יצא לנו השבוע לפגוש בסטודיו ילדה בכיתה ד'. מקסימה, מוכשרת, תקשורתית ונבונה. שאלנו אותה מה הסיבה שהיא כאן? מבלי לחשוב יותר מידי ענתה לנו הילדה את התשובה הבאה: "אין לי חברים ואף אחד לא רוצה לשחק איתי".

כשהילדים שלכם משתפים אתכם בהגדרות שהם נותנים לעצמם, למשל: "אני גרוע בציור", "אני לא טוב בכדורגל", "אני ביישן", "אני חלש", "אין לי זיכרון טוב", "אני משחק לבד בהפסקות", "אני מכוער" וכו', חשוב שתוציאו את הילדים מההגדרות, ותעזרו להם למצוא פעולות שבאמצעותם הם ישיגו את מה שחשוב להם בחיים.

המוח שלנו לא מבין הגדרות - המוח מבין פעולות

בתפיסה שלנו, הגדרה משאירה את הבן אדם פסיבי וחסר אונים. במצב זה, אין יכולת להתמודד עם מה שקורה לו בחיים. אם יש לנו פעולות - אנחנו יכולים להתמודד עם העולם ועם מה שקורה לנו. אם יש לנו הגדרה במוח - אנחנו נשארים פסיביים עם הבעיה שמגדירה אותנו. למשל, אם נגיד לכם שהילד שלכם חסר ביטחון, או ביישן, האם תדעו מה לעשות עם המידע הזה? האם תרגישו שיש לכם את היכולת להעצים את הילד שלכם? ברוב המקרים התשובה היא - לא.

נחזור חזרה לאותה ילדה שהגדירה את עצמה כילדה עם בעיה חברתית. היה לנו חשוב מאוד לפרק את החיבור שהילדה עשתה בינה ובין ההגדרה, ולהוציא אותה מהמקום שאולי יש לה בעיה. איך עשינו את זה? אמרנו לה שלפעמים גם אלינו לא מתקרבים, ואפשר לבדוק מה הסיבה שזה קורה. שאלנו אותה, האם כל הילדים לא מתקרבים אליה? או שיש לפחות ילד אחד שמתקרב? היא השיבה שיש לה חברה אחת טובה. שאלנו אותה אם היא הייתה רוצה יותר חברות? ואם כן, כמה חברות הייתה רוצה שיהיו לה?

אמרה שהיא רוצה 20 חברות. שאלנו מה זה ייתן לך אם יהיו לך 20 חברות? אמרה שזה ייתן לה ביטחון. אנחנו: ואם יש לך ביטחון מה זה נותן לך? "אני אצליח להשתלב ולהצטרף לקבוצה". אנחנו: ואם תצטרפי לקבוצה מה זה ייתן לך? "אני ארגיש שמחה בלב". כאן עצרנו. שימו לב שמתחת למשאלה של 20 חברות, הבנו מה הכי חשוב לילדה הזאת :להרגיש שהיא מצליחה להשתלב ולהצטרף למשחק קבוצתי. חשוב לה להרגיש שהיא חלק מקבוצה, ושהיא שייכת. מי לא רוצה להרגיש כך?

שינוי תפיסת העצמי על ידי מתן פעולות

בדקנו עם הילדה איך היא מצטרפת לקבוצה, ועשינו איתה סימולציה של הפסקה בבית ספר, וראינו מה הסיבה שהיא לא מצליחה להצטרף לקבוצה. זיהינו שהאופן שבו היא פונה לחבר ומבקשת להצטרף – לא יעיל, וכן האופן שבו היא מגיבה כשהיא שומעת שמסרבים לה או שדוחים אותה, לא מייצר המשכיות, וכך מהר מאוד נקטעת האינטראקציה. אחרי שלימדנו את הילדה 4 פעולות פרקטיות שיכולות לעזור לה להצטרף לקבוצה, נתנו לה תרגיל למפגש הבא לבדוק אם הפעולות עובדות לה. סדר הפעולות שהילדה קיבלה מאיתנו: 1) להתקרב לקבוצה שמשחקת ולפנות באופן ברור ובקול רם לאחד הילדים שמשחקים ולקרוא בשמו. 2) להתעניין במה הילדים משחקים ולהתעניין גם בילד עצמו. 3) לשאול אם יכולה להצטרף למשחק. 4) אם קיבלה תשובה שלילית, לא לוותר ולנסות שוב על ידי פניה לילד אחר.

מדוע התחלנו בפעולות ולא דיברנו איתה קודם על רגשות?

כי בסופו של דבר, חשוב קודם כל לפעול, ובכך לשנות את ההתנהגות המעכבת ולשדר מסר אחר למוח. ברגע שהילדה תפעל אחרת (וחשוב למצוא את הפעולות היעילות), היא תקבל תוצאה שונה, וכך האמונה שיש לה לגבי עצמה תשתנה, ואז היא גם תרגיש אחרת.

לסיכום, מה אתם יכולים לעשות אם הילד שלכם מספר לכם שאין לו חברים, או שלא שיתפו אותו היום בהפסקה?

1) חשוב מאוד לא לתת לגיטימציה להגדרות שהילד שלכם נותן לעצמו. להגדרה אין שום משמעות, והיא לא רלוונטית. חשוב שלילד יהיו פעולות פרקטיות כדי שהוא ירגיש שהוא יכול להתמודד עם מה שקורה לו בחיים.

2) הימנעו משימוש בשמות תואר ובהגדרות שאתם נותנים לילד: ביישן, מציק, אלוף, נסיך, מופנם, חסר ביטחון.

3) כשאתם רוצים לחזק את תחושת המסוגלות של הילד, מילים או חיזוקים לא יעזרו לכם. הילד צריך לראות מה הפעולות שהוא עושה שעוזרות לו להשיג דברים בחיים. למשל, כשאתם רואים שהילד שלכם מצליח בלימודים או מצליח בתחום החברתי, חשוב לחבר את הילד לפעולות שעזרו לו להשיג הצלחה באחד התחומים.  

לסיום, הכי חשוב שתדעו שבכל בעיה שעולה עם הילד, תמיד יש משהו עמוק יותר, מתחת להתנהגות של הילד, וכשצוללים מתחת לקצה הקרחון, מגלים שיש צורך רגשי שהילד משתוקק למלא אצלו בחיים. מכאן שהכישורים החברתיים הם לא הבעיה של הילד. חשוב לבדוק מה מסתתר מתחת לאתגר החברתי, וכשיורדים לעומק מגלים עולם שלם שלעיתים יכול להפתיע.

שירי ואייל רזנס הם מומחים לחיזוק כישורים חברתיים של ילדים באמצעות תנועה ומשחק