"התגובה שלכם נורמלית, זה המצב שלא נורמלי"

העורף הישראלי חזק, אומרים שוב ושוב במהדורות החדשות. הציבור מגלה חוסן, המורל גבוה, והחיים נמשכים למרות המלחמה. אך מאחורי הסיפור על "חוסן לאומי" מסתתרת מציאות נפשית מורכבת יותר. "חשוב להבין שבמצב כזה אנחנו הופכים להיות פגיעים", אומרת פרופ' יעל להב, פסיכולוגית קלינית וראש המעבדה לחקר הטראומה באוניברסיטת תל אביב, בשיחה עם mako. "העובדה שהחברה ממשיכה לתפקד לא אומרת שאין מחיר נפשי".

בשנים האחרונות הציבור בישראל מתמודד עם רצף כמעט בלתי פוסק של מצבי לחץ: מתקפות טרור, מערכות לחימה, אזעקות, ותחושת סכנה מתמשכת. בניגוד לאירוע טראומטי חד-פעמי, המציאות הזו נמשכת לאורך זמן ולעיתים כמעט ללא תקופות התאוששות. "יש אמרה מפורסמת: מה שלא הורג אותך מחשל אותך", אומרת פרופ' להב, "אבל המחקרים מראים דווקא את ההפך - ככל שאנחנו נחשפים ליותר ויותר אירועים טראומטיים, כך אנחנו נעשים פגיעים יותר. טראומה מתמשכת מכרסמת במשאבים שלנו - גם כיחידים וגם כחברה".

"הקושי הוא לא רק בעוצמה של האירוע, אלא בהצטברות", היא מסבירה. "אנשים לא מתחילים כל פעם מחדש מנקודת האפס. כל אירוע נוסף מצטרף למה שכבר נחווה קודם. בעולם המחקר", אומרת פרופ' להב, "חשיפה מתמשכת לטראומה נמצאה כמעלה את הפגיעות למצוקה נפשית וגם לתחלואה פיזית".

מנגד, טוענת פרופ' להב, העידוד לחוסן לא רק שעלול להיות לא יעיל אלא שיכול אפילו להזיק. "הנרטיב של חוסן לאומי מאפשר לנו להאמין שאנחנו מתמודדים היטב עם המצב הנוכחי, ובמובן הזה הוא חשוב, אבל לדעתי הוא קיצוני מדי ועלול להוביל למצב שבו אנחנו כחברה מתעלמים מהמחיר. העובדה שאנשים ממשיכים לתפקד לא אומרת שהם לא נשחקים וסובלים ממצוקה, ויש תחושה שהשיח על החוסן עושה דה-לגיטימציה לקשיים".

פרופ' להב מתייחסת לתחושות שמלוות לא מעט אנשים בימים אלו. לדבריה, אנשים רבים שחווים מצוקה כרגע מרגישים שהם היוצא מן הכלל, אך בפועל מדובר בתגובה נפוצה בהרבה מכפי שנדמה: "השיח של החוסן עושה מינימליזציה לקשיים. הוא לא מאפשר להכיר בפחד, במצוקה ובכאב שישראלים רבים מרגישים כרגע, ומעבר לזה הוא עלול להגביר חוויה של חריגות ובושה, ולגרום למי שנמצא במצוקה לחשוב שמשהו איתו לא בסדר".

"המצוקה עצמה היא נורמלית. חשוב לומר את זה. הסיטואציה היא לא נורמלית", מדגישה פרופ' להב, "אנשים יכולים להרגיש חרדה, ייאוש ועצב. ייתכן שחלק מהאנשים גם חווים עלייה מחודשת של תכנים טראומטיים מהעבר. אנחנו מכירים את זה. מדובר על תגובות אנושיות אל מול מציאות מורכבת".

אז מה לדעתך צריך לעשות במקום?
"קודם כל למצוא את האיזונים - להכיר בכוחות ובה בעת להכיר בכאבים ובפצעים. ומעבר לכך, לספק טיפול מקצועי ורחב לציבור. היום יש הרבה מאוד יוזמות שהוקמו על ידי ארגונים וגופים שונים במטרה לטפל במי שסובל ממצוקה פוסט טראומטית, אבל אנחנו יודעים שזה לא מספיק: יש הרבה מאוד אנשים שנשארים ללא טיפול, ויש גם רבים אחרים שמקבלים טיפול שלא נבדק ברמה המחקרית. אני חושבת שצריך להתייחס לטיפול נפשי בדומה לאופן שבו אנחנו מתייחסים לטיפול רפואי: אסור להתעלם מבעיות ומסימפטומים, ואסור לתת טיפולים שאינם מספיק מבוססים מחקרית. זה לא הזמן להתעלם או לעשות ניסויים בנפש שלנו. ולכאן צריכה להיכנס המדינה. הגיע הזמן לדאוג לרגולציה סביב הטיפול הנפשי, ולתוכנית טיפול מוכוונת טראומה יעילה ומבוססת".

אם אתם מרגישים מצוקה או זקוקים לעזרה אנא פנו למוקדים הבאים:

ער״ן – עזרה ראשונה נפשית - 1201, זמינים גם בצ'אט

סה"ר - סיוע והקשבה ברשת נט"ל

מטיב: המרכז הישראלי לפסיכוטראומה

מרכזי חוסן (של פיקוד העורף והרשויות המקומיות): מוקד ארצי: 5486*

מוקד משרד הבריאות לתמיכה נפשית: 5400*

עזר מציון – קו חירום נפשי - טלפון: 1-800-808-100

נפש אחת – ללוחמים וחיילים משוחררים: טלפון: *8944

מוקדי התמיכה של קופות החולים

מוקד משרד העלייה והקליטה: טלפון: 2994*