84 שנים אחרי השואה: השרשרת שחזרה למשפחה מסלוניקי

שרשרת זכוכית שהופקדה בידי שכנה נוצרייה בעיר סלוניקי בזמן מלחמת העולם השנייה, חזרה לאחר 84 שנים למשפחתה המקורית בישראל. את הסיפור חשפה עליזה גריידי, בתו של אברהם אלברטו, הניצול היחיד ממשפחתו הקרובה.

לדבריה, כאשר הגרמנים הגיעו לסלוניקי וגירשו את יהודי העיר, סבתה בוליסה מסרה לשכנתה שרשרת מזכוכית מורנו. היא ביקשה ממנה לשמור עליה, ולהעביר אותה לבתה רנה כאשר המשפחה תשוב מן המלחמה. בוליסה, בתה רנה ובני משפחה נוספים לא שבו. רוב בני המשפחה נספו בשואה, ורק הבן הצעיר, אברהם אלברטו, שרד לאחר שנשלח כנער בן 15 למחנות עבודה.

"אבא שלי היה הצעיר מבין האחים", סיפרה גריידי בשיחה עם mako. "כשהגרמנים אספו את המשפחה, סבא שלי סימן לו לא לעלות למשאית. אבל הוא לא רצה להישאר בלי המשפחה שלו". לדבריה, לאחר המלחמה שב אלברטו לעירו בניסיון לאתר קרובים. שכנים מסרו לו תמונות משפחתיות שנותרו בידיהם, אך לא ידעו למסור מידע נוסף. הוא עלה לישראל בתקווה שאולי מישהו ממשפחתו שרד והגיע גם הוא.

"הוא חי כל החיים עם אולי", אמרה בתו. "אולי מישהו נשאר. אולי מישהו יופיע יום אחד ויספר משהו. לכן היה חשוב לו להקים משפחה ולהנציח את שמות יקיריו". בני המשפחה ניסו במשך השנים לצאת למסע שורשים ביוון, אך אלברטו עצמו סירב לשוב לשם. לאחר מותו נסעו קרוביו לסלוניקי, איתרו את הכתובת שבה התגוררה המשפחה, אך לא הצליחו למצוא מידע חדש. הפריצה הגיעה רק לאחרונה. בן משפחה בשם שחר, שהבטיח בעבר לאלברטו כי יבקר בבית המשפחה, הגיע למקום במקרה. הוא פגש אישה מקומית שהתברר כי היא מתגוררת בבניין שנבנה במקום הבית הישן. לאחר שיחה עם בני המשפחה, התקשר בעלה של האישה לאמו, ויקטוריה. לדבריה של גריידי, האם שאלה תחילה אם המבקר מכיר את רנה, ולאחר מכן אם שמע על "אלברטיקו" — כינויו של אביה.

ואז נחשף מה שנשמר עשרות שנים. ויקטוריה סיפרה כי ברשותה השרשרת שסבתם מסרה לאמה, וביקשה להעבירה לרנה כאשר תשוב. "היא אמרה שאמה לא הרשתה לאיש לענוד את השרשרת", סיפרה גריידי. "כולנו בכינו". בעקבות הגילוי נסעו גריידי ואחותה ליוון, נפגשו עם בני המשפחה המקומית, והודו להם על שמירת התכשיט במשך דורות. "אחרי 84 שנים למצוא דבר כזה", אמרה, "זה כמעט בלתי נתפס".