות", היא מדגישה וקוראת לכל אחד "לפנות למישהו שלא כמונו מתוך הקהילה, ולהבין איך שנינו מאמנים אחד את השני להקשיב".

"לא להקשיב לקצוות"

סיגי כהן, אמו של אליה ששב משבי חמאס, מבטאת תחושת הקלה מהולה בכאב מתמשך: "החמצן חזר ולא חזר." היא היחידה מבין הארבע שזכתה לחבק את בנה, אך היא מתקשה לשמוח בשל הלחימה המתחדשת והדאגה לשאר החטופים.

סיגי שיתפה על הדיאלוג הדמיוני שניהלה עם בנה בתקופת השבי, ועל האמונה בכוח הרוח. היא מדגישה את הפער בין התמונה המשתקפת בתקשורת לבין החוסן והערבות ההדדית הקיימים בעם. "מה שרואים בתקשורת זה בכלל לא מה שיש בעם עצמו," היא אומרת ומציעה גישה מעשית לחיזוק האחדות: "לא להקשיב לקצוות" ולהתמקד במרכז. "ההקשבה, הסובלנות והערבות ההדדית הם אלה שיכולים לחבר אותנו ביחד".

"אנחנו אחים, אנחנו שונים אחד מהשני, אבל ככה זה פאזל"

שירה שפירא, אמו של ענר שפירא ז"ל שנהרג כשהגן על אחרים, מבקשת לשנות את המיקוד בחברה הישראלית. "מכל מיני סיבות, החברה שלנו מוצפת בהנכחה של הדברים השליליים שקורים פה", היא אומרת וקוראת להדגיש גם את "הדברים המדהימים שקורים רק פה."

מורשתו של ענר, שהיה מוזיקאי ואמן, ממשיכה לחיות דרך שיריו. שירה משתפת בציטוט משיר של בנה המדבר על אחדות השונה: "אנחנו אחים, אנחנו שונים אחד מהשני, אבל ככה זה פאזל". היא רואה בפסח הזדמנות לזיכרון בונה, "להנכיח את מה שקרה לעם שלנו לפני אלפי שנים, ולא רק לזכור, לראות את עצמנו כאילו זה קרה לנו."

"המצפן שלי זה עם ישראל"

איריס חיים, אימו של יותם חיים ז"ל שנחטף ונהרג בשוגג על ידי כוחות צה"ל לאחר שברח משבי, הפכה לסמל של סליחה וראיית האחר. "יותם השאיר מורשת שאומרת שאנשים לא מספיק רואים אחד את השני", היא משתפת.

איריס, שבחרה לשלוח מסר של חיזוק לחיילים שטעו, מגדירה את עקרון הפעולה שלה בפשטות: "המצפן שלי זה לא איריס חיים, המצפן שלי זה עם ישראל". היא רואה בבנה דוגמה לחירות פנימית אמיתית, שגם בשבי הצליח לשמור על נפש חופשיה. המסר שלה לדור הבא מאתגר את מושג העבדות המודרנית וקורא ליישום הערכים הלכה למעשה: "אני רוצה שתיקחו מהדברים שלי ותיישמו אותם."