"אמא ביקשה שלא אגיע לחג בגלל הדעות הפוליטיות שלי"

זה התחיל כבר בהפגנות נגד ההפיכה המשפטית, לאט לאט הפילוג הלך והעצים, לעיתים עד כדי שהביאה לפרידה של זוגות ובעיות במשפחה. ה-7.10, במקום לאחד, העצים זאת אף יותר. השיח הפך לבלתי אפשרי בין צדדים שלא מסכימים אחד עם השני – ורקע המציאות היא של חטופים, הפיכה משפטית ומלחמה שלא נגמרת.

גם בליל הסדר שמתקרב אפשר לראות את תוצאות חוסר האחדות. לינוי נחמני (36)  מהרצליה מספרת שאת החג תמיד חגגו בבית של סבא שלה. "בחג האחרון שלפני ה-7.10, בתקופת ההפיכה המשפטית, היה פיצוץ גדול בין דוד שלי לבין אחי הגדול על רקע פוליטי. הם לא דיברו הרבה זמן וכשנפגשו זה היה רק 'שלום שלום'. אנחנו במשפחה מהצד הימני אבל אחי הגדול חושב אחרת. זה היה בלתי אפשרי. את החג הזה אנחנו נחגוג משפחה מצומצמת: אמא, אחי הגדול, אחותי והאחיינים. זה כבר לא כיף כמו פעם".

אצל דניאל סוויסה (26) המשפחה חצויה פוליטית. "חצי מהצד אבא שלי הם ליכוד, אשתו של דוד שלי רוצה שבני גנץ יעלה, וכשמתחיל שיח בסגנון 'ביבי הרס את המדינה' זה יוצר פילוג וקרע.  ממש לא דיברנו איתה שלושה חודשים, והיא לא הגיעה לארוחות משפחתיות. בחנוכה עשינו סולחה אבל אני לא יודע מה יקרה בפסח. אנחנו נחגוג אצל סבתא מהצד של אבא. החלטנו שלא מדברים יותר על פוליטיקה כדי לא להרוס את החג, אבל לא יודע אם נעמוד בזה".

אצל אבי צדקה (32) מבת ים בעל סוכנות ייעוץ בתחום השיווק, סדר פסח רגיל אצל סבא וסבתא כולל בין 60 ל-70 איש. השנה יגיעו חצי: "זה מאוד משמעותי", הוא אומר, "לפני השירות הצבאי שלי לכולנו הייתה אותה דעה על המצב", הוא מספר, "אחר כך גיבש לעצמו דעה שונה.  כולם בצד הימני של המפה אבל לא כולם ביבי. הוויכוחים התחילו ברפורמה המשפטית ואחרי ה-7.10 הכל הפך יותר רגשי ויותר קיצוני. ממש לא יכולנו לראות אחד את השני. אי אפשר היה לנהל שיח רגיל. נסינו לא לדבר פוליטיקה אבל זה לא עובד. זה מגיע לזה שאנשים עוזבים את הוואטסאפ המשפחתי. כל מה שקשור לשם של ביבי מעורר ויכוחים מאד צורמים. בהתחלה עוד ניסו לדבר על נושא אחר אבל בחצי שנה אחרונה זה בלתי אפשרי לא לדבר על פוליטיקה. אנשים מרימים את הווליום ואתה לא שומע את עצמך. אני שוקל השנה לא להגיע לסדר ולעשות אותו בבית".

אצל בראל מליק (27) מראשון לציון, מנהל ובעלים של קינג הפקות עשו בשנים האחרונות שאחרי מות אביו את הסדר אצל חבריו של אימו: "מאז שהתחיל המהפכה המשפטית אני נקטתי בעמדה פוליטית, ואז ה-7.10, ועכשיו שוב הפיכה משפטית, ושוב חזרנו לדבר פוליטיקה בווליום מאוד גבוה. אנחנו שישה אחים והוויכוחים הגיעו לרמה כזאת שאמא שלי לא רוצה שאני אגיע לחג. אני בצד הימני של המפה, ואמא שלי בוחרת יאיר לפיד. בעבר, למרות זאת ולמרות שהיא הלכה להפגנות, הצלחנו לתקשר, אבל מאז המלחמה זה בלתי אפשרי. השנה אני אעשה את הסדר לבד מול הטלוויזיה".

"זוהי הזהות שלנו"

אז למה בעצם ויכוח פוליטי נעשה בימינו כבר כמעט בלתי אפשרי? האם יש זוגות שבסופו של דבר נפרדים על הרקע הזה, ואיך נעבור את הפסח בשלום? על פי ד"ר אנאבלה שקד, פסיכותרפיסטית אדלריאנית, מחברת הספר "לקפוץ למים: מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים", חוסר הסכמה יכול להתקיים לצד הערכה וכבוד לאדם האחר ולדעותיו, כל עוד נשמרת ההפרדה בין דעה לזהות האישית של האדם. "בשנים האחרונות, המצב הפך למורכב ומאתגר יותר בשל שני גורמים עיקריים: הרצון הפוליטי להפריד ולמשול, והיכולת לעשות זאת בצורה מאסיבית, כי אג'נדה זו תואמת את אלגוריתמים של רשתות חברתיות", היא אומרת. "השתייכות פוליטית הפכה להיות חלק מהזהות של האדם, שמובילה לתחושת שייכות למחנה, ולכן כל התנגדות לדעה מסוימת נתפסת כאיום קיומי על תחושת השייכות והערך. כאשר דעות פוליטיות הן לא תוצאה של בחירה מושכלת המבוססת על שיקול דעת ענייני ובחינת הפער בין הבטחות פוליטיקאים למציאות, אלא אקט של נאמנות".

לדבריה, זוגות שמצליחים לשמור על הזוגיות שלהם למרות חילוקי דעות פוליטיים הם אלה שבוחרים להתמקד במשותף ומשאירים את הפוליטיקה מחוץ לבית. "משפחות לא נהרסות בגלל דעות שונות, אלא בגלל שמישהו מנסה לכפות אותן, להתנצח, להתנשא או להשתלט על השיח המשפחתי. לקראת ליל הסדר – אירוע שחשיבותו היא מעל ומעבר לכל נושא פוליטי – אני ממליצה להתרכז במשותף ולהסכים על וטו על נושאים פוליטיים. מעבר לכך, חשוב לזכור שהקשרים האישיים הם הנכסים היקרים ביותר שלנו. הם תורמים בצורה מכרעת לאושר, לבריאות הפיזית והנפשית ואפילו לאריכות ימים. במקום להתמקד במחלוקות, כדאי ליצור חוויות משותפות, לצחוק וליהנות מהזמן ביחד".

"תחושת האיום האישי והציבורי כל כך חריפה בעת הזו, שהיא מביאה הרבה מאיתנו לרצות לנקוט את כל הצעדים האפשריים למנוע קטסטרופה אפשרית, גם בגיוס מסיבי וכוחני של תומכים בתוך המשפחה", אומר איתי הימלפרב. פסיכולוג קליני מומחה ומדריך. "אחת הסכנות והבורות שאנו עלולים ליפול בהם נוצרים כאשר אנו מנסים ליישם את קודים של שפה ויחסים בשדה הפוליטי אל תוך תקשורת בין אישית. בשדה הציבורי, שפת המאבק היא השפה השלטת, שפה שמתווכחת מי צודק, מי טוב ומי רע. יישום שפה זו בתוך יחסים אינטימיים יכולה ליצור נזקים חמורים. כדאי במפגשים משפחתיים, לנצל את ההזדמנות ליצור רגעים של קרבה יותר עמוקה על ידי ניסיון להגיע להבנה יותר שלמה של האחר. כשאדם מרגיש נשפט, הוא בדרך כלל ירגיש כאב ופחד ועלול להפסיק להקשיב, זהו מצב שלא ישרת אף אחד בתוך המשפחה".

לדברי דוקטור לירז מרגלית, חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי המרכז הרב תחומי, חילוקי הדעות הפוליטיים "הם כבר מזמן לא רק דיון – זו זהות. כשמישהו אומר "אני בעד מישהו הוא לא רק מביע עמדה – הוא בעצם אומר 'כך אני תופס את העולם, כך אני רואה את הטוב והרע'. לכן כל מי שחושב אחרת, נתפס כמעט אוטומטית כמאיים או אפילו כלא מוסרי. זו לא מחלוקת על תקציב או חקיקה – זו חוויה רגשית עמוקה של מי אני מול מי אתה. והדבר הזה יושב בדיוק על אחד המנגנונים הכי עקשניים בנפש – דיסוננס קוגניטיבי. אנחנו שונאים להרגיש שהתפיסות שלנו שגויות, או שאלו שאהבנו טעו. אז אנחנו בונים לעצמנו סיפור שמצדיק את מה שכבר החלטנו. ככל שהעמדה שלנו עמוקה יותר – ככה קשה יותר להזיז אותנו ממנה, גם כשיש עובדות ברורות מול העיניים. ברגע שמישהו משקיע בזהות שלו – רגשית, חברתית, אפילו ביוגרפית – כמעט בלתי אפשרי להזיז אותו עם טיעונים. לכן ויכוח פוליטי הפך לדבר כל כך נפיץ: הוא דורש מאיתנו לא רק להקשיב – אלא להיות מסוגלים לשאת את האפשרות שטעינו".

הידיעה הזו, היא אומרת, היא מיומנות שהפכה לנדירה: "יש מיתוס רומנטי כזה – ש'הפכים נמשכים' ושהשוני רק מוסיף עניין. בפועל, מחקרים מראים שדווקא דמיון ערכי הוא מה שמחזיק זוגות לאורך זמן. כל עוד יש התאהבות – אפשר להתווכח בצחוק על ימין ושמאל. אבל אחרי שההורמונים נרגעים, מגיע שלב שבו אנחנו בוחנים מה באמת חשוב לנו – וכשיש פערים עמוקים בערכים, זה הופך לקונפליקט יומיומי. במיוחד בישראל מחלוקת פוליטית היא כמעט תמיד מחלוקת על ערכים: חירות מול צייתנות, פרט מול קבוצה, מסורת מול שינוי. כשבן הזוג שלך מחזיק בעמדה שבעינייך מייצגת עוול – זה כבר לא ויכוח. זו חוויה של ניכור רגשי. ולכן לא מעט זוגות שמגיעים אליי מרגישים פתאום שהם פשוט לא מאמינים באותם דברים יותר. לגבי ליל הסדר רצוי קודם כל להחליט מראש שזה לא המקום לנצח בו ויכוח. זה ערב שבו כולנו אמורים להרגיש שייכים. אני מציעה לתאם ציפיות מראש: השנה לא צועקים על פוליטיקה עד הקינוח". אפשר גם לנקוט בגישה חכמה יותר – לנסות לשאול שאלות ולא רק לענות. בואו נזכור – יציאת מצרים היא סיפור של חירות. אולי החירות הכי קשה בימינו היא חירות פנימית".

אטי וקובי יעקובסון ה דוגמה טובה לכך. שניהם בני 80 מראשון לציון, ונשואים כבר 59 שנה. היא מצביעה לביבי והוא בדעה ההפוכה, ואך יוצא להפגנות, כאשר אשתו לפעמים מסיעה אותו אליהן. "היא חירות מהבית", אומר קובי, "אבל לא חירות של דן מרידור ולימור לבנת -  היא ביבי, לא רואה שום דבר בעיניים. יש חילוקי דעות אבל שום דבר לא פוגע במשפחה שלנו. אני חושב שבמשפחות שזה פוגע בהם היו בהם סדקים אחרים קודם. הממשלה הזאת היא אסון, והיא לא רואה את זה, אבל אני ידעתי עם מי אני מתחתן. היא היתה נערת בית"ר, אני הייתי קיבוצניק בנוער העובד והלומד. היא היתה משפחה רביזיוניסטית ואנחנו מפ"מ אבא שלי היה מאנשי בן גוריון. אז תמיד היו שתי דעות. צריך להפריד בין המישור הפוליטי והמשפחתי - זה לא יכול להיות כרוך אחד בשני. זה חוטא למטרה המשפחתית".

"אני לא רואה שרע לאנשים. אנשים סביבי נראים לי מרוצים", אומרת אטי, "תמיד סבלתי בגלל הדעות שלי, אני ימנית וגדלתי בסביבה שמאלנית. אני מחוסנת, אף אחד לא יכול לפגוע בי ואף אחד לא שונא אותי בגלל דעותיי הפוליטיות. אוהבים אותי בגלל מי שאני. אני יודעת שביבי עושה גם טעויות ואני מקבלת את הטעויות, זה חלק מהדרך שלו. אני לא פוסלת אדם בגלל דעות פוליטיות. אותי לימדו לכבד את האמונה של כל אחד".