"?" אני מחזירה לה, לא מבינה.
"את לא תצליחי להפסיק", היא זרקה בנימת ידענות, שרק גרמה לי לענות לה מיד שאוכל להפסיק רק מתי שארצה. כמה שעות לאחר מכן, אני מרימה את הראש ומבינה שהיא צדקה.
****
את כראמל החתול כבר פגשתם בספר הקודם, המגולל את עלילותיהם של שלושת האחים היתומים לבית ג'רום שזכו בירושה מסתורית ומוזרה ששינתה את חייהם על פיהם. הירושה הזו, כללה, בין היתר, גם חתול ג'ינג'י מדבר, בעל יכולת קריאת מחשבות וחוש טעם מפוקפק. החתול הזה אמנם עצלן ומתנשא, אך השנינות שלו כובשת, כמו גם הרשעות הכה עדינה ונהדרת שלו. בקיצור, אם התאהבתם בו בספר הראשון, אתם תהפכו להיות עפר לרגליו בספר השני.
הטירה של האחים ג'רום בכראמל 2 הופכת לכוורת מלאת התרחשות – היא מלאה בילדים, במשרתים, באנשי צוות וכמובן בחתול. אל שלושת האחים הצטרפו גם הלנה היפה, בתה של גברת בלום המרשעת שנחלה תבוסה מוחצת בספר הקודם והבטיחה נקמה, וג'יין, היתומה המתוקה שנאספה גם היא אל הטירה אחרי שחולצה מבית יתומים עם המנהלת האיומה גברת טולין. אל כל ההמולה הזו מצטרף התינוק אוליבר, בנם של מילה אם הבית והאפוטרופסית של הילדים ובן זוגה ספ, שיחד עם הצרחות המפוארות שלו והטיפול הבלתי נגמר בו, גורמים לכך שאין בטירה אפילו רגע דל.
אל עצביה הרופפים גם ככה של מילה, ואל הניסיונות שלה לנהל את הטירה על כל יושביה (שישה ילדים, צוות וחתול) מצטרפת האימה הבלתי פוסקת מפני הנקמה של שתי המרשעות, גברת טולין וגברת בלום, שמרחפת מעל ראשם וגם מעל זנבו של כראמל, שזכה למעמד מיוחד אצל השתיים, לאחר שהצליח לסדר אותן יופי. על אף הפחד מהנקמה והערנות הדרוכה שלהם, מנסה החבורה לחזור לשגרת חיים ולהניח מאחוריה את מאורעות העבר, אך דווקא אז מצליחה להיכנס לטירה מורה לפסנתר העונה לשם קורנליה, עם כלב קטן ומרטיט לב בשם אוגוסט, והם משנים את העלילה על פיה. דמותה הצבעונית והלא שגרתית של קורנליה מצליחה לגרום ללא מעט תהפוכות בסיפור, אבל את זה כבר תצטרכו לקרוא לבד, שלא נהרוס את כל ההפתעות.
כמו שאמרה בתי בת ה-11 וצדקה (למרות שבדרך כלל זה התפקיד שלי), הספר נקרא בנשימה עצורה ובאמת שאי אפשר לעצור. העלילה סוחפת, מרגשת, מותחת ונושאת על כנפיה את הקורא לטירות רחוקות ואקזוטיות עם טבחים סיניים וחתולים מדברים. אגב, גם הסוף, עם כל הפתרונות שהוא מביא, נשאר פתוח ומותח, משאיר את הקורא בציפייה ובתהייה לאן יתקדמו העניינים בחלק השלישי שייצא.
ההומור בספר נשפך מכל עבר ומלווה את העלילה לכל אורכה. צחקתי בקול יותר מפעם אחת והחיוך היה מרוח לי על הפנים בשאר הזמן. ההומור הזה מתבטא היטב גם בציוריים הלא פחות מגאוניים של קרן מאי מטקלף, שיהפנטו אתכם בפרטים הקטנים שהם יורדים אליהם ובנדבך הנוסף של התוכן שהם מצליחים להביא כמעט בלי מילים.
לכראמל אין זמן ואין מרחב. הוא יכול להתקיים בכל תקופה, בכל עת, בכל מקום – מחד הוא לוקח למחוזות מאד רחוקים, לא מוכרים, מרתקים, אך מאידך הוא קורה כאן ועכשיו, במקום הכי מוכר שיש.
גילוי נאות: הסופרת מאירה ברנע גולדברג היא בעלת המדור "הספרייה של מאירה" ב mako הורים