אילנה ויוסי שלום,

הורים יושבים על ספה וביניהם ילד עומד (צילום: jupiter images)
תסבירו לילד שהפרידה לא קשורה אליו | צילום: jupiter images

כשנכנסתם אליי לקליניקה, ידעתם שאתם רוצים להתגרש. בחרתם באומץ בחיים חדשים, ידעתם שהעבר קיים וימשיך להתקיים, בעיקר בדמותה היפה של הילה, ילדתכם הקטנה. רציתם לברר איך מנהלים את התהליך בצורה הטובה ביותר שלא תפגע בה, ואני חייב לומר לכם בכנות: קצת חששתי מהמפגש אתכם.

אני רוצה לספר לכם על מושג חשוב מאוד בפסיכולוגיה. אנחנו הפסיכולוגים מגדירים כל דבר; זה יוצר קצת ריחוק ששומר עלינו, וגם מאפשר שיח מקצועי בינינו לבין עצמנו. "העברה" היא מושג חשוב מבית היוצר של פרויד שמדבר על מכלול הרגשות שמשליך המטופל על המטפל, הקשורים לעבר שלו, להיסטוריית היחסים שלו כולל זו עם הוריו, וללא קשר ליחסים האובייקטיביים שנבנים עם הפסיכולוג.
בהפשטה קשה משהו, אפשר לתת דוגמה על אדם שגדל בבית מלא בריבים וכעסים, שכל תקשורת בינו לבין הוריו התנהלה בתוקפנות. אדם כזה יבוא למפגש עם הפסיכולוג, יכעס עליו ויתקוף אותו, גם אם הפסיכולוג לא עשה לו דבר.
"העברה נגדית", מושג אחר של פרויד מדברת על התגובה של המטפל כלפי המטופל הנובעת מגורמים שונים מתוך עולמו שלו, של הפסיכולוג. זה אומר שהפסיכולוג חייב להיות מודע למה שהמחשבות והאמירות של המטופל – במקרה שלי הילד – מעוררות בי. האם אני מודע לאפקט הסובייקטיבי שלי? של עולם הרגשות שלי? ובכן, יש נושא אחד שאני יודע שמבחינתי הוא מורכב יותר לטיפול: גירושין.

גם אני ילד להורים גרושים

אף אני חוויתי גירושין של הוריי על בשרי, כשעמדתי כנער צעיר בן 13, בין שני הורים שהחליטו שהם לא אוהבים יותר. הנער התבגר, העור נמתח, הרגליים גדלו, הצלקות - רובן הגלידו, לא מעט בזכות לימודי הפסיכולוגיה ובזכות טיפולים פסיכולוגיים. אני לא יודע אם אתם יודעים שכל הפסיכולוגים או לפחות רובם, הולכים לטיפול בעצמם, כחלק מהעבודה.
אבל הכאב הרחוק, המעומעם, לפעמים עוד קצת שם. וכל טיפול בילדים צעירים שנקלעו למצב שבו הוריהם מתגרשים, מעמיד אותי על משמר רגשותיי, מזכיר לי להיות מודע, לשים לב למה שנכון למשפחה ולילד שמולי.

מחקרים שבחנו תגובות של ילדים לגירושין, מראים בעיות בטווח הקצר. מפחדים, חרדות וסיוטי לילה, ועד לסימפטומים דיכאוניים של ממש כמו קשיי קשב, בעיות אכילה וכאבים פיזיים, תלות מוגברת, ירידה בתפקוד בגן או בבית הספר, קשיים בהסתגלות החברתית, בהסתגלות הרגשית, ובעיות ארוכות טווח כמו קשיים באינטימיות, קשיים בקשר עם ההורים, במיניות וכו'.
בכל זאת, אילנה ויוסי, לא חשבתם לרגע להישאר יחד בשביל הילה, ובצדק. דיברנו על הגישה שהייתה נהוגה בעבר, כאשר הורים נטו להישאר יחד בכל מחיר בשביל הילדים. היום בעידן הפוסט מודרני, אנשים חיים קודם כל למען אושרם האישי, ולא משלימים עם חיים לא מספקים. מעבר לזה, ידוע שבית עם מתחים ומריבות שבו ההורים לא מאושרים יחד, הרבה יותר מסוכן להתפתחות הילד משני בתים שלווים ומתפקדים במשפחות חדשות ומקבלות.

כן, הילדים עלולים להיפגע

זה עדיין לא סותר את העובדה שילדים עלולים להיפגע מגירושי הוריהם, פגיעה שמושפעת מגורמים רבים כמו גיל ומין הילד, יכולת ההבנה שלו, התרבות שממנה באים הוריו ועוד. הגורמים הללו אינם נתונים לשליטה. מה שכן תלוי בכם הוא צמצום השינויים בעולמה של ילדתכם, שהוא הדבר המכריע והמשמעותי ביותר, ואתם הייתם נאמנים לו באדיקות ובאהבה גדולה.
השארתם אותה באותו גן, החלטתם לעבור לגור לא רחוק זה מזו, הבטחתם להתאמץ לא להיכנס לריבים מיותרים, בטח לא מולה.
הסברתם לה יחד בעדינות למה אתם נפרדים; התכוננו לסיטואציה באמצעות משחק תפקידים – אני הייתי הילה ואתם הסברתם לי מה עומד לקרות. חשבנו יחד מה הילה תרגיש לנוכח המילים הגדולות.
בשיחה כזאת, הסברתי לכם, חשוב להדגיש בפני הילד שהפרידה לא קשורה אליו, שתמיד תישארו ההורים שלו ותאהבו אותו. הבטחתם לשתף פעולה, ללכת יחד לאסיפות הורים, לימי הולדת, לקיים משמורת משותפת אמיתית, קבועה וברורה.

אנחנו ממשיכים להיפגש פעם בחודש, רק אני ואתם. אנחנו מדברים על מערכת היחסים ביניכם ועל הקשר של כל אחד מכם עם הילה. נכון, אתם עדיין זקוקים פעמים רבות למתווך, אך הטיפול הזה מעיד על השאיפה של שניכם לאפשר להילה חיים מאושרים ומספקים.
רציתי להגיד לכם תודה. טיפלתי ואני מטפל בכם בהנאה גדולה, עם מעט חששות ראשונים אבל עם אמונה גדולה בכוחם המרפא של הרצון והאהבה. נראה לי שאפילו ההעברה הנגדית שלי בסדר.

שלכם,
צחי

הסיפורים במדור מבוססים על מקרים אמיתיים ומתפרסמים באישור כל הנוגעים בדבר. שמות ופרטים אישיים שונו על מנת שלא לפגוע בחיסיון המטופלים