"אין לא יכולה, יש מתפנקת": השירות החשוב לאימהות אחרי לידה – והביקורת

"כן, יש לי אחות לילה, יש לה חדר ליד הלמבורגיני שלי", כתבה אימא אחת בציניות, בתגובה לפוסט שפורסם בקבוצת מאמיז בפייסבוק ושאל אם מישהי שכרה מטפלת לילה שתקום עם התינוק. קשה להאמין, אבל השאלה הפשוטה הזאת גררה 500 תגובות – ונדמה שלכל אימא כבר יש דעה נחרצת בנושא.

בצד אחד נמצאות אימהות שמתקשות להבין איך אפשר להכניס אדם זר לבית ועוד כדי לטפל בבייבי שרק נולד. "לא יותר קל להביא פחות ילדים? אין לא יכולה, יש מתפנקת", כתבה גולשת אחת. אחרת טענה בתוקף כי "תינוק שנולד צריך את אימא". היו גם מי שהלכו על עקיצות כמו "שהיא לא תקום גם לבעלך בלילה". באגף התגובות השליליות הופיעו גם תגובות שמתייחסות לעלות הגבוהה: "כשאזכה בלוטו, לא אספר, אבל יהיו סימנים". גולשות אחרות ניסו להקליל את האווירה בדרכן, כמו זו שכתבה: "כן, אני שכרתי את בעלי. זה לא תפס והוא גם לא מחזיר את הכסף".

מול האגף שמתקומם מעצם השאלה נמצאות אימהות שמצדדות בכל עזרה שרק אפשר לקבל וטוענות שהביקורת אינה הוגנת. "כשאימא מותשת אומרים לה לבקש עזרה, ואז כשהיא מבקשת עזרה ככה מגיבים לה?", כתבה אחת. אחרת הוסיפה, "הגישה הרווחת היא שככל שאת יותר סובלת, ככה את יותר מקבלת מדליה על היותך אימא טובה יותר". גולשת נוספת סיכמה בפשטות: "רעיון גאוני!!! מי שיכולה שתפרגן לעצמה".

ואכן החודשים הראשונים אחרי הלידה ידועים כתקופה שבה הגבולות מיטשטשים – היום מתערבב בלילה, הנפש והגוף מתנדנדים בין אושר עילאי לחוסר אונים משווע, כך שיותר ויותר נשים שוכרות מטפלות לילה כדי שיעניקו סיוע בשעות הקשות ביותר. הן יקומו לתינוק, יאכילו, יחליפו ויטפלו – הכול בשביל שהאם תוכל לישון ולצבור כוחות. יש אימהות שמעידות שמדובר בהצלה אמיתית – וכמו כל דבר שקשור באימהות בישראל, לא חסר מי שירימו גבה ויגידו שזה צעד שמרחיק את האימא מתפקידה.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

הטענות על המחיר: "היא לא צריכה לעשות כלום"

השירות הזה, שעלותו בדרך כלל סביב 1,000 שקל ללילה, ולעיתים אף יותר, הפך בשנים האחרונות לחלק מהשיח הציבורי. לצד הביקוש ההולך וגובר הופיעו גם תגובות על המחירים הגבוהים. הבולטת שבהן היא זאת שפרסם לפני יותר משלוש שנים אסי עזר לפני הולדת בתו הבכורה אלכס. בפוסט שפרסמו המגיש ובן זוגו הם קבלו על המחיר עבור השירות, 100 שקל לשעה, וטענו: "היא לא צריכה לעשות כלום, חוץ מלהיות".

כצפוי, הדברים גררו גל תגובות ברשת שהסבירו שהמחיר משקף שעות עבודה ארוכות, הכשרה מקצועית ולעיתים התנהלות למול תינוקות שדורשים ניטור מדויק. היו גם מי שהזכירו שבעבור הסכומים האסטרונומיים שעזר מרוויח על פרסומת אחת, מחיר כזה אינו אמור לזעזע אותו במיוחד.

שבועיים לאחר פרסום הפוסט, שעורר ביקורת קשה, כשעזר כבר אבא בעצמו, הוא פרסם התנצלות: "פשוט מדהים אותי כמה כוח ועוצמה יש באימהות. רק עכשיו, כשאני חווה את כל מה שזה כולל להיות הורה, אני יכול להבין כמה כוחות צריך לגייס... אני כמובן מתחרט ומתנצל 200 פעם שאמרתי על אחיות לילה שהן 'רק צריכות להיות', כי עכשיו אני מבין טוב-טוב בלילות מה זה אומר 'רק להיות' בשביל התינוקת שלך".

"אין מחיר ללילה אחד של שינה"

טלי, כיום אימא לשישה ילדים, עדיין זוכרת בבירור את הלילה הראשון שלה כאימא. לפני 11 שנים היא ילדה תאומים פגים והבינה מיד שהמציאות מורכבת מכל מה שדמיינה. "נכנסתי להיריון של התאומים שלי ממש בהפתעה. היה לי בן זוג, אבל לא הייתי נשואה. אימא שלי, שלא יכלה לעזור לי פיזית, החליטה לתת לי כמתנה אחות לילה לשבועיים הראשונים. היינו קצת בשוק מההתמודדות. כל רעש קטן שהם עשו הקפיץ אותי, אז החלטנו לקחת אותה פעמיים בשבוע. בהמשך החלטנו שאנחנו ממשיכים לקחת אותה פעם בשבוע, בשביל שנוכל גם לצאת לדייט ולבלות זמן איכות. בעיניי לשמור על יחסים טובים זה לא פחות חשוב", היא מספרת.

טלי מסבירה שלא התלבטה: "לא ידעתי מה תקין, מה לא תקין. הם נולדו בשבוע 36, אחד נולד במשקל 1.8 ק"ג והתקשה לאכול, כל האכלה הייתה נמשכת שעה. אני ממש זוכרת לילות שהייתי ישנה אולי חצי שעה פה חצי שעה שם, והעיניים היו נעצמות. ממש ברמה שהייתי מפחדת שאירדם ואפיל את התינוק. ואז בשנייה שאת מסיימת איתו – השני מתעורר ומסתכל עלייך בחיוך מתוק, ואת פשוט מתעלפת מעייפות".

"זה שווה את הכסף", קובעת טלי ומסבירה: "אחרי הלידה הראשונה את מקבלת שוק של החיים. אין לך מנוחה, את עוברת מבקבוק לבקבוק ומחיתול לחיתול. כל החלומות הכי טובים שלי התגשמו, אבל אלה גם החלומות הכי מטורפים. את לא מצפה לאינטנסיביות הזאת. פתאום לישון היה מבחינתי קצת כמו לזכות בלוטו, זה ממש הציל לי את החיים. אין מחיר ללילה אחד של שינה".

טלי לא קיבלה ביקורות מהסביבה, והיא הופתעה לגלות אחרות שמתנגדות. "אף פעם לא ביקרו אותי על זה. כולם ידעו שאני אימא בפעם הראשונה ואף פעם לא אמרו לי על זה מילה. הייתי בהלם כשראיתי אנשים מבקרים את זה, אבל אני חושבת שבאופן כללי אנשים אוהבים לשפוט את מה שהם לא מכירים. מה ההבדל בין לקחת מישהי בתשלום לבין להיעזר בסבתא או בבעלך? אני לא חושבת שזה המקום של אף אחד לשפוט אף אימא. אנשים מאוד משווים אותנו לסבתות שלנו, שהיו מגדלות הרבה ילדים בלי עזרה. אפשר להגיד אותו דבר על עוד דברים. פעם לא היו רכבים וטלוויזיות, אז לא נשתמש? זה לא בר השוואה בעיניי".

"קל להתרגל לחיים הטובים", אומרת טלי בחצי צחוק, "אבל בהריונות האחרים שלי כבר לא לקחתי אחות לילה, כי אחרי התאומים לא היה לי כזה קשה להתמודד עם תינוק אחד. כל אחד מתפנק איפה שמתאים לו. מה זה משנה אם זה ביום או בלילה? אחת תקנה עגלה ב-3,000 שקל ואחרת תתפנק במשהו אחר. מבחינתי השקעתי את הכסף שלי איפה שאני רציתי, זה כמו השקעה בבנק".

"שירות חוצה מעמדות"

בר ארז, אחות במחלקת יולדות ובעלת תואר שני, החלה בשנתיים האחרונות להציע שירותי אחות לילה. לדבריה הצורך במישהי שתסייע בלילות הטרופים לא שייך למעמד כזה או אחר. "אחות לילה זה שירות חוצה מעמדות. גם נשים ממעמד עשיר, גם אימהות יחידניות, גם סטודנטיות, כולן צריכות את העזרה הזו. אני יכולה להגיד שסטודנטיות למשל לפני תקופות מבחנים ממש שמות בשביל זה כסף בצד מראש".

"כשאני באה לאישה הביתה אני עושה הכול. אני יכולה לעזור בהנקה, בהחלפה, בהדרכה של טיפול ראשוני בתינוק, אפילו מקפלת כביסה", מפרטת ארז. "נשים הרבה פעמים קוראות לי אחרי ברית, אני משגיחה על התינוק ורואה שאין דימום מוגבר חלילה. בגלל שאני עובדת במחלקת יולדות אני רואה את המצוקה של האימהות ויודעת שהיכולת להניח את הראש על הכרית לכמה שעות יכולה להיות נקודת מפנה".

אבל הדרך לשינה השקטה לא תמיד קלה. "הייתה לי פעם אימא שהיה לה מאוד קשה לשחרר, אז אמרתי לה שאם היא רוצה, אני אלך. בסופו של דבר היא הבינה. היה לה קשה בשעות הראשונות, אבל אז לא שמעתי ממנה והבנתי שהיא נרדמה". ארז מוסיפה: "בבוקר התינוק ישן, אז השארתי אותו לידה וליד האבא ויצאתי. רק בעשר בבוקר היא התעוררה וכתבה שהיה וואו".

"הייתה פעם שהבעל שכח כנראה שאני שם, והוא יצא בתחתונים. הוא ישר התנצל, אבל אמרתי לו שהכול בסדר", נזכרת ארז. לרוב הליווי מומלץ עד גיל שלושה חודשים, "כי בגיל ארבעה חודשים הם כבר ערניים ומודעים לסביבה", מסבירה ארז. "הכי הרבה ששכרו את השירות ממני זה פעמיים בשבוע למשך חודש וחצי. רצו יותר, אבל יש לי מגבלה. הייתה פעם מישהי שלקחה אותי ל-12 שעות בשביל שתוכל גם בבוקר להימרח קצת במיטה. סוף-סוף היא יכלה לקום בשעה נורמלית ולא שוב בשש בבוקר". ארז מבהירה: "אחות לילה זה לא בייביסיטר. זו אשת מקצוע שבאה אליך הביתה. צריך להסתכל על זה ככלי עזר ולא כעל מותרות. כמו ייעוץ הנקה או רופא מומחה".

"זה לא אותו דור"

"זה התחיל מאיזושהי פנייה בודדת", מספרת טל סלע, אם לשלושה ומטפלת לילה. "הרבה שנים הייתי בעולמות החינוך, ואז עשיתי שינוי והתחלתי להיות דולה וללוות נשים בלידה. אבל ככל שעבר הזמן ככה הרגשתי שצריך ליווי גם לתקופה של אחרי הלידה. הרי בסופו של דבר הלידה היא כמה שעות, אבל אחרי הלידה האישה נשארת עם כל האתגרים, הקשיים והתחושות".

אומנם סלע אינה אחות במקצועה, אך יש לה ניסיון רב. "אני אימא ותיקה, דולה, יועצת הנקה ומכינה ללידה", היא מסבירה. "כשאני הייתי בהיריון של התאומים שלי, לפני 19 שנה, לא היה בכלל הנושא הזה של הכנה ללידה. זה נתפס כמשהו פלצני ששמור ל-high society. היום יש הרבה יותר מודעות לצורך בליווי, ואימהות יודעות שמותר להן רגע לנשום ולהודות שקשה. אני שם קודם כול למען האימהות והתינוקות. בלילה הרבה פעמים דברים צפים".

אף שהשיח השתנה, לדברי סלע עדיין השירות פונה לשוק מסוים. "זה לא זול, המחירים ללילה נעים בין 800 ל-1,300 שקל ללילה. בגלל זה קצת קשה לי לקרוא לזה 'שליחות', כי זה באמת שירות קצת אקסקלוסיבי", היא מבהירה. "אבל כמובן יש מקרים מורכבים שאני יכולה לבוא בהם לקראת ההורים. יש היום המון אימהות יחידניות, לפעמים זו גם הורות מאוחרת, ואז יש פחות תמיכה מהסבא והסבתא כי הם מבוגרים. גם אימהות לתאומים פונות אליי, כי גם אם יש בן זוג, ההורים מגיעים לפעמים לכדי קריסה".

סלע מדגישה את החשיבות לוודא לפני שהמטפלת מגיעה, שהיא חברה בארגון המניפה, ארגון שמטרתו לפקח ולאגד את הדולות (לפני הלידה ואחריה) בישראל. "הרבה פעמים אימהות חוששות ממה שיגידו עליהן, חושבות אם זה פלצני או אם יחשבו שהן אימהות פחות טובות. אבל אני חושבת שיש מקום לתת לאימא רגע לאגור כוחות, כדי שיהיו לה הכוחות להיות אימא טובה גם ביום", היא מוסיפה. "החוסר בשינה בסיסי ומונע הרבה דברים. הוא יכול להיות טריגר לדיכאון אחרי לידה".

סלע מחדדת: "מה שנדרש מהאימהות של היום הוא לא מה שנדרש מהאימהות שלנו. גם אימא שלי, שהייתה קרייריסטית, הייתה בבית כבר בשעה שלוש וחצי. זה לא אותו דור. בגן הילדים לא ציפו מהן להיות מעורבות ולהביא עוגיות ותמונות. יש גם אימהות עצמאיות, שצריכות להמשיך לתפעל את העסק שלהן אפילו בחופשת הלידה".

"כשנכנסים לבית חדש לפעמים זה קצת מביך לשני הצדדים", מגלה סלע. "אבל לראות אימא שקמה בשש בבוקר ואומרת, 'וואו לא שמעתי, כלום אני לא מאמינה שישנתי ככה' – זה מחמם את הלב ושווה לשני הצדדים, למרות כל המבוכה". סלע ממהרת להוסיף דוגמה מחייה: "הייתי אצל משפחה, ופתאום בחמש בבוקר התעוררו שני הילדים הגדולים (יחסית). אמרתי לעצמי, 'וואו, אין מצב שעכשיו הם מעירים את ההורים', אז פשוט ישבתי איתם ועשינו יצירה. אומנם זה לא בהגדרת התפקיד, אבל כאשת חינוך לשעבר אני מביאה את כל מי שאני בכיף ובאהבה".

"ב-7 באוקטובר הייתי עם המשפחה, ובגלל שהייתי ערה הייתי מודעת לחדשות. כשראיתי שזה מתגבר והאזעקות מתקרבות אלינו, לתל אביב, הבנתי שאני צריכה להעיר אותם", מספרת סלע. "גם המלחמה עם האיראנים יצרה מצב שבו קבעתי עם אימא יחידנית, והיה לי ברור שאין מצב שאשאיר אותה לבד. הייתי צריכה לתזמן את הנסיעות כדי שלא תתפוס אותי בדרך אזעקה".

"לא מבינה את הפינוק הזה"

לצד הביקוש ההולך וגובר, יש גם מי שמרימים גבה ומביעים ביקורת על הקונספט: אחת מהן היא ב', אם לשלושה. "להסתכל על תינוק מההתחלה כאילו הוא עול, נטל כבד עד כדי כך שאת צריכה מישהו אחר שיקום בשבילו בלילה – זה גורם לי לתהות באמת מה הפואנטה בהורות", היא אומרת. "אני מרגישה שהכול התהפך פה, כל התא המשפחתי, כל החוסן ההורי כאילו נעלם מן העולם", היא מצהירה.

"אני כל הזמן הייתי לבד עם הילדים. אז אני יודעת כמה זה קשה ומחרפן", מוסיפה האם לשלושה. "אבל לקום בלילה לתינוק – זו הקרבה ראשונית שלך כהורה. זה קודם כול לדעת שעכשיו מישהו אחר בא לפני הצרכים שלך. אני לא אומרת שתבטלי את עצמך כהורה, אבל את צריכה להתרגל לחיים החדשים. דבר שני, התינוק זקוק לאימא. מילא שאחרי לידה בבית החולים את שמה אותו בתינוקייה, אבל גם כשאת בבית את לא מטפלת בו? למה הבאת ילד?".

יש הבדל בין סבתא שעוזרת ובין עזרה חיצונית?
"לא יודעת. תקשיבי, אני לא חושבת שגם הסבתא צריכה להישאר לישון. אני חושבת שאם הלילה שלך היה קשה, אז יום למוחרת הסבים יכולים לבוא או בייביסיטר. אני לא מדברת על מקרים של דיכאון אחרי לידה, אם אין לך שום תמיכה במהלך היום. ברור שאם יש לך עזרה ואת צריכה עזרה, תשתמשי, אבל אני לא מבינה את הפינוק הזה. אתן בנות 30, די".

"את רואה את זה בהרבה דברים: לדוגמה, לא עלינו, כששוכחים ילד באוטו. אני אשכרה רואה אנשים שאומרים, 'אל תשפטו'. בואי, אני גידלתי שלושה ילדים – זה מעולם לא קרה. אני לא שכחתי אף ילד. לא בחוג, לא אצל חבר, לא בבית הספר. אני לא מצליחה להבין איך אנשים מצדיקים את זה", מסבירה ב' בכאב. "גם זה שעכשיו בתי הספר רוצים לבטל את הלימודים בימי שישי, ושהילדים ילמדו מראשון עד חמישי, וההורים נזעקים... בית ספר זה לא בייביסיטר, זה מקום לתת השכלה לילד. אתם אומרים לשמוח שבחופשות יש לכם בכלל זמן איתו".

"רציתי מאוד להיות אימא, וההריונות שלי היו קשים מאוד", מוסיפה ב'. "עברתי קיסרי את כל השלושה, אז אפשר להגיד ששום דבר בתהליך שלי לא היה קל, אבל אף פעם לא היה לי הקטע של לא להתקלח שלושה ימים, כמו שאת שומעת שנשים מתלוננות. שמתי את הילדה על הטרמפולינה, קשרתי אותה שתהיה בטוחה ודיברתי איתה תוך כדי שאני מתקלחת. אגב, יש להם אבא, אני התחתנתי עם מישהו שיגדל אותם איתי. הוא שמר עליהם כשאני הייתי הולכת להתעמלות, או כשאני הייתי צריכה ללכת לקפה עם חברה להתאוורר".

"אני רואה את זה גם על האחיות שלי", מבהירה ב'. "הן ממש ממורמרות אם אין מי שישמור להן על הילדים כשהן רוצות לנסוע לסוף שבוע. אני, לא הייתה לי חופשה לבד בלי ילדים בעשור הראשון, זה באמת עניין של תפיסה הורית ואיך רואים את ההורות". עם זאת, היא מבקשת להדגיש: "זה לא אומר שאת צריכה לוותר על עצמך או על מי שאת. אבל את כן צריכה ללמוד לשלב את הילד בתוך העולם שלך ולקבל אחריות למשהו שאת יצרת".