יש כאלה שרוצות לידה טבעית, ויש שמעדיפות דווקא לידה רגילה בבית חולים - רק שהן לא מספיקות להגיע לשם; מה עושים כשהולכים לשירותים בבית ופתאום רואים ראש תינוק מבצבץ לו בין הרגליים, ואיך יולדים ליד פסי רכבת? שלוש נשים מגישות: סיפורי לידה בהחלט לא שגרתיים
לידות לא שגרתיות הן לא דבר חדש. יש כאלה שמעדיפות את זה בבריכה עם דולפינים, יש שאוהבות לרקוד לצלילי חליל עם ריחות קטורת ברקע, ויש את אלה שמעדיפות את זה בבית חולים אבל פשוט לא מספיקות להגיע בזמן.
לידה בשירותים: המים ירדו לאסלה פשוש, תתאפק, כבר יוצאים לבית חולים | צילום:
istockphoto
המקום האחרון שעינת ליבוביץ-לרנר, 32, רצתה ללדת בו הוא השירותים בביתה. עינת, 32, אימא לאוריה וליואל בן החצי שנה נזכרת: "ביום ראשון אחר הצהריים, בשבוע ה-39, הרגשתי צירים לא סדירים והתקשרתי לבעלי אריאל שיתחיל להתקדם לכיוון הבית. התרגשתי מהסיטואציה. אריאל הגיע, טיפל בשני הילדים האחרים והכין את התיק. בינתיים נכנסתי למיטה לנוח קצת בין ציר לציר. "הדולה שלי כבר הגיעה, הצירים לא התקדמו אבל הרגשתי שהבטן עובדת קשה, כאילו הילד ממש מתחפר, מתברג בבטן. אחרי עשר דקות כבר הרגשתי כאבים מפלחים בעוצמה ובתדירות גבוהה. "יצאתי מהחדר וביקשתי מבעלי להתקשר לבייביסיטר כדי שנוכל לנסוע. ואז פתאום הרגשתי ציר לחץ עצום. נשכבתי על כדור פיזיו גדול וביקשתי מהדולה שניסע מהר לבית החולים. היא הייתה בשוק מההתקדמות המהירה, כי 10 דקות קודם היה ציר כל חצי שעה. נכנסתי רגע לשירותים, ועל האסלה הרגשתי ציר מטורף בכל הגוף, ופלאק, ירידת מים לאסלה ופתאום הרגשתי שיש לי משהו בין הרגליים. "העפתי את הארונית שבשירותים הצידה, שברתי לה שני גלגלים, וירדתי לרצפה. צעקתי לדולה ולבעלי שיבואו מהר. הדולה נכנסה מיד ואמרה לי: 'אני רואה את הראש'.
"היא סחבה איזו חולצה שלי והניחה אותה למרגלותיי, עוד נשימה אחת שלי והתינוק יוצא אל הידיים שלה ושלי. "הנחתי אותו, כשאני עדיין על הרצפה, שוכבת על הבטן. ושמעתי את החרחורים הראשונים, את הבכי. זה היה רגע מרגש בעוצמות שלא ניתן לתאר, והכל בשניות. צעקתי: 'אריאל תדליק מזגן' כי היה חורף וקר והבית קפוא. "הם שמו סדינים על הספה, עליתי עליה וניסיתי להניק. 20 דקות אחר כך נכנסת לחדר פרמדיקית מדהימה עם שתי מתנדבות ונהג, והיא חתכה לי את חבל הטבור. בהמשך גם השליה יצאה. המתנדבים שמו אותה בקופסה, ונסענו באמבולנס לבית החולים. הייתי רגועה ושלווה, בניגוד לרעש ולמהומה של הצ'קלקה של האמבולנס, שנסע בספיד. בבית החולים האידיליה נעצרה, הכל היה מכני: בודקים, תופרים. "אריאל היה באופוריה וגם בשוק, הוא לא חווה את הלידה בכלל. בסופו של דבר זאת הייתה חוויה מעצימה. כשאני מספרת את זה לאנשים, אני בכלל לא מאמינה שזה הסיפור שלי".
לידה על פסי הרכבת: רגליים מפושקות מול הים אהממ, דווקא מתאים לי ללדת על הדשא | צילום:
Aldo Murillo, Istock
בלידה הקודמת זה כמעט נגמר בלובי של בית החולים "לניאדו". לפני כשלושה חודשים גם לשם היא לא הספיקה להגיע, תודות לרכבת ישראל; עינת ד.שכנר הייתה בתחילת חודש תשיעי של ההריון השלישי שלה: "באותו בוקר הרגשתי משהו, אבל הלכתי לעבודה", היא מספרת. "אחר הצהריים הרגשתי שוב תחושה משונה, אבל בערב הלכתי למסיבת יום הולדת. "במסיבה נכחה מיילדת ותיקה, ולבקשתי היא בדקה את הבטן שלי. המסקנה שלה הייתה: 'יש לך צירי ברקסטון, לכי לשתות ליטר מים ויעבור לך'. הביאו לי מים, אבל הרגשתי חסרת שקט ופרשתי הביתה. התקלחתי ונכנסתי למיטה, ניסיתי להבין מה קורה לי. פתאום קפצתי ממנה. הרגשתי שמשהו יוצא החוצה, זוחל לי למטה. לקחתי את הפלאפון, יצאתי מהבית ורצתי לכיוון בית ההורים שלי במושב. הורדתי מזרן מהנדנדה שבחוץ, כרעתי לעמידת שש, התקשרתי לדולה, ושאגתי. בעלי בינתיים חיפש אותי בבית, התעסק עם התיק, החליף בגדים, חיפש מגבת לאוטו, לקח את הזמן.
"כשהוא עלה בשביל וראה אותי בעמידת שש הוא הוציא את האוטו מהחנייה, הדולה הגיעה והם ניסו לעזור לי לקום. אמרתי לשניהם שיעזבו אותי, אני עושה את זה לבד. הגעתי לאוטו והתחלנו לנסוע, הדרך עוברת, ופתאום בעלי מסנן קללה. אני מצליחה לקלוט את אורות המחסום של הרכבת. "זאת הייתה רכבת משא ארוכה עם הרבה קרונות, ובדיוק אז ירדו לי המים. הרגשתי שאני משתגעת, שהמים נגמרים לתינוק ושהראש שלו כבר יוצא. בינתיים הדולה התקשרה לבית החולים שיכינו צוות, אבל מאה מטר לפני בית החולים הראש שלו כבר כמעט יצא. "עצרנו בשוליים, אבל הראש חזר פנימה והמשכנו. הצוות הרפואי חיכה לנו בחוץ וכל שנותר לו הוא לשחרר את הכתפיים ולחתוך חבל טבור. בעלי החנה את האוטו, ופשוט נעמד בצד שלי ולא זז. הסתכל. המיילדת ביקשה יפה 'נא לא להתקהל', והדולה הייתה צריכה להסביר לה שזה בעלי. אחרי שלקחו את בתי ממני וביקשו שאצא, מרוב שהזעתי נשכבתי רגע על הספסל, פישקתי רגליים ונתתי לבריזה מהים של נתניה לקרר אותי, ככה עם כל הג'יפה. אז קמתי והמשכנו לבית החולים.
"אני מרגישה מדהים עם הלידה הזאת. הרגשתי מעולה מבחינה פיזית, מהעובדה שילדתי בלידה רגילה ולא בניתוח קיסרי כמו בפעם הראשונה. בחלומות הכי ורודים שלי לא תיארתי לעצמי שאלד כל כך מהר. תוך פחות משעתיים כבר הייתי אחרי מקלחת, עם ג'ינס, והלכתי לבקר את הדר בתי בתינוקייה".
באוטו או בחדר יולדות מדוגם, העיקר שהילד והאם בריאים | צילום:
gianlucabartoli, Istock
לידה במעלית: הרמזורים היו אדומים בכוונה
כשדלת המעלית נפתחה בקומה השנייה של בית החולים "אסף הרופא" לפני חודשיים, לא האמינו עשרות המבקרים למראה עיניהם: מולם ישבה אפרת פייראיזן, 35, אם לארבעה, כשבנה הרביעי בן הדקה עדיין מחובר אליה: "יומיים לפני התאריך התחלתי להרגיש צירים. כשהם התגברו מעט, החלטתי לנסוע לבית החולים. כבר במהלך הנסיעה הלא מאוד ארוכה, הרגשתי ארבעה צירים חזקים מאוד. פתאום נראה היה כאילו יש יותר רמזורים בדרך ושכולם אדומים בכוונה. "יום שישי, בית החולים מוצף במבקרים, אני יוצאת מהאוטו ויורדים לי המים ברחבה המרכזית מול כולם. הושיבו אותי על כיסא גלגלים ואני מרגישה שאני לא יכולה, התינוק יוצא. גלגלו אותי במהירות לעבר המעלית ואני רואה 20 איש מחכים לה, כולם לחוצים להיכנס. מעלית אחת נכנסה כבר למצב שבת והייתה תקועה איפשהו, ואחרות מפוצצות.
"האח צעק: 'היא בלידה', ומפנים לי דרך ואני נכנסת. מתוך המעלית יצאו האנשים בבהלה. מהרגע שנכנסתי הרגשתי שזהו, הוא יוצא. נשענתי על הידיים והוא מתחיל לצאת. בעלי לחץ על קומה מספר 1 לחדרי הלידה. כשהגענו לקומה הוא יצא ראשון, ואז נסגרות הדלתות והלידה ממשיכה בלעדיו. המעלית עולה קומה, כנראה מישהו הזמין אותה לקומה 2, ובעלי רץ במדרגות חירום למעלה לתפוס אותנו כשנגיע. כשהוא הגיע הוא רואה אנשים המומים עומדים מול המעלית, ואז המעלית נסגרת ויורדת בחזרה לקומה 1. שם כבר יצאתי עם ניר, בני, בזרועותיי. כשהגענו כולם היו ערוכים, אבל האח הודיע להם שכבר אין צורך. אנחנו כל הזמן צוחקים על כך שבעלי נכח רק בלידה של הראש. "בסופו של דבר זו הייתה הלידה הקלה והמהירה מכל הארבע. חוויה אמיתית".
