"במשך כמעט שבוע של בידוד, מצילים אנשי החינוך את המערכת מקריסה. זו לא הגזמה ולא ציניות. אנחנו. במו ידינו. במחשבים, בטלפונים ניידים, בהודעות וואטסאפ, בתוכנות למידה מרחוק, בכל אמצעי תקשורת מקוון, החזקנו את המערכת. לילדים היה למה לקום בבוקר. הייתה תחושת קשר. הייתה תחושה שהכול ממשיך כרגיל' שיש המשכיות. "ממחר הילדים יהפכו יום ולילה. לא יקומו לשיעורים, לא יראו את הילדים האחרים. לא יראו את המורה שלהם".

במילים האלו פותחת רחל דמרי כץ, מורה בתיכון "טדי קולק" לסוציולוגיה, פסיכולוגיה, קולנוע ואזרחות כבר 25 שנה, פוסט בפייסבוק שכבר הפך לוויראלי. עשרות שיתופים ותגובות של מורים, הורים ואפילו תלמידים שמלינים על ביטול הלמידה מרחוק.

את הריאיון איתה אנחנו עושות כשהיא מתכוננת למבחן שתעביר לתלמידים שלה בביולוגיה, מקוון כמובן. בכלל, טוענת דמרי כץ, סדר היום המקוון החדש, שבו כל שעה מתחלף מורה ומעביר שיעור לכל הילדים, עבד מעולה עד שמישהו החליט לכבות את השאלטר.

את לא מפחדת שהם יעתיקו במבחן?
"יכול להיות שהם ישתמשו בחומר לימודי. אז מה? היום בעידן שלנו שכל המידע פתוח ונגיש לילדים, משרד החינוך עדיין דורש מהילדים ללמוד חומר בעל פה. מספיק לי שתלמיד יושב, נפגש עם השאלות ועונה עליה - כבר מתרחש תהליך של למידה. ואת זה פספסנו. את ההזדמנות לקדם את המערכת למאה ה-21".

"במפתיע, ובאופן לא מכוון, התפתחה לה תרבות פדגוגית חדשה והתלהבות מעשייה חינוכית אחרת תוך שבוע. הייתה פה הזדמנות פז לשינוי. מורים הם עם שאוהב אתגרים ונענה להם".

דמרי כץ כתבה את הפוסט אתמול, כשעוד המערכת עבדה, המורים לימדו והייתה תחושה שמשהו שונה באוויר. שדברים שהיו תקועים כמה עשורים סוף סוף הולכים להשתנות. "מורים הסתערו על האתגר הזה שניצב בפניהם, לגייס את הילדים ולהחזיק אותם", היא כותבת. "כדאי שתדעו, המורים עבדו כל כך קשה בימים האלו. הם המציאו את עצמם מחדש. נוצרו מאגרי שיעורים משותפים של מורים מכל הארץ בכל התחומים. חומרי הוראה הועברו, שיעורים מקוונים מוצלחים רצו ברשת".

ועכשיו בבת אחת זה ייפסק.

"המורים עבדו באופן מקוון, ואפילו קשה יותר מתמיד, כי זה תחום חדש שהיה צריך ליישם במהירות ובלחץ. היא כותבת. "אבל לא עברו מספיק ימים וכבר נשמעו תלונות על כך שהילדים לומדים קשה מדי. שזו למידה פחות טובה, שצריך להפסיק ללמד עכשיו ולהוסיף ימים בחופש. בעצם, זה היה העיקר. הדאגה לקייטנת קיץ לילדים על ידי המורים, כי ממילא עכשיו ההורים בבית".

"בשנים האחרונות כל הזמן מדברים על למידה מקוונת, יש כל הזמן השתלמויות אבל אף פעם לא הייתה הזדמנות להפעיל את זה באמת", היא אומרת בשיחה ל-mako. "אני יושבת שבוע ואני משתוממת. את לא מבינה מה שקורה. אנשים היו בדרייב לא נורמלי. מורים שיתפו מערכי שיעור ומבחנים והייתה נכונות לשתף ולהעשיר ולשדרג".

"מעבר לזה", טוענת דמרי כץ, "הילדים ממש התחברו לזה. הרי זה העולם שלהם, העולם המקוון, ולשם העולם צועד. הייתה תחושה של מסגרת, של ביחד. זה חשוב גם כדי לא לפגוע ברצף הלימודי אבל זה חשוב גם נפשית".

"המורים כל כך רצו לעשות משהו טוב", היא טוענת. "אבל שוב, כאילו אין דברים אחרים להתעסק בהם, המורים עומדים במרכז הדיון הציבורי. שוב התחושה הזו, כאילו משלמים להם יותר מדי. תמיד. רצינו ללמוד איך עושים את זה הכי טוב, אבל כאב הלב על כך שהמורים שוב מקבלים "כסף חינם" ולא נותנים לנו להמשיך במלאכה החשובה הזו. זו הייתה יכולה להיות מקפצה של מערכת החינוך ללמידה אחרת. מקפצה לשינוי אמיתי, אבל מיד עצרתם אותנו", היא כותבת.

"אחרי למעלה משני עשורים בחינוך, הפעם העלבון צורב מתמיד. רצינו לעשות טוב לילדים, טוב לחברה הישראלית ולחינוך בישראל, ולא נותנים לנו.

"עכשיו נראה איך מתמודדים עם ילדים שהולכים לישון מאוחר, קמים מאוחר, מתלוננים שהם משועממים, שהם מבודדים, שהם מתגעגעים לחברים, ומתגעגעים למורה שלהם. איזה פספוס".