מה חשבו תאומות זהות על ההצגה אורה הכפולה?
שלחנו את אמה וסופי בנות ה-11 לצפות בהצגה חדשה המבוססת על הספר הקלאסי. הביקורת כבר כאן
בתור תאומות זהות אחד מהספרים האהובים עלינו הוא אורה הכפולה, הספר הפופולרי של אריך קסטנר, בייחוד בגלל שהוא אחד מהספרים היחידים שמנסה להיכנס לעולמם של תאומים זהים ולחשוף אותו לכל אותם אנשים אשר בחיים לא יוכלו לחוות את החוויה הזו. אין הרבה ספרים שבהם הגיבורות הראשיות הן תאומות ולכן הספר הזה אוטומטית מרגש אותנו, בייחוד כי אנחנו יכולות להזדהות עם הדמויות. ׳אבא מתארס׳, סרט המבוסס על הספר, נצפה אצלנו בלופים בבית וכיאה למעריצות מושבעות גם קראנו את הספר יותר מפעם אחת.
תאומות זה קשר שאין אף קשר שדומה לו. אנחנו חולקות הכל, החל מחפצים, חוויות, אפילו חלקנו רחם. זה מדהים כמה אנחנו יודעות אחת על השנייה, הרי אנחנו ליווינו אחת את השנייה מראשית החיים. אנחנו שכפול גנטי. מדהים שיש אדם שתמיד יבין את הרגשות שלנו, אפילו מבלי שנצטרך לדבר. אנחנו לא יכולות לדמיין מצב שבו לא היינו יודעות שיש בעולם עוד אדם שהוא זהה לנו, והרעיון שבסיפור, בו ההורים מחליטים להפריד תאומות ומשקרים להן, ומתכוונים לשקר להן כל החיים (הן מגלות שהן תאומות בעצמן, בגיל 11, שזה הגיל שלנו בדיוק,) בכלל מזעזע.
בשל העיבוד הקולנועי המצליח והעובדה שספר זה נחשב לאחד מספרי הילדים האהובים בעולם, מתבקש שתהיה גם הצגה. התיאטרון הארצי לילדים ולנוער באמת יצר הצגה כזו, שאפשר לקרוא לה גם מחזמר, שמספרת את הסיפור בדרך שונה מעט. המשחק, השירים (המדבקים במיוחד, יש לציין), והתלבושות והתפאורה המרשימים מחזקים את החוויה ומשדרגים אותה.
בהצגה הסיפור שונה מעט מבספר, כולל העובדה שההפי-אנד הסופי הוא לא זוגיות מחודשת בין ההורים אלא איחוד בין התאומות ויצירת משפחה לא קונבנציונלית. זה מסר שיותר מתאים למציאות שלנו היום. ההצגה קורעת מצחוק, וההוכחה היתה צחוקו של האח הקטן שלנו (בן השש) שהדהד באולם ונשמע למרחקים. אנחנו גם צחקנו, וכך גם אמא שלנו שאיתה הלכנו להצגה.
בגלל אהבתנו הגדולה לאורה הכפולה חששנו שההצגה לא תעבור את הרף הגבוה שהצבנו לה, אבל לא כך היה. נהננו מאוד, ולפי מחיאות הכפיים, כך גם שאר האנשים באולם. אנחנו ממליצות לכולם, תאומים או לא תאומים, לראות אותה.