"הרימון התפוצץ והוא אמר: 'אי אפשר לתת להם להרוג אותנו ככה'"

שירה ומשה שפירא, הוריו של ענר שפירא ז"ל שהציל 11 מתוך 27 צעירים שהסתתרו במיגונית המוות בצומת רעים ב-7 באוקטובר כשהדף רימונים בידיים חשופות, פגשו היום, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, את שורד השבי אלי-ה כהן וארוסתו זיו עבוד ששהו עם בנם במיגונית.

בריאיון מיוחד ב"חדשות הבוקר" חזרו כהן ועבוד אל הרגעים שבהם נתקלו בגיבור שלא מוכן לוותר. "אני זוכר שהרימון הראשון התפוצץ והוא אמר 'אי אפשר לתת להם להרוג אותנו ככה'. הוא נלחם רימון אחר רימון, ואנחנו רק אמרנו לו כמה שאנחנו אוהבים אותו", שחזר אלי-ה, "כאוס מטורף, אנשים חושבים שהמוות מגיע, מתחבקים ונפרדים - והוא לא נותן לפחד ולכאב לאתגר אותו. ענר נלחם עד הרגע האחרון".

מתי התוודית אליו לראשונה?
"כשפגשתי את הירש בשבי, שיתפנו על המיגונית והוא אמר שזה החבר הכי טוב שלו. כשיצאתי כבר הכרתי את השם, אבל הפתיע אותי לגלות שכולם מכירים. הייתי בטוח שכשאצא אספר לכולם מה קרה שם".

אלי-ה וזיו הודו כי כולם במיגונית תהו מי זה הגיבור שלא מוכן לוותר ונלחם בידיים חשופות. "זה לא מובן מאליו שאדם יבין שהוא מסכן את חייו בשביל אנשים שהוא לא מכיר", אמר אלי-ה וזיו הוסיפה: "עמדנו כמה שורות מאחוריו, בשלב הזה הייתי מבועתת ולא הסתכלתי. כמובן שאני זוכרת הכל, ובזכות כל העדויות של השורדים התחברה תמונה שלמה של הגיבור הזה".

"ריחפתי, לא באמת הייתי שם. לראות אדם שנלחם בשביל להציל אחרים זה מדהים. הוא ידע שאין ברירה, שהוא לוקח את הדבר הזה לידיים ושכנראה הוא לא יחזור. הוא הצליח להציל אחרים בגבורה שלו", הוסיפה עבוד.

אתם עדיין חיים את מה שקרה שם?
עבוד: "כן, כל הזמן. לאחרונה אני משתדלת לפתוח, נראה ששורדי השבי חזרו והמשפחות שלהם בסדר. כולם רואים את התמונה היפה באינסטגרם והרגעים הקטנים של האושר. אף אחד לא ישן איתנו ולא מעביר איתנו ימים שלמים. אני משתדלת להשמיע את הקול שלי, ואעשה את זה למרות שלא פשוט. אנחנו חיים את אותו היום".

זיו: "זה פוגש אותנו בהרבה רגעים, אנחנו חיים במדינת ישראל שגם במלחמה האחרונה נתקלנו בצבע אדום בכביש. זיו ואני שוב מצאנו את עצמנו מתחבאים ונמצאים באותו אירוע, באותו רגע מבחינתנו אין הבדל".

הקשר האמיץ בין שורדי המיגונית להוריו של ענר לא נפרד מאז היוודע סיפור גבורת לוחם סיירת הנח"ל. "אני לא יכולה להסביר את התחושות והאהבה שיש לי לשורדים", אמרה אמו שירה. אביו של ענר, משה, אף הבטיח לכתוב את כתובה של אלי-ה וזיו שצפויים להתחתן בקרוב: "אמרתי את זה לזיו עוד לפני שחרורו של אלי-ה. ראיתי את המאבק שלה, את הוודאות שלה שהוא חוזר. זה כוח אהבה שיודע לחצוב בהר, מאוד מרגש".

איך מתמודדים ביום-יום?
"כל משפחה וכל אחד במשפחה בוחר אחרת, הדרך שלנו זה להמשיך את היצירה של ענר ולהיות בעשייה בעלת משמעות. אנחנו ממשיכים את האומנות שלו, את הערכים שלו. באופן הזה, אני מוצאת משמעות. זו המוטיבציה להמשיך הלאה. יש לנו ברוך השם עוד שישה ילדים נהדרים וחיים שלמים של עשייה. הכאב תמיד נוכח, אבל נותן גם הרבה דרייב לעשייה ולשליחות שיהיה פה טוב יותר".

הופתעתם מהאומץ ההרואי של ענר?
"לא, לא אותנו, לא את החברים ולא את המפקדים. הוא מעולם לא היה מוכן לשתוק על עוול".

זה מעבר לערכים, יש פה אומץ בלתי נתפס.
"הוא לא היה אדם רגיל, לא קיבלנו את ההודעה עד חמישי בערב אבל קיבלנו עדויות ניצולים כשהוא היה נעדר. חשבנו שבטוח הוא עושה משהו כדי להציל משהו בשביל להציל, וקיווינו שהוא יספר לנו. שואלים אם אני כועסת עליו שהוא לא הסתתר, אבל זה הוא".