נועה חייבי, מתינוקות רמדיה שנפגעו בצורה הקשה ביותר, חגגה השבוע את יום הולדת העשירי – בניגוד לכל הסיכויים. על פתיחת החגיגות הכריזה אמה, אביבה צור, שכתבה לה ברכה מיוחדת על קיר הפייסבוק: "נועל'ה שלי, תינוקת יפה שלי. היום הוא יום מיוחד, יום פשוט מושלם! יום שלפני 10 שנים הגחת בו לעולם. לא אשכח את פנייך הרכות ואת עינייך הקטנות מביטות בי באהבה ובקצת חרדה. מאז, חיי מלאים באין סוף רגשות. עברת 10 שנים באומץ ובגבורה, שנים לא קלות ועם המון בעיות. שברת את כל התאוריות של הרפואה והוכחת לעולם שאת גדולה מכולם! בדרכך השקטה את מחייכת וכל כך אוהבת. מלמדת אותנו שהחיים חזקים מהכל. קטנה שלי, אני אוהבת אותך מאוד מאוד ומאחלת לך בריאות, בריאות ובריאות, ושאף פעם לא יהיה לך כואב. איתך לעד, נשיקות, אמא. 3>”.
"השמחה גברה על העצב"
הסיפור של נועה מאוד לא רגיל וחושף אישה אחת שהחליטה שהיא לא נותנת לתחזיות העגומות ולקשיים לשבור אותה. אביבה צור בחרה לחיות חיים שמחים, למרות הכל, ולא מדובר בבחירה קלה. "כשהיא היתה בת 4 הרופא שטיפל בה שאל אותי כמה ילדים יש לי", מספרת צור. "אמרתי לו שיש לי עוד שתי בנות והוא אמר לי שכחבר, הוא מייעץ לי לעשות עוד ילדים כי הוא לא מאמין שנועה תחזיק מעמד. לא האמינו שהיא תגיע לגיל הזה".
צור החליטה שהיא לא מתייחסת למה שהרופאים אומרים ומצטיידת באמונה שנועה שלה חזקה. השבוע היא הוכיחה לרופאים שהם טעו. כן, נועה לא ויתרה, וביום שלישי הגיעו אל ביתה כעשרה חברים, ילדים בני גילה שמשחקים איתה מדי יום, כדי לבלות במסיבה לכבוד יום הולדתה של הילדה האמיצה. הבית קושט בבלונים, עוגה חגיגית נאפתה ונועה היתה במרכז, על נדנדה מיוחדת שקושטה במיוחד בשבילה.
"זו היתה מסיבת יום הולדת שמחה. אמנם מהולה בעצב – אבל השמחה גברה”, מספרת צור. “רפואית, נועה נמצאת במצב של צמח. היא נמצאת באשפוז ביתי ויש לנו בבית חדר טיפול נמרץ לכל דבר. היא מחוברת למכשירי הזנה והנשמה ומתקשרת איתנו עם העיניים. בבוקר יום ההולדת שלה היא לא הרגישה טוב והיינו צריכים להגיע לטיפול נמרץ, אבל במסיבה עצמה ראית שהיא קורנת מאושר, שהיא מבינה שזה לכבודה, שהיא מרגישה נאהבת".
אביבה היא אם חד הורית ויש לה עוד שתי בנות גדולות: רוויה, בת 18, ויהב, בת 15, ששותפות לאהבה האינסופית לנועה ולטיפול המסור בה. למרות המקרה הקשה איתו מתמודדת המשפחה, צור החליטה שהבית שלה יהיה בית שמח. "בהתחלה היה לי מאוד קשה. נולדה לי ילדה בריאה וכשזה קרה עוד חשבתי שהיא תהיה בסדר, עד שבגיל שנה הרופא העיר אותי ואמר לי שהילדה במצב מאוד חמור והוא לא יודע כמה יש לה לחיות", אומרת אביבה. "ברגע הזה הגעתי להכרה שזה המצב שלה ושאי אפשר להיכנע לצער. במקום זה צריך להתחזק בשביל הילדה ובשביל הבנות שלי. למדנו לחיות ולא ליפול. להיות, להנות מהחיים ולעשות הכל כמו כל משפחה אחרת. נועה לא עוצרת אותנו - היא המורה שלנו לחיים, היא מלמדת אותו שצריך לחיות.
"החברים שבאים לבקר אותה לומדים לקבל את השונה, מחבקים אותה, מדברים אליה ומקבלים אותה, והיא אוהבת אותם מאוד והבית שלי הוא בית שמח. אין פה עצב, אנחנו רואות הכל במשקפיים ורודים. נועה תמיד איתנו, תמיד סביבנו ואנחנו לא נותנות לה להיות לבד. אנחנו מחבקות אותה, מספרות לה שאנחנו אוהבות אותה והרופא אמר לי שבזכות זה היא בחיים, בזכות החום והאהבה".