סיפורי הלידה של המלחמה: "זו הייתה לידה תחת אש, אבל הרגשתי עטופה"

במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) מתבצעות מדי שנה כ-9,000 לידות. במהלך מלחמת "חרבות ברזל" נדרשו אנשי הצוות לא רק למקצוענות רפואית, אלא גם לגמישות תפעולית ונפשית. כל חדרי האשפוז הועברו למרחבים מוגנים, והושם דגש מיוחד על מדיניות "אפס הפרדה" שהאם והיילוד שוהים יחד מרגע הלידה ועד השחרור, גם כשאין תינוקייה זמינה. דווקא המרחב המשותף יצר תחושת סולידריות חזקה, וחלק מהנשים שנפגשו אז במחלקה ממשיכות לשמור על קשר גם חודשים אחרי.

טל סגרה מעגל וילדה היכן שבעלה טופל, לאחר שנפצע בקרב בשדרות. ליאן פונתה מהצפון וילדה בשבוע 35 כשבעלה הגיע עדיין על מדים. שירה לכדה נחשים גם בחודש תשיעי, כשבן זוגה משרת בצפון. ירין שירתה במילואים עד חודש שביעי - כולן עברו הריון ולידה כשבן זוגן משרת במילואים.

במרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא) נחנכה היום מחלקת יולדות חדשה בטקס מרגש, שהוקדש ללוחמות ולנשות המילואימניקים שילדו בבית החולים במהלך המלחמה. נשים אמיצות שחוו את הרגע המשמעותי בחייהן על רקע מתקפות טילים ותחושת אי-ודאות. המחלקה החדשה מהווה תוספת משמעותית עם 14 חדרי אשפוז חדשים, המעלים את מספר החדרים הכולל ל-46, בהם 10 יחידות "אפס הפרדה". המחלקה עוצבה בקפידה למען צורכי היולדות, וכוללת חדר אוכל מרווח ומחלקת ילודים.

בטקס שעמד כולו בסימן הצדעה ליולדות המלחמה, שבה התמודדו גם צוותי חדרי הלידה עם אתגרי השגרה בשעת חירום. רק החודש, עם תחילת מלחמת "עם כלביא" - כשהחדרים הועתקו למרחבים הממוגנים והמחלקה כולה ירדה למתחם תת-קרקעי שמשמש בימים שבשגרה כחדר כושר - הודגש המסר המרגש. "שמנו את המלחמה בצד", סיפרה אחת המיילדות. "והתרכזנו בדבר הכי חשוב - החיים החדשים שנולדים פה".

עין לא נותרה יבשה כשטל וראובן בן פרש, שסגרו מעגל מרגש במיוחד, נקראו לקבל את תעודת ההוקרה. ב-7 באוקטובר זינק ראובן מהבית באשקלון לדרום, בשער הנגב נקלע לקרב וחטף 6 כדורים בכל הגוף. הוא נפצע קשה, הובהל לבית החולים, שם עבר שיקום ארוך, שבמהלכו עבר הזוג רגעים של חרדה לצד תקווה. היום סיפר ראובן על תהליך השיקום הארוך שעבר כאשר רופאים בחו"ל המליצו על כריתת הרגל ולא נתנו לו הרבה סיכוי לעמוד על שתי רגליים, והנה - אחרי מלחמה של הרופאים הוא עומד היום על שתי רגליים עם בנו בן החודשיים שנולד במרכז הרפואי שבו ניצלו חייו.

יולדת נוספת שעברה חוויה דומה היא שירה סעדון, לוכדת נחשים במקצועה שעבדה עד הרגע האחרון, אפילו בחודש התשיעי להריונה תיעדה את עצמה לוכדת נחש צפע. בעלה, משרת ביחידת האלפיניסטים, הוקפץ למילואים ב-7 באוקטובר ונשאר בשירות עד סוף ינואר, מה שהפך את החודשים הראשונים להריון למאתגרים במיוחד.

"בשליש הראשון הרגשתי חצי גופה," סיפרה שירה. "הוא הגיע רק לחלק מהבדיקות, ולרוב ליוו אותי בני משפחה". למרות המרחק, הוא הספיק להגיע ללידה, רגע ששניהם לא ישכחו. שירה מודה שהמלחמה שינתה את תפיסת עולמה: "לפני כן לא הייתי בשלה לילדים, והתקופה הזאת גרמה לי להבין שזה מה שאני רוצה. הבת שלנו ילדת בייבי-בום קלאסית".

בינתיים, היא לא ויתרה על אהבתה לטבע, ובעוד אחרות מנסות לזרז לידה בדרכים שונות, היא בחרה לטפס בדיונות של ראשון לציון כדי לחפש נחשים. בסופו של דבר, בחרה בלידה יזומה במרכז הרפואי שמיר והגיעה בשבוע 39 רגועה ומוכנה: "התארגנתי בבית, שמתי את הכלבה אצל אחי, ובאותו יום יצאתי בידיים מלאות," היא מספרת בחיוך.

סיפור מחמם לב יש גם לליאן מימון, תושבת קריית שמונה, שפונתה לראשון לציון עם התגברות האיומים על הצפון. במהלך ההיריון ליאן חשה כאבים והגיעה לשמיר, שם אובחנה עם דלקת בכליה ואושפזה במחלקת אם ועובר. שבוע לאחר השחרור, ירדו לה המים והיא ילדה בשבוע 35. "זו הייתה לידה תחת אש, אבל הרגשתי עטופה", היא משתפת. "הצוות היה מדהים והמיילדות מעלפות".

גם בעלה של ליאן, שמשרת במילואים במג"ב, הגיע לבית החולים לבקר אותה שוב ושוב כשהוא במדים. באותה מחלקה נרקמה באותה התקופה חברות יוצאת דופן בין 18 נשים שחלקו יחד ימים של אשפוז, המתנה, וציפייה לחיים חדשים. "התחלנו מקבוצת וואטסאפ בשביל להתעדכן מתי יש ארוחות בוקר ומי רעבה להזמין וולט", הן מספרות.

מהר מאוד זה הפך לקבוצת תמיכה יומיומית, עם מי שצפו יחד ב"בייבי בום" בחדר המוניטורים, עקבו אחת אחרי השנייה לחדרי הלידה, ומי שקיבלו את שחרור החברה כמו בהדחה של תוכנית ריאליטי. בין הלידות, הזירוזים והבדיקות, הן צברו רגעים קטנים של שמחה. גם היום, חודשים אחרי, הן ממשיכות להיפגש, משאירות את התינוקות בבית לערב נשים חופשי. "כולם פה זכו בהריונות מיוחדים ובלידות עוד יותר", סיכמה אחת מהן, ואף אחת לא עברה את את זה לבד.

גם מירב ספיר מצאה את עצמה בסיפור מלחמה משלה: בעוד היא רגילה לעמוד לצד יולדות אחרות, הפעם הן מצאו את עצמן במרכז הבמה. מירב ספיר המשמשת כאחות פגיה בשמיר, ילדה שם לאחרונה את בנה החמישי, העונה לשם יואב, אך הפעם הזו הייתה שונה - בעלה, פרמדיק קרבי במילואים, נעדר כמעט מכל הבדיקות. "רק בלידה הוא הספיק להגיע", היא מספרת. "זה לא היה קל, אבל בתוך הקושי יש משהו מנחם בידיעה שאת מוקפת בקולגות שהפכו למשפחה".

סיפורים כמו של טל, שירה ומירב הם רק חלק מהסיבה שבגינה החליט בית החולים להקדיש את חנוכת המחלקה לנשים האלה.

"המרכז הרפואי שמיר הפך בעשור האחרון לאחד המרכזים המובילים בישראל בתחום היולדות", מספרת ד"ר אסנת לבציון קורח, מנכ"לית המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). "גם בימי לחימה שמרנו על רציפות תפקודית מלאה בכל המחלקות והענקנו לנשים חוויית לידה בטוחה, אנושית ומכילה". היא מציינת כי "המחלקה החדשה היא חלק מהחזון שלנו להציב סטנדרט חדש בלידה, כזה שמשלב רפואה מתקדמת עם אנושיות".

פרופ' מיכל קובו, מנהלת אגף נשים ויולדות בביה"ח אמרה בטקס כי "המחלקה החדשה היא ביטוי למחויבות שלנו להעניק ליולדות חוויית לידה מיטבית עם התנאים המתקדמים ביותר, עם דגש על פרטיות, ומענה אישי לכל יולדת. המחלקה נולדה מתוך צורך ממשי שזיהינו בשטח, הן בשגרה והן במצבים מאתגרים יותר, כמו אלו שחווינו בתקופת המלחמה. החזון שלנו הוא להמשיך להציב סטנדרט חדש לתחום הלידות בישראל, שמחבר בין מקצוענות רפואית לגישה אנושית וחמה".