זה סיפור שאי אפשר שלא להזדעזע ממנו. א', תושבת דרום הארץ, כיום בת 14, עברה חרם כיתתי, הוכתה על ידי חבריה ללימודים ועקב כך אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי והייתה מרותקת לכיסא גלגלים תקופה ארוכה.
המקרה נחשף במלואו בדיון בבית המשפט המחוזי לנוער בבאר שבע, שעסק בבקשתה של א' שלא להמשיך ולאשפז אותה בבית חולים פסיכיאטרי.
לדבריה של א', הסיוט החל בבית הספר היסודי, כשלמדה בכיתה ה'. "תלמידים בכיתה עשו עליי חרם אלים. סבלתי מקשיים חברתיים, רגשיים ולימודיים. הקשיים החריפו עוד יותר במהלך מבצע 'צוק איתן'. תלמידים תקפו אותי קשה והייתי מרותקת במשך כמה שבועות לכסא גלגלים. בעקבות האירועים הקשים הללו הפסקתי ללכת לבית הספר. פחדתי מאוד".
במהלך הדיון התברר ש-א' נאלצה לקחת כדורים פסיכיאטרים והפסיקה להגיע לבית הספר עקב האלימות והחרם שחוותה. מבצע "שומר חומות" באפריל האחרון רק החריף את מצוקתה והיא ירדה באופן דרסטי במשקלה.
בעקבות מצבה הנפשי הקשה אושפזה א' במחלקת נוער בבית חולים פסיכיאטרי בהוראת הפסיכיאטר המחוזי. במרכז לבריאות הנפש שבו אושפזה א' נטען שחלה הטבה במצבה וביקשו להאריך את אשפוזה בשלושה חודשים נוספים כדי לאזן את מצבה פיזית ונפשית.
כעת, לאחר חצי שנה בבית החולים, ועדה פסיכיאטרית שדנה בעניינה של א' פעם נוספת קבע נחרצות שיש לאשפז אותה, אף שלא נמצאו תסמינים לאובדנות וסיכון שתפגע בעצמה. אולם א' התנגדה באופן נחרץ להחלטה הזאת.
פרקליטה של א' והוריה טען בדיון בבית המשפט כי היא אינה חולה במחלת נפש אין לה הפרעת נפשית קשה או סיכון שהיא תפגע בעצמה ולכן יש לשחרר אותה לביתה. לדבריו, הוועדה לא נימקה מדוע אין חלופת אשפוז אחרת.
נציג היועץ המשפטי לממשלה ביקש לאמץ את חוות הדעת של הרופאים המומחים ולהשאיר את א' באשפוז, בטענה שאין חלופה טובה אחרת עברה. השופטת שדנה בבקשתה של א' קבעה כי יש לשחרר אותה מהאשפוז ולהעבירה לטיפול הוריה תחת פיקוח של גורמי מקצוע שיעקבו אחר מצבה.