"נר נשמה דולק עלי בסלון": המשפחה של ריקי רוטר יושבת עליה שבעה בעודה בחיים

המציאות של אלפים ואולי עשרות אלפים של צעירים בישראל מתחילה באותה נקודה: החלטה לצאת מהחברה החרדית ולחזור בשאלה. עבור חלקם, המשפחה מנתקת קשר. במקרים קיצוניים, יושבים עליהם שבעה בעודם בחיים. אבל במקרה של ריקי רוטר, המציאות חריפה אף יותר - נר נשמה דולק עליה בסלון ההורים באופן קבוע, כאילו כבר אינה בין החיים.

הסיפור של ריקי כבר סופר רבות. לפני שנתיים היא נכנסה לבית האח הגדול וחשפה בפריים טיים את דרכה מסמינר חרדי בבני ברק דרך צבא ועד לעולם הקולנוע. אבל סרטון אחד שפרסמה השבוע בטיק טוק נותן בוקס בבטן: רגע בלתי מתפשר שבו אחיה הקטנים זורקים עליה אבנים ובקבוקים ברחוב, קוראים לה מפלצת ומאחלים לה מוות. והיא? מצלמת, מפרסמת, ומסרבת להאשים אותם. "זאת לא אשמתם", היא אומרת בשלווה, "אלה שנים של שטיפת מוח שעברו".

ריקי היום בעלים ומנכלית רוטר מדיה ליצירת תוכן ויראלי לחברות וארגונים, ויוצרת קולנוע שאחד מסרטיה זכה בציון לשבח. אבל לפני תשע שנים, בגיל 18, היא למדה בסמינרים בבני ברק ובירושלים. יום אחד היא החליטה לברוח. "ברחתי לרחוב והגעתי לעמותת הלל של יוצאים בשאלה שנתנו לי בית לגור בו בחינם", היא נזכרת. "לאט לאט ניתקתי את העולם שלי".

המסלול שלה מאז היה לא צפוי: שנה לאחר היציאה הגיעה לצבא והפכה ללוחמת מג"ב למשך שלוש שנים. אחרי השחרור התחילה ללמוד קולנוע במכללת מנשר. "חיפשתי את העולם שלי", היא מסבירה.

ריקי, האמצעית מבין 11 אחים, הגיעה ממשפחה ששייכת לפלג החרדי הירושלמי. כשיצאה בשאלה, אביה ישב עליה שבעה. ההורים, לדבריה, עשו הכל כדי לנתק אותה מחייה. "כל פעם מצאו תירוץ אחר כדי לנתק איתי קשר", היא מספרת. "קודם זה היה כי יצאתי בשאלה והייתי חילונית, אחר כך כי הייתי לוחמת בצבא, אחר כך כי התחלתי לצאת עם נשים, ועכשיו הם טוענים שגרמתי לאחותי לצאת בשאלה. הם עשו הכל להתסיס את האחים שלי נגדי. הייתי חסומה במספר הטלפון של הבית".

אבל ריקי לא ויתרה. היא התקשרה ממספר חסוי. האחים הקטנים שלה תמיד ענו, אבל קראו לה מפלצת. ברגע אחד קשה במיוחד, כששכן של אחד מאחיה נפטר מסרטן, אח שלה התקשר מהטלפון של אמא שלו כדי להגיד לה שהיא הרגה אותו. "עד כדי כך הייתה שטיפת מוח", היא אומרת. "הבנתי שהפסדתי משפחה והשלמתי עם זה. אבל אין מחיר לנפש כשהיא בחופש".

היום ריקי נשואה לאישה, מגשימה את החלום שלה בקולנוע, ומשתפת את חייה האישיים ואת יצירתה האמנית בטיק טוק, שם יש לה 80 אלף עוקבים. אחת מהעוקבות החרדיות שלחה לה הודעה שאחותה יושבת מאחוריה באוטובוס. היא ביקשה מהעוקבת שתסתובב ותגיד לאחותה שהיא אוהבת אותה ושהיא יודעת שהיא לא אשמה. האחות השיבה שהיא אוהבת אותה גם. זו הייתה אחות שריקי לא ראתה מגיל שבע.

הקשר הסודי עם האחות

יום אחרי אותה הודעה, האחות התקשרה לריקי וסיפרה שהעיפו אותה מהתיכון. ביניהן התחיל קשר סודי. ריקי ניסתה להתקשר להורים, מתוך רצון למנוע מהאחות את המסלול הקשה שהיא עצמה עברה. ההורים הסכימו להיפגש איתה, אבל דרשו שתעשה הכל כדי לנתק את הקשר עם האחות. "אחותי בחורה חזקה", ריקי אומרת בגאווה. "אנחנו בקשר על אפם וחמתם של הורי".

למרות שההורים לא ניתקו את הקשר עם האחות, ריקי חושבת שמדובר בסוג של נקמה בה. "אני חושבת שזה סוג של נקמה בי שאקנא בה שהם בקשר איתה", היא מסבירה.

יום אחד, כשריקי הגיעה לאסוף את אחותה מהבית, אחיה הקטנים עשו הכל כדי למנוע את המפגש. הם זרקו עליה אבנים ובקבוקים, קראו לה מפלצת ואיחלו לה מוות. אשתה של ריקי צילמה את הרגע, והיא פרסמה את הסרטון. "אני קיוויתי שיום אחד הם יראו את הסרטון הזה, כי הם בכל הזדמנות מחפשים אינטרנט", היא מסבירה. הסרטון הגיע למיליון צפיות.

"אני רוצה שהם ידעו שאחותם עדיין אוהבת אותם ושזה לא אשמתם", היא אומרת. "עד היום, תמיד כשהייתי מספרת את הסיפור שלי, אנשים פיקפקו באמינות. חשבו שאני מקצינה. אחרי הסרטון, אנשים כבר לא מפקפקים. אבל למה זה צריך להגיע לזה כדי שאנשים יאמינו לסיפור? למה אישה מוכה צריכה להגיע לבית חולים כדי שיאמינו לה?"

ריקי מדגישה שהתופעה נפוצה יותר ממה שאנשים חושבים, והיא יודעת זאת מתוך האין סוף תגובות שהיא מקבלת. "קל לנו להגיד 'זה קיצוני, זה הקיצוניים', אבל זה לא רק", היא אומרת.

תשע שנים, תשע פגישות

במשך תשע שנים נפגשה ריקי עם הוריה תשע פעמים בלבד - בערך פעם בשנה. פעם כי ניסו להחזיר אותה לעולם החרדי, ופעמים אחרות בחתונות של אחד האחים או בבר מצווה. "את אבא שלי פגשתי לפני חצי שנה", היא מספרת, "והוא אמר לי: 'אני חושב שזה לא בסדר שאנחנו בקשר עם אחותך ולא איתך, אני מבטיח לשנות'. ואז נעלם".

היא חושבת שההורים מבולבלים. "אחת לשנה פתאום מגיע אח או אחות שרוצים קשר, ואז הם נעלמים", היא מנתחת. "אני לא בנתק מוחלט, אבל אני לא בקשר".

הקשר הקיים מאופיין בכאב. ביום הולדתה ה-19, אמה צלצלה אליה ואמרה שהזיכרון היחיד ממנה שיש זה נר הזיכרון בסלון.

"אני מתגעגעת למשהו שלא קיים היום", ריקי אומרת בכנות. "המשפחה מונה כמעט 30 משפחות. אני מתגעגעת לשבת עם האחים שלי, אני מאוד אוהבת את מה שאני זוכרת. יש לי אחות שהייתה הכי קרובה אלי. היא לא מדברת איתי כבר שנים, וזה מאוד כואב".

הלב שלה קרוע, אבל היא רוצה להאמין שהילדים והמשפחה שהיא תקים יחלימו במעט את הפצע. "סטטיסטית, אחד מהאחיינים שלי יצא בשאלה, והם יהיו איתי בקשר. האחים יגיעו אלי. אני רוצה להאמין שהם יחזרו".

במשך שמונה שנים היא נלחמה על הקשר. שמרה שבת, הגיעה לסמינרים כשההורים הסכימו לפגוש אותה, הגיעה בלבוש חרדי. "וכל פעם מחדש טרקו את הדלת יותר חזק", היא אומרת. "אני חייבת להתקדם קדימה. יש לי אחות שגיליתי מחדש. שכחתי כמה היא רגשית ומצחיקה".

פעם אחת, ריקי שאלה את אביה על מה הוא מתחרט. היא קיוותה שיגיד שהוא מתחרט על תשע השנים האבודות. אבל הוא אמר שהוא מתחרט שהזמין אותה לחתונות, כי שם אחותה ראתה אותה.

ריפוי דרך הקולנוע

מה עזר לריקי לא לוותר? "הכי עזר לי להתמודד זה הקולנוע", היא אומרת. "אני יוצרת סרטים קצרים. הסרט הקודם שלי מבוסס על סיפור חיי. אני לוקחת רגעים ומייצרת אותם ליצירות, מהתסריט עד לביים את השחקנים. לביים את אמא ואת אבא, זה מסע ריפוי משוגע".

אחד מסרטיה, "בדיקת כשרות", זכה בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע ירושלים.

בחור ישיבה פנה אליה באינסטגרם ואמר שהסרטון שלה רק הרתיע אותו. הוא שאל איך היא מתמודדת. "אמרתי לו שאם הייתי נשארת שם, אמנם הייתי מקבלת את המשפחה, אבל הייתי מקבלת משפחה שלא מקבלת אותי, שלא אוהבת אותי באמת", היא הסבירה לו.

"לאבד משפחה זה כאב שאין מילים שיכולות לתאר אותו", היא אומרת. "אבל גם אין מילים לתאר את החופש של הנשמה. הייתי עכשיו בחופשה, מאוהבת ומאושרת עם אשתי. אין מחיר לאושר הזה".

היא נזכרת בעצמה כילדה בת 17. "כמה היה לי רע. רציתי לשמוע מוסיקה שאני אוהבת, רציתי לעשות מה שבא לי ולא יכולתי, רציתי לכתוב תסריטים. כן, היו לי את האחים, אבל לא היה לי אותי".

ריקי מוסיפה הערה חשובה: "לא כל החברה החרדית היא כזאת, אני לא מכלילה. אבל יש אלפים, אם לא עשרות אלפים כמוני".