"אל תוותרי על הבדיקה גם אם אומרים לך שאת צעירה מדי״

כשבנה של ליטל בן עזרי קליין היה בן חודשיים, היא התקשתה בהנקה ולבסוף הפסיקה. כשחשה גוש בשד, נאמר לה שמדובר ככל הנראה בשאריות חלב. אבל הגוש לא נעלם. הוא גדל, התחיל לכאוב, והיא הרגישה שמשהו אינו כשורה. בגיל 32, כשבנה היה בן שנה, אובחנה בסרטן השד. "אל תניחי שאת צעירה מכדי לחלות", היא אומרת. "אם את מרגישה גוש או שינוי, לכי להיבדק. ואם החשש נשאר גם אחרי שקיבלת תשובה מרגיעה, המשיכי לברר ופני לחוות דעת נוספת".

הדרך של ליטל לאבחנה עברה בין ההסבר המרגיע שקיבלה לבין החשש שהתקשתה לתת לו מקום. "סעדתי את אמא שלי עד שנפטרה מסרטן הלבלב. האפשרות שגם אני חולה הייתה קשה לי, והדחקתי את החשש למרות תחושת הבטן״, היא מספרת. אחרי חודשיים פנתה לרופאת המשפחה, ששלחה אותה לכירורג עוד באותו יום. לאורך הבירור, גילה הצעיר חיזק את ההנחה שמדובר בממצא שפיר. אלא שכאשר קיבלה עם בעלה רועי את תוצאות הביופסיה, התברר שיש לה שלושה גידולים ממאירים בשד, ונמצאה גם נשאית של מוטציה בגן BRCA1. היא נדרשה לטיפול אגרסיבי. "איבדתי את אמא שלי, ובבית היה לי ילד בן שנה. הייתי נחושה להילחם על החיים שלי, ורציתי גם לשמור על האפשרות להביא עוד ילדים".

גם שבי מחיטאר ותמימה ללזרי גילו שהן חולות בשנים שבהן גידלו ילדים קטנים. שבי אובחנה בגיל 38, אם לשתי בנות. תמימה הייתה בת 31, ובבית היו שלושה ילדים, בני ארבע, שנתיים וחצי, וחצי שנה. כל אחת הגיעה לאבחנה בדרך אחרת, אבל אצל שלושתן המחלה נכנסה לתוך חיי משפחה צעירה, וההתמודדות איתה נגעה גם בילדים. "סרטן לא יודע בת כמה את. אל תוותרי על הבדיקה גם אם אומרים לך שאת צעירה מדי", אומרת שבי. בעקבות חברה שחלתה בגיל צעיר, היא הקפידה להיבדק. כשהרגישה גוש בשד, פנתה לבירור. "כשהגיעה התשובה, השמיים נפלו עליי. היד רעדה כל כך שלא הצלחתי לכתוב".

אצל תמימה לא היה גוש שהרגישה או שינוי שעורר חשד. "המחלה התגלתה בזכות המעקב", היא מספרת. כנשאית של מוטציה בגן BRCA, הקפידה על בדיקות במרפאת נשאיות וכבר החלה לשקול ניתוח מניעתי. אך עוד לפני שעברה אותו, בדיקת MRI שגרתית הובילה לאבחנה של סרטן שד הורמונלי. "ברגע שהתקשרו, הבנתי שיש ממצא". תמימה עברה ניתוח, כימותרפיה והקרנות, וכיום היא עדיין בטיפול.

לאחר האבחנה עברה ליטל שימור פוריות, ובהמשך כימותרפיה וכריתה דו-צדדית. הדרך להרחבת המשפחה כללה גם אובדן היריון ולידה שקטה. בהמשך נולדו לה ולרועי עוד שני בנים. כיום שלושת ילדיהם בני תשע, חמש וכמעט שלוש, והיא עדיין מתמודדת עם כאבים ומגבלות תנועה.

אצל שבי, לצד ההתמודדות עם הבשורה והטיפולים, הגיעו השאלות של הבנות. הבכורה, כמעט בת שבע, שאלה למה זה קרה להן. הצעירה שאלה מי תהיה אמא שלהן במקומה. תחילת הטיפולים של שבי נקשרה ברגע לאומי שלא תשכח. ביום חזרת החטופים, בערב שמחת תורה לפני כשנה, ישבה בחדר הטיפולים לבושה בכחול ולבן, עם צמיד צהוב, וצפתה בשידורים. "ראיתי את החטופים חוזרים הביתה, והבנתי שכעת אני מתחילה את המלחמה האישית שלי". היא עברה טיפולים ואשפוזים תחת איום טילים וכיום היא ממשיכה בטיפול ומשתדלת לשמור על אופטימיות והומור. "אני לא בוחרת מה יקרה לי, אבל אני יכולה לבחור איך להתמודד. חשוב לי לשמור גם על הנפש שלי".

היכולת להתמודד נשענה גם על האנשים שהיו סביבן. "צריך אנשים שיחזיקו אותך, פיזית ונפשית", אומרת שבי. "חברה ניהלה קבוצת וואטסאפ שריכזה את העזרה. היו מי שהצטרפו להליכות, אחרים הגיעו לקפה או שלחו הודעות מעודדות. לא הייתי צריכה לספר שוב ושוב מה שלומי או להסביר איזו עזרה אני צריכה. כל אחד ואחת מצאו דרך לתת, וזה היה חשוב כל כך". תמימה מספרת על תחושה דומה: "זו הייתה תקופה מאתגרת, אבל עטפו אותנו. ההרגשה שיש אנשים סביבנו הייתה חשובה מאוד".

לצד התמיכה הקרובה, שלוש המשפחות מצאו מקום גם בקהילת המעגל של ג׳רמי, המקיימת ימי כיף ופעילויות לילדים ולבני נוער המתמודדים עם מחלת הסרטן במשפחתם הגרעינית. ליטל הגיעה דרך חברה שחלתה, שבי נחשפה לפעילויות בפוסט בפייסבוק, ותמימה הצטרפה במהלך הטיפולים. עבור ליטל, ההיכרות הגיעה בתקופה שבה חלק מהאנשים סביבה התרחקו. "אני זוכרת את החיבוק של פמלה בקר ואת התחושה שרואים אותי", היא אומרת על המפגש עם מנכ"לית העמותה. עם השנים הכירה חברות בקהילה, והפעילויות נעשו חלק מחיי ילדיה. "הם מחכים להגיע, שמחים לפגוש חברים ואוהבים ללבוש את חולצות העמותה. לצד ההתמודדות שלהם עם המחלה שלי, המפגשים נותנים להם מקום להיות ילדים, לשחק ולשמוח". אצל תמימה, הילדים כלל אינם מקשרים בין הבילויים למחלה. "הם פשוט שמחים, נהנים ומתפנקים". שבי מצאה במפגשים האלה הקלה גם עבור עצמה. התמיכה מהעמותה הגיעה מבחינתה ממקום לא צפוי. "מצאתי מקום שבו גם אני וגם הבנות שלי יכולות להרגיש שייכות", היא מספרת. "יש משהו משחרר במפגש עם משפחות שמתמודדות עם מצב דומה, ללא צורך להסביר", היא אומרת. "בעמותה פשוט עוטפים אותנו בפעילויות וחושבים גם על הילדות וגם עלינו כהורים, הם מאפשרים לנו להוריד לרגע את החומות ופשוט להיות ביחד".

שבי משתפת ומעבירה הלאה את הסיפור שלה כדי לעודד נשים להיבדק גם בגיל צעיר ולא להתעלם משינוי בגוף. לדבריה, לא מעט נשים בקהילה הסובבת אותה, כבר הלכו להיבדק בעקבותיה. "אל תחכי. ואם את מרגישה שינוי, פני לבדיקה גם בגיל צעיר". גם תמימה מבקשת להעביר הלאה את המסר: "אל תניחי שבגיל שלושים זה לא נוגע לך. חשוב להכיר את ההיסטוריה המשפחתית, להקפיד על המעקב המומלץ ולא להתעלם משינוי".