אל תשאלו איזה יום היה לי: נתקע לי האוטו באמצע כביש 6, הלך לי המדיח וגיליתי שאני מאומצת, וואו, אני כל כך מותשת שאין לי כוח אפילו לצאת לחפש את אמי האמיתית, מקווה שבהפקה יסכימו שאדחה את זה לבוקר.
מתברר שאמא שלי נטשה אותי בגיל שנתיים בשביל איש עסקים אמיד מלונדון ואז אבא שלי התחתן עם פראן דרשר שכל החיים חשבתי שהיא אמא שלי ופתאום עכשיו היא סיפרה לי שלא. מרוב שכעסתי התחלתי לערבב סמים קשים עם אדממה ולשתות וויסקי נקי בצהריים ולהתחתן עם רוקר אסמטי ולעבור לערד כי יש שם אוויר טוב וללדת תאומים סיאמיים ולהבין שבעצם אני לסבית. בקרוב המאהבת הפסיכית שלי תעבור לגור איתנו ובפרק 17 תכירו גם את האקסית המוסלמית של בעלי, הישארו עימנו.
* * *
זה מסוג הטורים שאנשים שאוהבים אותך מייעצים לך לא לכתוב. מסתבר שטסט למחוברים זה אחד הסודות הכי שמורים בתעשייה, או כמו שהסביר לי קולגה: "זה לא משהו שמוציאים החוצה, הרי גם להשתתף בזה זאת פדיחה, קל וחומר לרצות ולא להתקבל". אבל אני לא רואה פה שום דבר שמתחרז עם פדיחה, וחוץ מזה גם ככה כשהסתובבתי בזמנו עם המצלמה אמרתי את האמת לכל מי ששאל, כך שאין פה איזה סוד גדול.
"את אומרת לאנשים שאת עושה טסט למחוברים?", התפלא בזמנו גם המלהק, "סתם שתדעי שבדרך כלל אומרים שזה בשביל פרויקט בעבודה, ממציאים משהו". ובכן, כשאעשה טסט לשב"כ אני מבטיחה לשמור על סודיות, עד אז אין לי מה להסתיר.
אם הייתם אומרים לי לפני שנה שאסכים לקחת מצלמה של "מחוברים" לניסיון, הייתי נקרעת מצחוק והולכת לתקן את הליפסטיק. שאני, מלכת הפאסון, אסכים שיראו אותי נטורל? לא, תודה. בגלל זה במהלך השנים סירבתי לפניות מהפקות ריאליטי, בלי לחשוב ובלי להסס. במיוחד חששתי מדוקו הטלנובלות שאני מאוד אוהבת כצופה, אבל כמשתתפת, נו באמת. "אין לי שום כוונה למכור את התחתונים שלי ב'מחוברים'", אמרתי בפול ווליום לכל מי ששאל, "אני לא אעשה מהחיים שלי סדרה להמונים".
אז מה קרה? הקריירה שלי, זה מה שקרה. בשנה האחרונה הבנתי שעיתונאית שרוצה לעשות טלוויזיה צריכה לעבור קודם בריאליטי. נכון, גם עם חמש עשרה דקות התהילה האלה לא בטוח שאקבל בסוף תכנית ראיונות בפריים טיים, אבל בלעדיהן, בטוח שלא. ככה זה היום: אף אחד לא מהמר על אף אחד, אם את לא תפוח אדמה לוהט, הואילי נא להישאר מחוץ למדורה. תעודת עניות לתעשייה? בהחלט. אבל אם אלה הכללים, אני אנסה לשחק את המשחק, מה כבר יש לי להפסיד?
"את המשפחה שלך", אמר לי מגיש הטלוויזיה הוותיק; הזהירה המפיקה המנוסה; הכריז העורך לשעבר; ובעצם כל מי שאיתו התייעצתי. למעשה, לא היה אחד שתמך במהלך. "קחי בחשבון גירושים או לפחות משבר זוגי קשה מאוד", הם אמרו, "מי שהולך למחוברים משלם מחיר משפחתי כבד".
אבל אני לא מאמינה בזה. אנשים לא מתגרשים בגלל ריאליטי בדיוק כמו שלא מתגרשים בגלל בגידה, להבדיל. אלה הם רק טריגרים; כשהזוגיות טובה, אין סיבה לחשוש.
* * *
אז קיבלתי הדרכה קצרה ומצלמה, והתחלתי לתעד את חיי. עוד קודם הבהרתי שני תנאים: הראשון, שהילדים שלי הם לא אישיו; אין מצב שאני הופכת אותם למרכזיים בעלילה, מקסימום יראו אותם לפעמים ברקע, לא יותר. התנאי השני היה שאני לא בוכה מול המצלמה. ולא שאני טיפוס בכיין, אבל לאור כמות הדמעות מהעונות הקודמות, חשתי צורך להודיע מראש. ובכן:
טייק 23
שישי בערב: אני יושבת על האסלה באמבטיה - מכנסיים קצרים, קליפס בשיער, בלגן בראש. לפני כמה דקות נכנסה השבת ואני מספרת למצלמה כמה אין לי כוח יותר לשבתות של דתיים, כמה הן משעממות אותי, מכבות אותי. כבר המון זמן שאני לא מתחברת אליהן. אלעד דופק בדלת: "את באה להדליק נרות?". נרות וקידוש וארוחת שישי אני דווקא אוהבת, אבל אם אפשר היה לנסוע אחר כך למשפחה המורחבת או לחברים או סתם לראות סרט בשניים – זה היה בשבילי עונג שבת אמיתי.
טייק 31
שלישי בלילה: אני קופצת לחברה, היא כבר חצי ישנה ואני נשכבת לידה על המיטה, חושבת. מפה לשם אנחנו מוצאות את עצמנו מדסקסות על סקס לפני החתונה – כן או לא? שתינו בוגרות אולפנה, שתינו חונכנו לשמור נגיעה ושתינו מבינות היום שזה בולשיט אחד גדול. אם היו מאפשרים לי, הייתי עוברת היום מאולפנה לאולפנה, מסבירה לתלמידות הצעירות כמה חשוב להכיר את גופך, להבין מה עושה לך טוב. אם את אוהבת אותו, הייתי אומרת להן, אל תעצרי את עצמך.
טייק 47
אלעד ואני באוטו, חוזרים מחברים. הם שאלו אותנו מה עם עוד ילד ואמרנו שמספיק לנו שניים, אבל האמת היא שלפעמים יש לי השגות בעניין. מבחינתו של אלעד זה לא בא בחשבון – בן ובת, הוא אומר, זה פשוט מושלם. כן, אין ספק שאנחנו בושה למגזר, וזה דווקא מוצא חן בעיניי. פייר, גם לי לא בא תינוק עכשיו, אבל מה אם בעוד כמה שנים אתחרט? לפעמים כשאני מסתכלת על הילדים שלי, אני חושבת שזו ממש טעות לא לשחזר את הפלא.
* * *
הטסט הזה היה הרפתקה מעניינת וגם קצת מלחיצה. מבהיל כמה מהר מתרגלים למצלמה, כמה היא משפיעה עלייך ועל הסובבים אותך. "צלמי הכל", אמר לי המלהק, "צלמי את עצמך כל הזמן"; אז מה הפלא שבמהלך הימים הבאים ממש שמעתי את היקום ממתין למוצא פי? ואם זה המצב בטסט בסך הכל, תארו לכם מה קורה למשתתפים במהלך תכנית שלמה, כולל הבאזז המטורף פתאום. כל כך ברור לי עכשיו למה משתתפי ריאליטי מתקשים לחזור לחיים אחרי שהכל נגמר: כשבמשך תקופה מסוימת נדמה לך שאתה מרכז העולם, ההתרסקות בלתי נמנעת.
אבל כאמור, לא רק עליי המצלמה השפיעה; מסתבר שמולה אף אחד לא מסוגל להישאר אדיש. יש את אלה שמנסים לשחק אותה כאילו לא אכפת להם, ישנם הצנועים שממהרים לברוח מהפריים, אבל הכי הצחיקו אותי חולי הפרסום שלמראה המצלמה נצמדו אליי כאילו לבשתי אפוד מגנטי.
יום אחד הגעתי עם המצלמה לצילומי פאנל כלשהו, ואחת האורחות כרכרה סביבי כאילו הייתי מינימום מלכת אנגליה. לא הייתה לי שום בעיה עם זה, אלמלא העובדה שבפעמים קודמות שנפגשנו, הייתי אומרת לה היי ומה שלומך, והיא, בהפגנתיות מוזרה, לא טרחה אפילו להביט לכיווני. עכשיו, כשהיא פתאום התיישבה לידי והחלה - פטפטנית ונחמדה - להתעניין בילדיי ובדעותיי הפוליטיות, ניסיתי לשתף פעולה אבל מתישהו לא התאפקתי ופשוט פרצתי בצחוק. נו באמת, למה את מביכה את שתינו? בלי המצלמה הרי לא סבלת אותי, בואי תהיי עקבית.
* * *
איזה באסה, מתברר שהחיים שלי לא מספיק דרמטיים לטלוויזיה. אופס, התכוונתי שאיזה כיף, מתברר שהחיים שלי לא מספיק דרמטיים לטלוויזיה. "תשמעי", אמר לי המלהק בשיחתנו האחרונה, "כבר חזרנו לכולם, לרובם אמרנו 'לא', עם שלושה אנחנו מתקדמים, ולגבייך יש התלבטות כי X בעדך אבל Y חושבים שאין לך מספיק דרמות בחיים, את מבינה, זה 'מחוברים פלוס' ואין סביבך דמויות עם קונפליקטים, היחסים עם בעלך אחלה, אין מה שיחזיק שלושים פרקים".
וזה נכון, אין לי דרמות גדולות מהחיים, תודה לאל על זה, אגב. אמי המהממת לא נטשה אותי ומצד שני אין לי הורים מפורסמים שיתקוטטו מול המצלמות; אני לא מאומצת ולא לסבית בארון; לא עושה סמים ולא סקס על הבר. אני אישה נשואה פלוס שניים שרוצה לצאת מארון הקודש, ואתם יודעים מה, זה לא פשוט בכלל.
כשסיפרתי לאלעד שלא התקבלתי, הוא נשם לרווחה. בניגוד אליי, הוא נורמלי וצנוע ומלכתחילה לא התלהב מהעניין.
"תגידי תודה שלא קיבלת את זה", אמרו לי כולם, "זו לא תבוסה אלא מזל גדול". אבל אני רציתי את זה, מה לעשות שרציתי? אוף אלעד, אולי בכל זאת אקסית מוסלמית?