לאחר לידת בתה שלישית, קרן ורפמן, החליטה שהיא רוצה להיות פונדקאית. העולם שלה היה כבר מלא, כך היא מתארת, וכעת הגיע זמנה להגשים לאחרים את חלום ההורות - ולמלא את עולמם. מספר שנים לאחר מכן, היא צפתה בזוג הורים אוחזים בתינוקת שבזה הרגע הגיחה לאוויר העולם.
קרן שמכירה מקרוב את קו העלילה של הדרמה המדוברת, "גוף שלישי" (הערב אחרי החדשות, קשת 12), עוקבת באדיקות אחר המתרחש בה. הסיטואציות השונות והמורכבות אשר משודרות על המסך, לעיתים מחזירות אותה למסע האישי שלה, שעל פי דבריה התחיל מנקודת מוצא שונה מזו של חן בן עטר (גל מלכה), אך הסתיים בהגשמת חלום. "הגעתי לתהליך הזה כי זה היה החלום שלי", היא אומרת.
באותה נקודת זמן, קרן שנשואה כבר 16 שנים, החלה לשכנע את בן זוגה ואבי ילדיה כי זו ההחלטה הנכונה. "בגלל שאני נשואה הייתי צריכה את ההסכמה של בעלי", היא מספרת, "לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו, כמה שנים. כשהוא שמע את זה בפעם הראשונה הוא היה בהלם, היה לו קשה עם זה. בראש שלי בית בלי ילדים - הוא בית עצוב. אני אוהבת להיות בהיריון, ויש אישה אחרת שלא מצליחה ויכולה להיות שמחה, זה התלבש לי בול בפאזל הזה. התחלתי לגשש באינטרנט, היה לי ברור שאני הולכת לעשות את זה דרך משרד ולא אחד מול אחד".
ברגע שהשניים החליטו כי זו הדרך בה הם כזוג, והיא כאישה, עומדים לצעוד בה הם יצאו לתהליך שהסתיים לאחר כשלוש שנים. "יש הרבה שלבים שלא לוקחים יום-יומיים, יש פונדקאיות שלוקח להן אפילו חצי שנה לעשות את התהליך הזה של איסוף מסמכים ובדיקות", היא מספרת, "גם בעלי היה צריך לעבור אבחנה פסיכולוגית ובדיקות רפואיות. זה מספיק זמן כדי להתבשל עם עצמך, עם המחשבות, ולקחת שנייה צעד אחורה אם זה לא מתאים לך. יש הרבה שלבים שאם הפונדקאית לא עושה את זה מהמקום הנכון אז היא תיפול בדרך והועדה לנשיאת עוברים לא תאשר אותה. ברגע שאת בטוחה במה שאת עושה, ויודעת שאת עושה את זה ממקום נקי וטוב, אף אחד לא יכול לערער אותך".
אחרי שעברו את כלל הבדיקות הנדרשות ואספו את המסמכים המבוקשים, קרן הכירה את ההורים המיועדים. "הכרנו את הזוג וזאת הייתה אהבה ממבט ראשון", היא מספרת, "עד היום לי ולאם המיועדת יש קשר מדהים, אנחנו חברות. תקשרנו כמו שצריך בתהליך, אירחנו אותם בבית. היה להם כבר ילד אחד מהליך פונדקאות".
בין אלי אברהמי (רותם סלע) וחן נרקמת מערכת יחסים מורכבת, במהלכה אלי מעירה לחן על הרגלים מסוימים, ביניהם הנחת טלפון נייד על הבטן, מה שמרמז על המתח הגועש ביניהן. קרן מוצאת את עצמה מזדהה עם האם המיועדת, אלי, וטוענת כי חן הגיעה לתהליך הזה כשהיא לא פנויה רגשית.
"יש לה הרבה צרות משל עצמה להתמודד איתן", היא אומרת, "באופן אישי אני הייתי פנויה רגשית לתהליך הזה, ואני חושבת שפונדקאית צריכה להיות. כי התהליך עצמו יכול לשאוב ממך הרבה כוחות. אני הצלחתי להיקלט בהחזרה החמישית, עברנו ארבעה ניסיונות שכשלו".
בעוד שהיום קרן והאם צוחקות על כך, אז הן כבר עמדו לאבד תקווה. "היא מאוד רצתה שאני אהיה הפונדקאית שלהם, אבל הניסיונות עמדו להיגמר", היא משחזרת, "באיזשהו מקום התרגלנו לקבל תשובה שלילית, זה עצוב, אבל התרגלנו".
קרן לא העלתה בדעתה שהתשובה הבאה שהיא תקבל, תהיה אחרת לגמרי מזו שהתרגלה אליה. "ישבתי עם אמא שלי במטבח, אמרתי לה 'בואי אני אפתח את התוצאות של בדיקת הדם, אראה שלילי ואגיד לאם המיועדת, ונסיים עם זה", היא מספרת, "אז פתחתי את בדיקת הדם וצרחתי מאושר. אמרתי 'אמא אני בהיריון'. אני מודעת לכך שזה לא הריון ביולוגי שלי, אבל הייתי כל כך מאושרת בשביל האמא שזה היה מדהים. התקשרתי אליה והיא לא האמינה לי, בכינו מאושר. אין מישהו בעולם שיכול להרגיש את התחושות שהאם המיועדת והפונדקאית מרגישות באותו רגע של הבשורה - ורגע הלידה בכלל מתעלה".
מה קרה ברגע של הלידה?
"ילדתי חמש פעמים, אחרי לידת הפונדקאות הבאנו עוד ילד אחרי שלוש בנות, והיא הייתה הלידה הכי קשה שלי. האמא לא עזבה אותי בלידה, הייתה צמודה. בלידה היה גם את בעלי, אחותי ואמא שלי. זה הייתה לידה מאוד מתישה, טבעית, אבל ארוכה. ברגע שהוציאו את הילדה המתוקה הזאת מהבטן שלי, אמא שלה גזרה את חבל הטבור. אמרתי לה 'אני מבקשת ממך, לכי תשבי איתה על הספה ותחזיקי אותה'. לראות את האמא עם התינוקת שלה על הידיים זה היה החלום שלי. אי אפשר לבטא במילים את התחושה הזאת, תחושה של שליחות מטורפת, אושר עילאי, של הצלחנו, עשינו את זה. זה אפילו עצום יותר מהלידות שלי, יש בזה משהו מעבר, זה רגע מטורף. כולם בכו מרוב אושר בחדר".
בכל התהליך הזה, עד הרגע בו החלום התגשם, קרן הקפידה לעדכן את האם המיועדת במתרחש. "כשהקטנטונת זזה בבטן ישר צילמתי לה שהיא תראה, כדי שתהיה כמה שיותר חלק מהתהליך", היא אומרת ומשווה את הסיטואציה האישית שלה לזו של אלי וחן, "אלי מנסה להמשיך בחיים, בשגרה, אבל אי אפשר - זה משגע את הראש. לא נעים לה להתקשר, אבל היא מתקשרת, וחן מסננת אותה. ממה שאני חוויתי, הפונדקאית יכולה להזדהות עם האמא, שתינו נשים. עוד יותר מזה, אני חושבת שהאימהות המיועדות יותר חזקות מפונדקאיות. אני לא יודעת איך הייתי מגיבה אם מישהי אחרת הייתה צריכה לשאת את התינוק שלי אצל בבטן".
באחת מהסצנות, אלי נכנסה לביתה חן כשהיא הייתה בעיצומו של מעבר הדירה. היא סידרה, ונעמדה על כיסא, מה שגרם לאלי להתכווץ וייתכן להרחיק מעט את חן. "זה היריון, אפשר לעשות את זה", אומרת קרן ומדגישה, "הייתי שומרת על עצמי יותר, כי את מרגישה אחריות יותר גדולה מאשר כשזה שלך.הדאגה מובנת. אבל זה נותן לחן את התחושה שהיא פה בשביל התינוק, ואני קיבלתי את התחושה ש'אנחנו פה בשבילך' - לא בשביל התינוק או התינוקת שבבטן".
כפי שקרן תיארה, מהרגע הראשון היה בינה לבין ההורים המיועדים מאצ', מה שהשפיע על האופן בו עבר התהליך עד רגע הלידה. "זאת הייתה אהבה ממבט ראשון, כאילו שהיינו חברים כל החיים", היא מספרת, "בתהליך שלי הקשר עם האמא היה הרבה יותר חזק, היחסים הדומיננטיים, גם בזמן בתהליך וגם היום. היינו הולכות לבדיקות ביחד, הכל היה בשיתוף", היא מספרת, "לא היינו מדברות בכל יום, אבל בחודש תשיעי היינו יותר מדברות, כדי שהיא גם תחווה. היא סמכה עליי, כי ברגע שאתה רואה שיש על מי לסמוך אתה מוריד הילוך וכשאין - אתה נותן גז".
עד היום אתם בקשר?
"בטח. זה היה מסע כיפי ונעים, לא באתי עם ציפיות כאלה מראש, אבל זה כזה זורם ונעים פתאום לקבל תמונות של הילדה, אני שולחת תמונות של הבן שלי, זה כיף. זה לא שאני מרגיש רגש של אמא לילדה, הרבה שואלים אותי את השאלה הזאת, אנשים מתפלאים. אם היא הייתה זזה זה היה 'וואו היא זזה - בואו נשלח לאמא שלה תמונה".
עשית סוויץ'.
"אני פחדתי שבהיריון הביולוגי שלי, בבן שלי, לא אצליח לעשות את הסוויץ' בחזרה - אבל זה לא קרה. האהבה הזאת באה באופן טבעי".
לדבריה של קרן, פונדקאיות היוצאות למסע דרך סוכנות "מירב פונדקאות חובקת", מקבלות מעטפת, בין היתר של פונדקאיות אחרות. "יש קבוצה, אנחנו נפגשות פעם בחצי שנה", היא מספרת, "לקראת פסח אנחנו שוב נפגשות ואראה את שאר הפונדקאיות, גם את אלו שעשו תהליך לאם המיועדת שלי. זאת תמיכה, את שומעת סיפורים ומתמלאת. כל אחת והתהליך שלה".
כארבע שנים עברו מאז שקרן ילדה את אותה תינוקת והגשימה חלום לזוג הורים - וגם לעצמה. בן זוגה שבהתחלה הביע התנגדות, מצא את עצמו גאה בה, בדיוק כפי שאר בני משפחתה. "הוא היה גאה ברמות, עף על זה", היא מספרת, "הבנות שלי, ההורים שלי, האחים וחמותי היו גאים. ברגע שאת מגיעה לתהליך הזה עם ראש פתוח ואנרגיות חיוביות הכל זורם, ההורים היו מדהימים".