מראה הטום בוי המתקתק שאימצה בתם של אנג'לינה ובראד, מסעיר את קהילות ההורים ברשת; הקטנה דורשת מהוריה לקרוא לה "ג'ון", ומאמצת לאחרונה סטיילינג שכולל תספורת קצרה, מכנסיים צבאיים, מגבעות ועניבות. פאזה נורמטיבית או בלבול מגדרי? המומחים מסבירים
שיילו פיט, בתם הבלונדינית והענוגה בת השלוש של אנג'לינה ג'ולי ובראד פיט, פיתחה בחודשים האחרונים סגנון לבוש שמדיר שינה מעיני הורים רבים ברשת. בניגוד לסורי קרוז, צאצאית מפורסמת אחרת שבגילה הפעוט כבר מתהדרת בנעלי עקב וארנקי ערב, הסטיילינג של הגברת פיט כולל תספורת פטרייה קצרה ובגדים שהיינו מצפים למצוא דווקא במלתחה של האח מדוקס, כמו מכנסיים בהדפס צבאי, מגבעות, עניבות ונעליים גסות.
בן או בת? שיילו פיט
הבנה מגדרית - בגיל שנתיים
כיאה לנצר הביולוגי של הזוג הנוצץ, המגזינים לא מפסיקים לבחוש בנושא. לפני כחודש הקדיש המגזין "לייף אנד סטייל" את השער שלו לשאלה הרת הגורל: "מדוע אנג'לינה הופכת את שיילו לבן?". סטייליסטים בעלי שם הזדעקו ואבחנו כי הילדה כבר עברה מזמן את שלב מראה הטום בוי התמים, ופוזלת אל עבר טריטוריית ה"קרוס-דרסינג" (לבישת בגדים של בני המין השני). אחרים התלוצצו שאולי זה המצב הכלכלי הקשה שגרם לשבט ג'ולי-פיט להנהיג שימוש משותף בארון הבגדים המשפחתי. וזה לא הכל: האב בראד מספר שבתו דורשת ממנו לפנות אליה בשם "ג'ון" ורק כשהוא נאות לבקשתה היא מוכנה לענות לו.
המקרה המתוקשר של שיילו והאופן שבו ההורים המפורסמים שלה מסכימים לזרום עם ההעדפות והרצונות של בתם על אף החיצים התקשורתיים, מעלה את השאלה האם בסך הכל מדובר בפאזה ילדותית נורמטיבית או האם מסתתרת כאן בעיה שדורשת התייחסות. אז מה לעשות כשהבת שלכם מתעקשת שיקראו לה בשמות של בנים, והאם יש סיבה לדאגה כשהפעוט משתעשע דווקא עם הליפסטיק והתכשיטים של אמא?
אביטל יעקובי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית, מסבירה כי בסביבות גיל שנתיים מתחילה להתגבש הבנה מגדרית אצל ילדים: "בשלב זה של ההתפתחות, הילדים מתחילים להבחין בין בנים לבנות. זה תהליך שקורה באופן טבעי, הרבה פעמים תוך כדי לימוד עצמאי של הסביבה בעזרת תיווך של ההורים. למשל, אם הפעוט מתבלבל בזיהוי בן או בת, ההורים מתקנים אותו וכך הוא לומד. אלו זיהויים שרוב הילדים מבצעים לבד, עם קצת עזרה מההורים".
פרופ' עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי של ילדים ובני נוער, מסביר כי משיכה של בנים או בנות למשחקים או התנהגויות שמיוחסים למין השני עשויה לבוא על רקע של סביבה ביתית שיש בה הרבה בנים או הרבה בנות: "לעיתים אצל בנים שנמשכים למשחקי ובגדי בנות, יש פשוט יותר גישה ביתית למשחקים ולאביזרים הללו, והיא נוצרת כתוצאה מההמצאות שלהם בבית. לעיתים, משיכה זו תהיה על רקע של נטיה ביולוגית ולעיתים למשיכה הזו פשוט לא יהיה הסבר".
קשר לקוי עם אמא?
האם יש גיל מוגדר שבו התופעה עלולה לצוץ? יעקובי טוענת שלא: "ייתכן שכאשר ילד קטן מבין שהוא מוגדר כבן או כבת הוא ירצה להתמרד כנגד ההגדרות הללו או אולי יחפש זהות אחרת. אבל קודם כל הילד צריך להבין מי הוא בכלל. חשוב להדגיש שמדובר בסוגיה מורכבת מאוד, בעלת פנים וסיבות רבות. לעיתים השורש שלה נעוץ בכך שההורים של הילד משדרים לו מסרים מסוימים וסמויים שהם בכלל לא מודעים אליהם, או שהם מביעים חוסר שביעות רצון מהתנהגויות מסוימות של הילד שקשורות למגדר. למשל, ניתן לראות תופעות כאלו אצל אמהות שמאוד מאוד רצו שייוולד להן בן ונולדה בת או אצל הורים שנותנים לבנות שלהם שמות של בנים, ולהפך. "לעיתים ההורים מעבירים לילד מסרים מאוד מורכבים ורק איש מקצוע יוכל להסביר את הבעייתיות שבמסרים האלו. לפעמים התנהגות כזו יכולה להופיע אצל ילד שההורים שלו מתקשים לקבל אותו כמו שהוא ואז קשה לו להזדהות עם המגדר שלו, או אצל ילד שמשהו בקשר שלו עם אמא או אבא לקוי. כמו כן, לפעמים אצל ילדים עם אחים שזוכים לתשומת לב רבה מההורים, הילד ירצה להידמות לאח ולקבל יחס דומה".
אז מה אם הילד משחק בבובות? | צילום:
istockphotoמתי מקרים כאלה דורשים התערבות מקצועית? "כשאין בעיה עמוקה אצל הילד, התנהגות כזאת לרוב תעבור לבד. כשההתנהגות של הילד הופכת לקיצונית, למשל אם הוא דורש ומתעקש שיפנו אליו רק בלשון בני המין השני, בהחלט יש צורך בבירור מקצועי מה עומד מאחורי ההתנהגות הזו. ילד שרוצה להיות מישהו אחר עלול להיות בעל דימוי עצמי פגוע, כמו מישהו שמשנה את שמו או רוצה לשנות את גוון עורו. רבדים רגשיים עמוקים אלו עשויים לחשוף למה הילד מתקשה לקבל את עצמו, קבלה שבהתפתחות הטבעית של הילד בדרך כלל לא מקבלת ערעור. לרוב הילדים ברור מאליו שהם בנים או בנות ואם הילד מסרב באופן קיצוני לקבל זאת בהחלט דרושה בדיקה של פסיכולוג או איש מקצוע".
ההבדלים יכולים לבוא גם מהמישור הפיזי? "בהחלט יכולים להיות מקרים של בנות שהן מאוד פיזיות ולא מאוד עדינות שמתחברות יותר לבנים ולפעילויות של בנים ולכן מוצאות מכנה משותף גדול יותר עם הבנים, או מקרים של ילדות שמחקות את אחיהן הנערץ ומסגלות התנהגויות והרגלים שלו. חשוב לזכור בהקשר הזה גם את המקרים הנדירים של ילדות שנראות חיצונית כמו בנות אך נולדו עם איברי מין פנימיים של בנים ועם פעילות הורמונלית של בנים. יחד עם זאת, ברוב המקרים, לא מדובר במשהו פיזי אלא בבעיה רגשית של חוסר קבלה של העצמי או חוסר הזדהות עם המין".
והעיקר, בלי פאניקה
האם התנהגות כזאת בילדות עלולה להצביע על נטייה מינית? "זאת טעות לחשוב כך", אומר פרופ' רולידר. "הורים לא צריכים להיכנס לפאניקה כשהבנים שלהם משחקים במשחקי בנות או להפך. העניין והעיסוק במשחקי המין השני הוא דבר טבעי, ואין שום קשר בין התנהגות בגיל צעיר זה לבין ההתנהגות של הילד בעתיד. הפאניקה במקרה זה היא התגובה הגרועה ביותר. בהחלט לא הייתי אוסר על הילד לשחק במשחקים שמעניינים אותו, זה לא הקו הנכון. אני מציע לכבד את הרצונות של הילד ולחשוף אותו בהדרגה גם למשחקים אחרים. כל ההתייחסות לנושא הזה צריכה להעשות בעדינות ובטבעיות.
"הדבר הכי גרוע במקרים כאלה זה לנקוט בפעולות קיצוניות. בדרך כלל, בגילאי ארבע-חמש, תוך שנה וחצי מקסימום, הילד ישנה כיוון. גם אם בסופו של דבר לילד תהיה נטיה הומוסקסואלית, למרכיב הזה בגיל הזה אין שום יכולת ניבוי. כל עוד הילד נהנה, מתפקד כרגיל וטוב לו, אני מציע להורים פשוט לא לעשות כלום".
