"צעקתי לו שוב ושוב, הוא לא הסתובב"

חן קופל (41), נשואה ואמא לשלושה, מנהלת חשבונות. "אני טיפוס קופצני עם אנרגיות, אבל כרגע זה מה שיש. עובדת מהבית בחברה עם רועי, יש לי אחלה בוס. לפני זה הייתי עם אבא שלי. אצלי הכול נשאר במשפחה".

רועי קופל (42), רואה חשבון. "למדתי במכללה למינהל ראיית חשבון ויצאתי לתפקידי חשבות בחברות שונות. לאבא של חן היה משרד לייעוץ מס, הוא יצא לפנסיה והציע לי לקחת את המשרד. מאז 2019 אני שם".

נשואים. חן: "בצבא שירתנו כפקחי טיסה במגדל פיקוח בשדה דב ב-2003. יצא לנו להיות הרבה ביחד, נדלקתי עליו. אני התחלתי איתו – פלירטוטים בהודעות, משמרות ביחד. המפקדת לא רצתה לתת לנו לעשות לילה במגדל ביחד, חששה לשלום המטוסים. מהר מאוד הבנתי שהבחור מולי טוב, כזה שקשה למצוא, ונעלתי אותו חזק. פעם ביום שישי יצאתי למסיבה, רועי סגר סופ"ש בבסיס, ובשש בבוקר נכנסתי לחדר, נתתי לו נשיקה והלכתי".

רועי: "זה קרה מהר. גרתי באורנית והיא בתל אביב. באמצע שבוע ישנו אצלה, ובסופ"ש באורנית במקום שקט ורגוע. שילוב טוב".

חן: "התחתנו אחרי שש שנים".

ילדים:

ניב (12) – חן: "ילד מבריק, גיימר, לב טוב, רגיש מאוד". רועי: "רגיש כמו חן". חן: "העתק שלי, רגיש אקסטרה".

גלי (9.5) – חן: "ילדה חכמה, אדישה מאוד כמו רועי, העתק שלו. היא כמו האמא השנייה של דין".

דין (4.5) – חן: "אמרו לנו בבתי חולים שהוא מבריק. ילד שובב, שמח, עקשן, אוהב לנהל פה את כולם כולל את האחים הגדולים, מאוד חברותי".

רועי: "כשדין יצא מבית חולים, בדיקת סינון השמיעה הייתה תקינה. בגיל 8–10 חודשים הוא עבר קורונה, אבעבועות רוח, כמה מחלות ברצף. אחרי שנה התחלנו להבין שמשהו לא תקין. הסימן הראשון היה כשישב בחדר משחקים עם הגב לדלת, קראתי לו כמה פעמים עד שאני ממש צועק – כלום, הוא לא מסתובב. הוא היה בן שנה ושמונה חודשים".

חן: "לקחתי אותו לבדיקת שמיעה ואמרו שיש ירידה של 30 אחוז בגלל נוזלים באוזניים, והכול בסדר. בגן הפרטי לקחו אותי הצידה יום אחד ואמרו בעדינות שנראה שהוא בעולם משלו ולא מתקשר. הם החליטו שהוא נראה על הרצף, אמרו לי לעשות אבחונים. הייתי בהלם. עשיתי בדיקות שמיעה בקופה ואמרו לי תוך שלוש דקות שהוא לא משתף פעולה ושאקבע שוב. החלטתי ללכת לרופא א.א.ג פרטי שהמליץ על מכון שמיעה פרטי. שם לא ויתרו לדין – הבודק העלה את הרמקולים למעלה מ-90 דציבל ורק אז דין שמע".

רועי: "בבדיקה נתנו בום חזק של 90 דציבל והוא לא מצמץ. אחרי זה הוא היה צריך בדיקת ברה, שעושים בבית חולים בזמן טשטוש: מדביקים אלקטרודות לראש, משמיעים תדרים דרך אוזניות והמכשיר קורא את האותות במוח. כשהתקשרנו לקבוע תור אמרו לנו עוד שנה. חיפשנו אנשים שמכירים והיה לנו תור תוך כמה ימים".

רועי: "תוצאות הבדיקה הראו ירידת שמיעה חמורה ועמוקה בשני הצדדים. הלכנו לרופא פרטי והוא אמר: 'תחשבו שהוא שומע רק מטוס בואינג נוחת לידו'. לנו לא נשמע הגיוני כי הוא כן התחיל לדבר ואמר כמה מילים בודדות".

חן: "הוא היה אומר בצורה מעוגלת כמו חירשים".

המשבר חן: "ביום של בדיקת הברה נפל עלינו מסך שחור. את מריצה בראש איך דמיינת את החיים, שהילדים בריאים והכול לפי הספר, ועכשיו יש לך ילד מיוחד שאת ישר מפחדת על העתיד שלו. לא דיברתי עם אף אחד כמה ימים, רק ישבתי ובכיתי. לא הצלחתי לראות שום נקודת אור. אמרו לנו שיצטרך שתלים כוכליאריים, ודמיינתי אותו וזה עשה לי רע מרוב פחד שילדים יצחקו עליו".

רועי: "לא האמנתי לזה. אמרתי שלא יכול להיות, הוא מדבר כמה מילים, אין מצב שזה חמור עד כדי כך, יש לו מים באוזניים או בעיה אחרת שאפשר לפתור, והוא לא חירש, אין מצב".

חן: "רועי היה בהכחשה".

רועי: "בסוף החלטנו שהולכים לניתוח כי הוא לא שומע, ואז הבנו בעצם לאן הולכים".

חן: "דין עבר MRI ו-CT והכנות לניתוח, בדיקות שמיעה וברה נוספות. בתל השומר עטפו אותנו. אחרי חודש חיברו את המכשירים החיצוניים, עשו לנו שיחות והכנה נפשית – שהוא הולך ללמוד לשמוע, זה תהליך ואל תתייאשו. הוא התקדם מאוד מהר, נכנס לגן של מיח"א. היום הוא שומע מדהים, ברמה שהוא שומע ציפורים. אנחנו מדברים איתו רגיל לחלוטין. זו שמיעה אחרת, אלקטרונית מתכתית, אבל הוא שומע את הכול. שבוע שעבר אמר: 'אני אוהב את אימא ואבא'. הוא עדיין לא מדבר רגיל, רק מתחילת השנה הזו הוא נתן קפיצה והתחיל לחבר מילים למשפטים".

איפה גרים. חן: "ראש העין, בדירה משלנו. גדלתי בתל אביב, אחר כך גרנו בגבעתיים. ב-2013 קנינו דירת ארבעה חדרים בראש העין, עברנו לגור בה ב-2017".

רועי: "חן לא רצתה בהתחלה".

חן: "מה זה בשביל אחת שיש לה בתי קפה מתחת לבית לעבור לחור כזה?"

רועי: "זו שכונת פסגות אפק, אז הייתה ממש בחיתוליה, אתר בנייה. לפני חודש השתדרגנו לחמישה חדרים באותה שכונה. באמצע גרנו אצל ההורים באורנית חודש וחצי. דין בגן מיח"א בפתח תקווה, גן מדהים שבו מקבל את כל מה שצריך".

מה אוכלים בבית? חן: "הכול. אני אחראית על הבישולים, עושה את כל העדות. דין הכי אוהב בשר, והם אוהבים פה הכול – על האש, שניצל ופסטה".

חלוקת תפקידים. חן: "אני בישול וכביסות, רועי ניקיון. אני אחראית על הלימודים של הילדים. הילדים מאוד עוזרים עם דין, גלי ממש כמו האמא השנייה שלו".

תחביבים. חן: "לטוס. אנחנו טסים מחר לוינה לכריסמס".

רועי: "הייתי בשבוע שעבר בבודפשט. יש לוויז מנוי שעולה 500 אירו לשנה, ואז אפשר לעלות על כל טיסה שלהם לכל היעדים ב-10 אירו בדקה תשעים. כל פעם מזמינים כיוון אחד".

חן: "אני אישה מאפשרת. היינו כמה פעמים בהולנד וגרמניה, דין רוצה עוד פעם להולנד. טסים פעמיים-שלוש בשנה. אני ורועי אוהבים בכל כריסמס להיות בעיר אחרת באירופה, ובפסח טסים עם הילדים. אנחנו חולי מטוסים בגלל שהיינו פקחי טיסה. רואים מהבית החדש את נתב"ג ויודעים איזה מטוס ממריא ולאן".

רועי: "אני אוהב אופנועים מגיל 16, ודין בעקבותיי. כשהיה בן שנה וחצי אהב לשבת על האופנוע. הייתי חייב לעשות לו סיבוב בחניון ורק אז הסכים ללכת לגן. באחת הבדיקות היה צריך להשאיר אותו ער ועייף, הורדתי לחניון בחמש בבוקר לסיבוב על האופנוע כדי להשאיר אותו ערני".

חן: "אני מתה על זה. הוא מרכיב אותי בתל אביב".

ערך מרכזי בבית. רועי: "כבוד לזולת, נתינה".

חן: "לתת לאחר, לקבל את האחר. אני חושבת שזה הכי חשוב".

רגשות אשמה. חן: "רגשות האשם הכי חזקים היו כלפי דין, שאולי אנחנו אשמים בזה. לא ידענו אם זה קרה כי הוא נדבק בקורונה. היום יודעים שזה גנטי, קיבלנו תשובה לפני כמה חודשים. היו גם רגשות אשם כלפי הגדולים כי היינו המון סביב הטיפול בדין".

כמה משתכרים? רועי: "מעל הממוצע".

לאן הולך הכסף? חן: "כרגע על הבית. יש משכנתא, חשבונות, ביטוחים, הוצאות שוטפות".

רועי: "זה מאוזן, אני לא מנהל תקציב".

זמן מסך? חן: "חזק אצלנו, נותנים חופשי".

רועי: "בית מונטסורי. יש פה מגירת ממתקים כמו פיצוציה קטנה והם יודעים וכמעט לא נוגעים, מעדיפים פירות. לוקחים במידה ויודעים שזה לא בורח".

על מה רבים? רועי: "על ניקיון וסדר. אני צריך שיהיה סדר כדי שיהיה לי קל לנקות".

חן: "אני אחראית על הסדר. או על הבלגן".

מה מעלה את מפלס העצבים? חן: "כשהילדים במסכים ושמים פס, לא מקשיבים. כשאני צריכה להתחנן בשביל שיעורי בית".

רועי: "אותי מעצבנים דברים בעבודה. בבית פחות, שומר את העצבים לעבודה".

סופי שבוע. חן: "בעיקר עם המשפחות. אח של רועי גר באותה קומה".

זמן איכות זוגי. חן: "להיפגש עם חברים, אין לנו משהו קבוע, אנחנו זורמים".

רועי: "אני אוהב לטייל, מסעדות, בתי קפה. אנחנו אנשים צנועים – עגלות קפה בשישי בבוקר".

זיכרון משפחתי נעים. חן: "היינו בהולנד בפסח האחרון, בכפר נופש שיש שם הכול. ברווזים מסתובבים ליד הבקתה, פארק מים ענק מקורה ומחומם, מיני גולף, רכבים קטנים, באולינג ומשחקי וידאו".

רועי: "יצאנו לטייל, היינו באמסטרדם ובחיטורן במוזיאון הרכבת".