בחנו את עצמכם: האם אתם הורים ותרנים?

ותרנות יכולה להיות תכונה חיובית. הורה הבטוח בעצמו מוותר לעתים לילדיו, וקפדנות בלתי מתפשרת אינה נתפשת היום כנכונה. אבל לעתים קשה לדעת מתי הוויתורים הם לגיטימיים ומתי הם מוגזמים, עד כדי כך שהם מזיקים למרקם המשפחתי.

"ותרנות היא לאו דווקא תכונה שלילית", אומרת אלי זוהר ניב, יועצת משפחתית ומנחת קבוצות הורים בכירה, המרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים. "אבל פעמים רבות הורים לא יודעים מתי להגיד סטופ. אנחנו צריכים לעצור ולבדוק היכן הקווים האדומים שלנו, על מה אנחנו מתעקשים ואיפה אומרים לא, אבל גם איפה אפשר להיות גמישים. הגמישות יכולה להיווצר אחרי שיש כבר תשתית ברורה, מסגרת יציבה שההורים קובעים. אחרת זו לא גמישות, אלא התקפלות".

ויתור בנושאים מסוימים יכול להגיע משתי גישות מנוגדות. זוהר ניב מסבירה: "אם הוותרנות היא תוצאה של 'אין לי כוח לדרמה, אין לי כוח להתמודד' - זוהי ותרנות שלילית המגיעה ממקום של מצוקה ושל חוסר מודעות של ההורים. לעומתם, יש הורים שנלחצים מאוד מההרגשה שהם לא יכולים להתמודד עם הילדים, וננעלים על גישה קיצונית ונוקשה, שהיא כמו שריון שבעזרתו הם מגנים על עצמם. הם מתחשבנים עם הילדים ונכנסים איתם לקרבות. לעומת זאת, אם הוויתורים הם חלק מתפישת עולם מגובשת ומודעת, יש בהם כמובן עניין של מידתיות. כאן הוותרנות מגיעה ממקום של ביטחון ושל סמכות, שמאפשרים לתת לילדים קרדיט ומזמינים אותם לדיאלוג עם ההורים".

איפה אתם בסקלת הוותרנות? ענו על השאלות, סכמו את התוצאות ובדקו:

א. האם צריך להעיר לילדים על כל טעות שהם עושים?

1. לא. כולנו עושים טעויות, ובעיקר ילדים. לא צריך לעשות מזה עניין.
2. תלוי אם זה משהו שטותי כמו לשכוח לסגור את המקרר, או דבר חמור כמו התפרצות לכביש סואן.
3. בוודאי. אחרת איך הם ילמדו לא לעשות טעויות ושטויות בעתיד?

ב. האם אתם ביקורתיים כלפי ילדיכם?

1. ביקורתיים? ועוד כלפי הילדים? מה פתאום!
2. לעתים, כשצריך, אנחנו מעבירים ביקורת – אבל בלי לפגוע, כמובן.
3. אנחנו ביקורתיים כל הזמן, ומעודדים את הילדים להצלחה בכל תחום בחיים.

ג. האם אתם אוהבים להתווכח?

1. לא ממש, אנחנו לא טובים בזה.
2. ויכוח הוא דבר חיובי שנועד לברר עמדות ולעזור לקבל החלטות. וחוץ מזה, לעתים אין ברירה.
3. אנחנו אוהבים מאוד להתווכח ולהגיד לאנשים מה אנחנו חושבים. האמת, בלי איזה ויכוח טוב אנחנו מרגישים שהיום שלנו התבזבז.

ד. האם לדעתכם ותרנות היא תכונה חיובית?

1. בוודאי, זה מונע עימותים ואי נעימויות. אם כולם היו מוותרים זה לזה העולם היה נראה אחרת לגמרי.
2. יש מקרים שבהם הגישה הנכונה היא דווקא לוותר, בהתאם למהות העניין.
3. ותרנות היא תכונה שלילית ומזיקה, מכל זווית שמסתכלים עליה. בוותרנות לא מגיעים לכלום בחיים.

ה. ממה הילדים שלנו לומדים יותר?

1. ממה שאנחנו אומרים.
2. ממה שאנחנו חושבים.
3. ממה שאנחנו עושים.

ו. האם הורים צריכים להיות מנהיגים?

1. מה פתאום, בשביל זה יש פוליטיקאים.
2. הורים צריכים להנהיג את המשפחה, אבל באופן דמוקרטי. גם לילדים יש זכות להביע את דעתם.
3. בוודאי, חד-משמעית. אם לא ההורים ינהיגו ויקבעו, מי יעשה זאת – הילדים?

ז. הגיעה שעת השינה, אבל הילד שלכם ממשיך לשחק במחשב. אתם:

1. מוותרים לו. אין לנו כוח לריב איתו עכשיו. אז הוא יהיה עייף מחר, מה אפשר לעשות?
2. מזכירים לו שהגיע הזמן ללכת לישון, ומאפשרים לו לשחק רק עוד חמש דקות.
3. צועקים עליו שילך מיד למיטה, אחרת לא נרשה לו לשחק במחשב במשך שבוע.

ח. האם יש לכם זמן בשביל הילדים שלכם?

1. בהחלט, הילדים ראשונים בסדר העדיפויות שלנו.
2. לא תמיד, אבל אנחנו מנסים לאזן בין עבודה למשפחה, ונראה לנו שאנחנו די מצליחים.
3. לצערנו, אין לנו מספיק זמן להשקיע בילדים. אנחנו אנשים עסוקים מאוד. היינו רוצים לראות אותם יותר.

1. הילדים. אנחנו בהחלט מקשיבים למה שיש להם לומר.
2. לעתים הילדים, ולעתים אנחנו. חלוקה די שווה.
3. אנחנו תמיד צודקים, אנחנו המבוגר האחראי.

י. האם הורה צריך להיות דמות לחיקוי לילדיו?

1. לא בהכרח. כל ילד בוחר בסופו של דבר את המסלול המתאים לו, ויש ילדים שיוצאים בדיוק ההיפך מהוריהם.
2. הילדים צריכים לחקות את התכונות הטובות של ההורה, ולהיזהר שלא לאמץ את התכונות הפחות טובות.
3. ברור. היינו רוצים שהילדים שלנו ילכו בדרכנו וינהגו כמונו.

י"א. האם אתם מספרים לילדים מה אתם מצפים מהם?

1. בדרך כלל לא. למה לחפור?
2. בקווים כלליים, אבל אנחנו יודעים שהמציאות מורכבת.
3. חד-משמעית. אנחנו מטפחים ציפיות לגבי כל אירוע חשוב או פחות חשוב ומיידעים אותם על כך מיידית.

י"ב. הילד שלכם נכשל במבחן. כיצד תגיבו?

1. לא נורא, המבחן הזה לא היה חשוב ממילא.
2. יושבים עם הילד ומבררים איתו מה היתה הבעיה במבחן, ואומרים לו שאנחנו מוכנים לעזור לו להתכונן למבחן הבא.
3. מודיעים לו שהוא חייב להשתפר במהירות בלימודים, אחרת...

י"ג. כשאתם מבקשים מהילדים לעשות משהו, כמה פעמים אתם צריכים לחזור על הבקשה?

1. יותר מדי פעמים, עד שלעתים אנחנו פשוט מוותרים.
2. פעמיים-שלוש, בעיקר אם הם עסוקים במשהו באותו רגע.
3. הם עושים מיד את כל מה שאנחנו מבקשים מהם.

י"ד. חזרתם מחופשה משפחתית והילד מתקשה לקום ללימודים. כיצד תגיבו?

1. נותנים לו לשרוץ עוד יום בבית.
2. מאפשרים לו להגיע לבית הספר באיחור קל.
3. מה זאת אומרת? היידה, לבית הספר! ומזכירים לו שיש לו מבחן חשוב מחר.

ט"ו. אתם נוסעים במכונית ושומעים מוזיקה שאתם אוהבים. אבל הילדים מאחור דורשים את מיכל הקטנה. אתם:

1. מוותרים להם כדי שיהיה שקט, וסובלים כל הנסיעה.
2. משכנעים אותם לשמוע את המוזיקה שלכם עוד קצת, ואחר כך להחליף למיכל הקטנה.
3. אומרים להם שבשום אופן לא, מיכל הקטנה מפריעה לכם לנהוג.

חשבו את הנקודות שלכם:

15-25 נקודות:

אתם מוותרים כל הזמן, לילדים שלכם – אבל גם לעצמכם. אתם נמנעים ככל האפשר מלהיכנס לעימותים ולוויכוחים עם הילדים, ומעדיפים להדחיק בעיות, לדחות את הטיפול בהן או אפילו לטאטא אותן אל מתחת לשטיח. ותרנות כזו אינה מגיעה מעמדה של ביטחון ושל עוצמה אלא מעמדת חולשה, וכדאי לקחת בחשבון את השפעתה על הילדים שלכם. בשביל ילדים, שרואים בהורים שלהם מודל לחיקוי, אתם אנשים מבוגרים שאינם יכולים לעמוד על שלהם מול ילדים קטנים. כדאי לבדוק אם זה המסר שברצונכם להעביר לילדים שלכם, ואם זו הדרך שבה אתם רוצים להתמודד עם האתגרים המשפחתיים.

26-35 נקודות:

אתם מבינים היטב שהורים סמכותיים ובטוחים בעצמם נוסכים ביטחון בילדים, ומנסים למצוא את שביל הזהב בין קפדנות לוותרנות. ברור לכם שלעתים צריך לוותר כדי להשיג כמה דברים בהמשך, אבל יש גם עקרונות או דרכי התנהגות שאי אפשר לוותר עליהם בשום אופן. הוויתורים שלכם לילדים מגיעים מעמדה של כוח ושל ביטחון עצמי - אתם דואגים להסביר להם את השיקולים שלכם, כך שגם אם הם לא ממש אוהבים את ההחלטות שקיבלתם, הם ישמעו לפחות את ההיגיון העומד מאחוריהן.

36-45 נקודות:

אתם קפדנים ואינכם מוכנים לוותר על קוצו של יוד. מבחינתכם, רק המבוגרים קובעים בבית ולילדים אין זכות להביע את דעתם. ייתכן שקפדנות ופדנטיות הן הדרך שלכם לדאוג למשפחה ולוודא שהיא מתפקדת כראוי, אבל נסו לברר עם עצמכם אם העקשנות הזו אינה נובעת מתחושה של חוסר ביטחון ומחשש לאובדן שליטה. כדאי לבדוק אם חוסר הגמישות שלכם לא פוגע, בסופו של דבר, בילדים שלכם, בהורות שלכם ובעצמכם.

הכתבה התפרסמה באתר allmag לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן

>> כבר עשיתם לייק לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים"?

>> מה עדיף: הורות קשוחה או תומכת?

• גבולות
• הורות
• חינוך