דודה של מור שמלי: "כולנו ידענו שהמסכה מסתירה פצע. גם לא הופתעתי"

שלוש שנים לאחר רצח בעלה אלון שמלי ז"ל בפיגוע במצרים ב-8 באוקטובר 2023, הלכה לעולמה מור שמלי. מור, בת 35, מורה בחינוך המיוחד, ראתה את אלון נרצח לנגד עיניה יום לאחר 7 באוקטובר, בפיגוע באלכסנדריה בזמן טיול.

בשיחה עם דודה, נחום ישראלי, עולה דמות של אישה שלא הצליחה לשרוד את האובדן. "מור הייתה ילדה חכמה, דומיננטית ועקשנית והפכה להיות נערה ואישה כזאת בדיוק", הוא מספר. "היא הייתה אשת חינוך מעולה ובתפקידה כמורה בחינוך המיוחד, קצרה מחמאות רבות מאנשי חינוך, הורים ותלמידים שסבבו אותה. את אלון היא הכירה בצבא. הם היו בזוגיות 6 שנים ונשואים עוד 7 שנים, ביחד 13 שנים של זוגיות מופלאה. הייתה להם זוגיות כזאת שאפשר למצוא רק בסרטים רומנטיים. נפשם הייתה שזורה זו בזו. הם אהבו מאוד לטייל יחד בעולם ונהגו לנסוע לטיולים מאורגנים. כזה גם היה הטיול האחרון שלהם למצרים".

אלון שמלי, מורה לחינוך גופני ומאמן כדורגל בקבוצות הילדים של הפועל תל אביב, היה בן 34 כשנרצח. בני הזוג שהו במצרים בטיול מאורגן עם 14 ישראלים נוספים כשפרץ הטבח ב-7 באוקטובר. למחרת, באתר "עמודי פומפיוס" באלכסנדריה, פתח שוטר מצרי בירי מטווח אפס לעבר המטיילים הישראלים. אלון נהרג ומור שרדה את הפיגוע.

"מור הסתגרה בביתה ולא ראתה כמעט אף אחד", מספר ישראלי. "הייתה יוצאת מביתה לאירועי אזכרה לאלון אהובה ולמלחמתה ברשויות כדי לקבל תשובות לשאלות שנותרו פתוחות באשר לעונש שקיבל, אם בכלל, הרוצח של אלון וגם בשביל הבגדים והחפצים האישיים של אלון שהיא דרשה לקבל מהמצרים באמצעות משרד החוץ הישראלי".

ישראלי מתאר כיצד חיפש את קרבתה של מור: "מצאתי את עצמי הולך לראות משחקי כדורגל, דבר שלא עשיתי אך פעם בימי חיי, כי ידעתי ששם יהיה אפשר לזכות בעוד כמה רגעי מור. שם היא נראתה במיטבה. יפה, זורחת, קורנת, בטוחה בעצמה ומנהלת את סביבתה כמו שרק היא יודעת. אבל כולנו ידענו שהכל זה מסכה ואיפור שמסתירים פצע שאינו נראה לעין".

הפגישה האחרונה ביניהם התקיימה באזכרה לאלון ב-7 באוקטובר 2026. "לא ידעתי שזאת תהיה פגישתנו האחרונה", אומר ישראלי. "עם זאת, גם לא הופתעתי".

"ניסיתי לברוח ובגלל הבלגן פשוט נפלתי"

בעדות שנתנה בוועדת העבודה והרווחה בכנסת ב-30 ביוני 2025, תיארה מור את הרגעים שאחרי הירי: "אני חושבת שהוא לא ירה בי כי אני אישה. ניסיתי לברוח ובגלל הבלגן פשוט נפלתי. המחבל סיים את המחסנית, התיישב על הרצפה, הרים ידיים, אף אחד לא ניגש אליו. כשקמתי ראיתי את בעלי ירוי מת עם עיניים פקוחות".

מור סיפרה שישבה שעה ליד גופתו, בוכה וצורחת. "התחננתי שירו בי גם, כי אין לי מה לעשות פה בלעדיו", אמרה. לאחר מכן הועברה לבית חולים צבאי באלכסנדריה, שם הופרדה מגופת בעלה ונסגרה בחדר במשך 12 שעות. "עבדו עלי שהוא חי ומטפלים בו. ידעתי שזה שקר, אבל 12 שעות העבירו אותי התעללות נפשית. הלעיטו אותי בכדורים. התחננתי לדעת מה קורה עם הגופה שלו ואמרו לי להפסיק להגיד שהוא מת". מור גילתה בארץ שנערכה נתיחה שלאחר המוות בגופת אלון, ללא רשותה.

"היא רצתה להצטרף אליו באשר הוא נמצא"

כששואלים את ישראלי מתי הבינה המשפחה שמור במצב קשה, הוא עונה: "אני לא רוצה להיכנס לפרטים בנושא מותה של מור כדי לשמור על צנעת הפרט. אבל 'משהו נוראי', כל שלוש השנים היו שנים נוראיות עבורה ומורכבות מאוד עבור אוהביה ואהוביה".

את הניסיונות לעזור לה הוא מתאר בכנות כואבת. "אני בעצמי ניסיתי לשדך אותה לבעלי מקצוע שאני מכיר כדי לנסות למצוא מזור לפצעיה הנפשיים אבל גם בעלי המקצוע אמרו, היא קודם כל צריכה לרצות. היא לא רצתה! וגם אמרה זאת בקולה בראיונות רבים שנתנה לתקשורת. היא רצתה להצטרף אליו באשר הוא נמצא".

ישראלי מציין שראש עיריית בת ים עוזר למשפחה, ושקיים מסלול סיוע כלכלי ונפשי למשפחות נפגעי פעולות איבה. "אבל כאמור בדברים שבערו בה הקשורים ברצח של בעלה אל מול שלטונות מצרים, לא קרה דבר".

"קטונתי מלתת מסר לאנשים במצבה. אני לא באמת יודע מה היה מצבה", מספר הדוד. "אף אחד מלבדה לא באמת יודע או ידע. החולה, ופצע נפשי זו בהחלט מחלה, צריך קודם כל לרצות להירפא, ואז צריך להגיש לו יד".

מור עצמה לא ויתרה. היא נפגשה עם חברי כנסת, שרים ונשיא המדינה. ביקשה את בגדיו וחפציו האישיים של אלון, דרשה לדעת אם הרוצח נענש. "כולם הבטיחו לטפל ולוודא מה עלה בגורלו של הרוצח ומה עלה, להבדיל, בגורלם של חפציו האישיים של אלון אותם היא דרשה לקבל", אומר ישראלי. "דבר לא קרה! לא הגיע אליה מידע".

בעדותה בכנסת אמרה מור: "משרד החוץ אמרו שמצרים לא משתפת פעולה עם ישראל. איזו תשובה זאת? אנחנו כל הזמן במשא ומתן עם מצרים".

"הכאב בלתי נסבל"

ברשתות החברתיות חשפה מור את עומק סבלה. "הכאב בלתי נסבל. לא תאמינו כמה דמעות יכולים לייצר הלב והעיניים", כתבה. "אני לא חיה ולא לגמרי מתה, כאילו מרחפת מעל החיים. כאן אבל לא כאן. החיים שלי הסתיימו שם במצרים ב-8.10.2023 כשרצחו אותנו. הכדור שפגע בלב של אלון ובלב שלי, אבל הכאב שלי לא נגמר בירייה, הוא התחיל ממנה ונמשך עוד שנתיים".

בפרסומים שלה מחודש ינואר האחרון, כתבה: "ניצלתי את הזמן הזה לנסות להשיג צדק מינימלי אבל לא הצלחתי. המדינה שלנו נכשלה בזה. מה שכן, אני מקווה שהצלחנו במעט, זה שיכירו אותך, לתת לך את הכבוד המגיע לך".

מועדון הכדורגל הפועל תל אביב פרסם הודעה על מותה של מור, שמאז הירצחו של אלון המשיכה לשמור על קשר הדוק עם אנשי המועדון ולהגיע עם בני משפחתה למשחקי קבוצת הנוער "הפועל שווים", הקרויה על שמו של אלון.

ישראלי אומר שהמשפחה מתכוונת להמשיך את מאבקה: "ניתן לקבורה להסתיים, לשבעה להסתיים, לשלושים להסתיים, וננסה לבדוק מה ניתן לעשות כדי לרפא ולו גם חלק קטן מהפצע שנפער בנפשה של מור".