לימוזינה עמוסה ביושביה המתרגשים, לבושים במיטב בגדי מעצבים, כספים שנשפכו להפקת הערב. לא מדובר על חתונה, או על פרמיירה הוליוודית, אלא על בני 17 בדרכם ל"פרום". מנהג זרים? תרבות של ראוותנות? יתכן, אבל מה תגידו למתבגרים כשיבואו לבקש את האשראי לקניית השמלה או למימון הנשף? מה המחיר לסרוב? איך כדאי להיערך?
מגדירים תקציב -
הנשף מזמין לנו ההורים הזדמנות לתרגל שיעור חשוב בחיי ילדינו - ניהול תקציב. שיעור שכנראה התפספס בשטף הלימודים ה"משמעותיים" בתרגול משפטי סינוס וקוסינוסים בגיאומטריה. חשוב לבצע את המהלכים הבאים:
שבו עם המתבגר ותכננו כמה אתם מוכנים להשקיע באירוע.
דאגו שגם המתבגר ישתתף באופן חלקי (גם אם בסכום נמוך) בהוצאה.
תנו למתבגר לערוך רשימה עם כל הוצאות, לעשות סקר שוק של המחירים.
אל תתפתו להוסיף תקציב כי ברגע האחרון לא נשאר כסף לציפורניים, פן וכו'. מעבר לחשיבות הפרנץ׳, תפקידכם להכין את ילדכם לניהול תקציב ותיעדוף.
חשוב לקיים השיחה מספיק זמן לפני האירוע, על מנת לחשוב על אופציות של גיוס חלקו בתקציב (חסכון, עבודת בייביסיטר.).
משחררים -
ברגע שהקציתם תקציב תנו למתבגר לנהל אותו. באם המתבגר מבקש סיוע בניהול התקציב, כמובן שמומלץ להציע את כיוון המחשבה שלנו, אך אל תשתלטו. נסו להימנע ממשפטים כמו: איזה סכום הוצאת על החליפה?!! אתה לא נורמלי.... אלא לומר: זה התקציב שלך והבחירות שלך. אם החלטת להוציא את כל התקציב על החליפה זאת בחירה שלך.
פותחים קבוצת וואטסאפ של הורי החברים הקרובים -
סביר להניח שגם שאר ההורים עסוקים בדילמות, חרדות סביב האירוע. חוץ מאוזן קשבת תוכלו להחליט ביחד על תקציב, ארגון הסעה לנשף וחזרה לכל המשתתפים, וליישר קו, לדוגמא: שאף הורה לא יתן לילדו רכב לנסוע לאירוע, ובלי קשר אפשר לאחד כוחות ולסגור מחיר קבוצתי מוזל מול מאפרת.
לא נלחצים -
הילד מסרב ללכת לפרום כי לא מצא בן/בת זוג? אירוע הנשף מעצים לא פעם תחושת דחייה, חוסר שייכות. אתם יכולים בהחלט לחשוב עם הילד על פתרונות אפשריים שיסייעו לו להגיע לנשף ולהרגיש נוח, אך חשוב לא ללחוץ, הדבר רק יגביר את תחושת החרדה. אם ילדכם מלך הכיתה, זכיתם. גם זו הזדמנות לתרגול שעור בחיים. שוחחו איתו כיצד יוכל לראות את אותם ילדים שקופים, ועודדו אותו לחשיבה אמפטית. חישבו עם הילד האם מארגני האירוע לקחו בחשבון ילדים ממשפחות שלא יכולות לעמוד בתשלום וכיצד המארגנים יוכלו להציע סיוע מבלי להביך את המשפחה.
מנהלים שיחה פתוחה -
מספר ימים לפני הנשף/פרום, ולא כשהנער כבר בדלת, רצוי לייצר שיחה פתוחה, שבה נציע למתבגר כלים שיביאו לכך שהעניינים לא ייצאו ממסלולם ושאם חלילה זה יקרה - אנחנו נהיה עבורם כתובת. לדוגמא אפשר לנהל שיחה סביב הסיבה לשתיית אלכוהול: מה המחירים ומה הרווחים. בשיחה צריך להכיר בכך שהאלכוהול אכן מטשטש עכבות ונותן תחושה של ביטחון עצמי. אם נסקור רק את השלילי, המתבגר יפסיק להאזין לדברינו.
דברו עם המתבגר על מידתיות, על מה שקורה לא פעם, כשמתבגר שותה כדי להעלות את הביטחון עצמי שלו, אבל בסופו של דבר לא יודע לעצור בזמן ומוצא את עצמו מקיא על רחבת הריקודים, והתוצאה הפוכה. לא רק שהוא לא מחזק את הביטחון העצמי, אלא הופך למושא לעג אצל החבר'ה.
מציבים גבולות -
זה לא ריאלי לדרוש מנער מתבגר לחזור ממסיבת הנשף בחצות, אבל הסבירו לו שאם הוא לא ישוב הביתה במועד שקבעתם, ולא יהיה זמין בטלפון, אתם תצאו לחפש אותו ותתקשרו לחבריו, ואם צריך גם למשטרה כדי שתאתר אותו. כל זה מתוך דאגה לשלומו.
מדברים על מגע מיני -
הסבירו לילדכם מהם גבולות ההסכמה לקיום מגע מיני. על פי החוק, נער שמבצע אקט מיני ללא הסכמה עלול לעמוד לדין. הציעו רעיונות לשמירה על מוגנות אישית: חברה שמלווה לשירותים, שמירה על כוסות השתייה מפני הכנסת חומרים לתוכן.
אז נכון, בסופו של דבר, זאת מסיבה של פעם בחיים.... ויתכן ותרגישו לא נוח להיות "משביתי השמחות" אך זכרו כי מעבר לתפקידכם כהורים להיות "כספומט אנושי", יש לכם אחריות לא פחותה, בהכנתו לחיים האמיתיים.
הכותב הוא פסיכותרפיסט, עובד סוציאלי קליני (M.S.W), מייסד ומנהל מרכז לימן ומרצה בחוג לחינוך בקריה האקדמית אונו