"זה היה יום ההולדת שלי", מספרת אתי בוסתנאי גולן על הרגעים שבהם כמעט איבדה את בתה למאי. "היינו בבית, עשינו זמן איכות ביחד. קיבלנו משלוח מנות וארזנו אותו. בתוכו הייתה סוכריה. סוכריה פשוטה שגם במשרדים של רופאים מחלקים. לא גדולה במיוחד. גם כגננת אני לא מרשה להביא דברים כאלה. אבל באותו היום עשיתי טעות".
אחרי כמה שניות חזרה למאי לחדר, כשהיא מחזיקה את גרונה. בוסתנאי גולן הבינה מיד מה קורה מולה. "באתי לקראתה, התיישבתי מאחוריה על הברכיים ועשיתי לה היימליך. הכל היה על אוטומט".
היא זוכרת שבאותו הזמן היא צעקה "הצילו", אפילו שהייתה לבד. "ראיתי שאין לי אפילו שניה. היא התחילה להיות כחולה. לחצתי לה על הבטן ארבע פעמים עד שהיא הקיאה, ואני התפרקתי. היא התחילה ממש ליפול עד שזה הצליח".
את העזרה הראשונה למדה בוסתנאי גולן בזמן לימודי החינוך שלה. מדי כמה שנים היא עושה ריענון. "רק בגלל זה, הכל היה על אוטומט. הזמנתי גם הרצאה להורים של הגן שלי. יש לי גישה להורים באותו גיל, ויש לי אפשרות לעזור. הדברים האלה יכולים לקרות לא רק מסוכריות. הורים כתבו לי שקרו להם דברים דומים ממכסה של עט עיפרון, או מילד שזחל. למאי ספציפית השתעלה, ומזה שאפה את הסוכרייה. אני ממליצה לכל הורה לעבור קורס עזרה ראשונה".