ברשימת הקניות של משפחת קטון מהודו מופיעים על בסיס שבועי: עשרה קילו אורז, 24 ביצים, שישה ליטרים של חלב ולא פחות מחמישה קילו תפוחי אדמה. שלא תבינו לא נכון, לא מדובר במשפחה שצריכה להאכיל עשרה פיות אלא במשפחה עם ילדה בת חמש שאוכלת כמו עשרה איש.
סומן, בת החמש שוקלת כ-76 קילו. גובהה מטר וקצת. הבעיה הרפואית שממנה היא סובלת גורמת לה לאכול ללא הפסקה מאז שהייתה תינוקת קטנה.
כשנגמר האוכל בבית, סומן נוהגת להסתובב בשכונה ולהציק לשכניה בכפר הקטן שבמחוז בנגל שבמזרח הודו. היא דופקת על דלתות השכנים ומבקשת אוכל. השכנים מספרים שהם כבר מורגלים לדפיקה היומית על דלתם ולתחנוניה של הילדה לאוכל.
רופא הכפר: "מצבה מתדרדר"
בלי ביבי, אמה של סומן אומרת כי בשל הכנסתה הנמוכה של המשפחה (פחות מ- 40 שקל לשבוע) קשה לה להאכיל את שני ילדיה האחרים, שלא לדבר על עצמה ועל בעלה.
היא מספרת כי כשסומן לא מקבלת את האוכל שהיא רוצה היא בוכה, צועקת וצורחת ואפילו משליכה עליהם אבנים. "היא הבת שלנו. אין לנו ברירה אלא להאכיל אותה", היא מוסיפה.
תיאבונה האדיר של סומן מונע מהוריה לחסוך כסף כדי להגיע לאבחון רפואי באחת הערים הגדולות. ג'לאל קאן, אביה של סומן, מספר כי הם מסתמכים על אבחונו של רופא מקומי שמאמין שסומן סובלת מבעיה הורמונלית ומוסיף כי הם נואשים למצוא לה עזרה בשל מצבה הבריאותי שהולך ומתדרדר.
הרופא המקומי, ד"ר סהה, טוען שאין לו כלים אבחוניים על מנת לקבוע מהי הבעיה הספציפית ממנה סובלת סומן, ולכן כל מה שהוא יכול לעשות הוא לטפל בסימפטומים של המחלה. לדבריו, הוא מעולם לא נתקל במקרה רפואי דומה: "הוריה פנו אליי כשהייתה קטנה וסיפרו לי כי היא מתישה את אמה בהנקה ושהם משלימים את התזונה עם חלב פרה. הם אמרו שהיא שותה עד ליטר וחצי חלב ליום".
ד"ר סהה אמר להוריה של סומן, המוסיפה מדי שנה 15 קילו למשקלה, כי חייה נתונים בסכנה וכי הם חייבים לפנות לעזרה רפואית של מומחה באחת הערים הגדולות- דלהי או מומביי.