בעבר הדי רחוק שלי (כלומר, לפני שהייתי אימא לילדים) הסילבסטר היה בעיני לילה נחמד, כזה שבו "דופקים הופעה", חוגגים, מרגישים בחו"ל, ומתנשקים את הנשיקה הכי שווה שיש (נו, טוב, רוב הזמן). הבעיה היא שהשנה קצת קשה לי לחשוב על הסילבסטר כלילה חלומי. במיוחד מאז שהבת המתבגרת שלי הודיעה לי שהיא יוצאת לחגוג במועדון. מרגע שהמשפט הזה יצא מפיה נכנסתי ללחץ שלא יאמן. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי בלחץ שכזה. בכל יום שעובר, ובו אנחנו מתקרבים ליום הגורלי הלחץ שלי רק הולך וגובר. וככל שהימים עוברים אני שומעת יותר ויותר סיפורי אימה וחששות של הורים מהיום הזה. סיפורים על ילדות שהשתכרו במסיבות עד כדי כך שאחת מהן לא זכרה איפה היא גרה, ואחרת התעלפה באמצע המסיבה. אפילו שמעתי על מישהי, שלמרב הבושה, גם השתינה על עצמה ועד היום אף אחד מהחברים לא שוכח לה את זה. סיפורים על בנות שהכניסו להן סם אונס במשקה במועדון, על חשש מתקיפה כשהן הולכות לבד לשירותים במסיבה, והפחד של הורים מהנשיקה הראשונה, כשלא תמיד ברור להם עם מי היא תהיה, והאם היא תסתיים רק בנשיקה עצמה.
ותוסיפו לזה את כל אירועי השבועות האחרונים: פרשת האונס של הנערה שרק הולכת ומסתבכת, מחקר שנעשה לאחרונה שמגלה כי 40 אחוז מבני הנוער אינם חושבים שיש בעיה במין קבוצתי, נתונים על ילדים שכבר בגיל 12 מעשנים סיגריות, נרגילות ומריחואנה ושותים אלכוהול, ותבינו מהר מאוד מדוע החששות שלי מליל הסילבסטר, הלילה שבו הכל אפשרי, הפכו לחרדה של ממש.
הסילבסטר זו רק ההתחלה
איזו הקלה. איזו שמחה אחזה בי למשמע החדשות האלו. שמחה אמיתית כל כך שהבת שלי נשארת מוגנת בבית, ושאני יכולה לחזור לישון סוף סוף בשקט. אבל אז קלטתי שהמידע הזה בכלל לא כזה משמח. פתאום הבנתי שגם אם היא לא תצא בערב הסילבסטר הרי שהיא תצא למסיבה ביום שישי, וזאת רק ההתחלה. ובעצם, הסילבסטר הוא הצלצול שגרם לי להתעורר, ולהבין שעלי למצוא פיתרון של ממש לכל עניין המסיבות.
אז מה עושים?
1. קובעים שעת חזרה
חושבים היטב מהי שעת החזרה שבה אתם רוצים שהילד/ה שלכם יחזרו הביתה מהמסיבה. ולא מדובר על שעה לא ריאלית (נגיד 10 בלילה) שאתם קובעים רק כדי שאתם תרגישו טוב עם הנושא, כי קביעה שכזאת לא תעמוד במבחן המציאות. עדיף לשוחח לפני כן עם הילד/ה ולבדוק באיזה שעה רוב החברים שלו חוזרים הביתה, ומתי הוא היה רוצה לחזור. התלבטו ככל שברצונכם רק זכרו דבר אחד: מרגע שקבעתם שעת חזרה זוהי השעה שבה הוא צריך לחזור. בלי תירוצים ובלי סיפורים.
2. מעורבות הורית
אל תתביישו לברר עם הילד היכן המסיבה, מי מהחברים מגיע לשם, לאלו גילאים היא מיועדת. אתם יכולים בהחלט לומר לו שאתם דואגים לו, ולכן אתם מבקשים שהוא יתקשר אליכם בשעה מסוימת או יסמס לכם, ויעדכן אתכם שהכל בסדר.
3. אלכוהול
אם בעבר הורים היו מזהירים את הילדים שלהם שבשום פנים ואופן לא ישתו אלכוהול, הרי שההורים היום הרבה יותר מפוכחים, והגישה הכללית כיום אומרת שעדיף להסביר לילד מהם נזקי האלכוהול ולומר לו לשתות במידה מאשר לא לשתות כלל. כמו כן, אם הילד שלכם לא שתה מעולם אלכוהול אולי עדיף שהוא יטעם משקה אלכוהולי בפעם הראשונה אצלכם בסלון. אולי אז הוא גם יגלה שהסיפור סביב האלכוהול הוא לא כזה גדול, ולא כזה מעניין. ובכל מקרה, תסבירו לילדים שוב ושוב שאם הם שותים חשוב שימנו חבר תורן שאינו שותה, והוא יהיה הנהג.
4. תשמרו על עצמכם
חשוב להסביר לילדים שיש מספר כללי זהירות במסיבות ובבילויים במועדונים ובכלל, כמו: לא שותים משקה שמישהו סתם כך מציע להם, (למרות שהם ראו את זה בסרט ושם זה נראה מגניב לגמרי). לא הולכים לבד לשירותים במועדון, וגם לא חוזרים לבד הביתה בשעות הקטנות של הלילה.
5. קו פתוח
והכי הכי חשוב: תסבירו להם שלא משנה מה קורה, לא משנה מה השעה, ולא משנה היכן הם נמצאים- במידה ויש בעיה הם יכולים לצלצל ואתם תמיד תהיו שם עבורם.
* נירית צוק היא עיתונאית ועורכת "עשר פלוס"- מגזין אינטרנט להורים למתבגרים שעוסק בגיל ההתבגרות