אם הילד שלכם בגן חובה, בוודאי בימים הקרובים תקבלו מכתב מרגש המבשר על עלייתו לכיתה א'. לא משנה אם זה הילד הראשון או הרביעי שלכם, כיתה א' היא תמיד אירוע מרגש, שמח וגם מלחיץ שמציף אתכם, בין השאר, במחשבות טורדניות בסגנון : "הוא עדיין לא מזהה את כל האותיות", "היא לא יודעת להחזיק עיפרון כמו שצריך", "אין מצב שהוא יצליח לשבת שעה רצוף בלי לזוז מהכיסא (למה לעזאזל הוא כל הזמן זז בכיסא?"), "מתי היא תספיק ללמוד לחבר ולחסר עד 10 (בעצם אולי עד 100? שתהיה מוכנה!"), או "למה הוא לא עצמאי? הוא צריך לקום, להתלבש ולהתארגן לבד".

בדרך כלל בשלב הזה אתם מחליטים לרשום את הילד לאחד מחוגי ה"הכנה לכיתה א'" המגוונים שקיימים כיום בשוק ומתחילים לחפש המלצות אחר הפייה הקסומה שתלמד את הילד שלכם כל מה שהוא צריך לדעת לקראת כיתה א'.

"כהורים, לפעמים אנחנו חוששים שההתמודדות תהיה קשה עבור הילד שלנו ולכן מבקשים להקל עליו וגם על עצמנו", אומרת עדי הרפז, מדריכת הורים שחושבת שכדאי לכם לעצור לפני שאתם רושמים את הילד להכנה.

"כולנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב ושידעו להתמודד עם קשיים, אבל בשלב הזה שבו אנחנו רוצים להכין את הילד שלנו, אנחנו לא תמיד "מכינים" אלא יותר עלולים "להלביש" עליו את החששות שלנו. אנחנו מפעילים לחץ שמופעל בעקיפין או במישרין על הילד "להיות תלמיד". " איך אתה יכול להיות משהו שאתה עדיין לא?", היא שואלת, "את זה אי אפשר ללמוד בקורס, זה לוקח זמן ארוך הרבה יותר מכיתה א' כולה".

בעיה נוספת, אומרת הרפז, היא שבסופו של דבר כולם משלמים מחיר, אלו שעברו הכנה לא' ואילו שלא. "כולם בלחץ- בוגרי קורס הכנה עלולים למצוא את עצמם מהר מאד משתעממים או מתוסכלים שהם צריכים ללמוד מחדש, הפעם בדרכים של המורה את מה שהם כבר למדו קודם לכן ואלו שלא למדו עלולים להרגיש בתחרות מול אלו שכן הגיעו יותר מוכנים".

ההכנה לכיתה א' מתחילה ביום שהילד נולד

"ההכנה האמתית שילדים צריכים לפני כיתה א' היא דווקא לא זו שמשלמים עליה הרבה כסף בקורסים שונים וערכות הכנה, אלא זו שכל הורה יכול לעשות מול הילד שלו בבית כדי לעזור לה ולו לפתח את המיומנויות שיידרשו לו בהמשך", קובעת הרפז.

יופעלו 42 קורסי הכשרת מנהיגות צעירה (צילום: פלאש 90 \ Hadas Parush, חדשות)
צילום: פלאש 90 \ Hadas Parush, חדשות

"כל מה שילדים צריכים ללמוד לקראת כיתה א' הם אמורים ללמוד מהחיים עצמם", היא מרגיעה. " אין קשר לחומר לימודי , ליכולת להחזיק עיפרון ולספור בכפולות של מאה.בית הספר עבור הילד הוא התנסות, עוד שלב בחיים ולכן ההכנה לכיתה א', אינה קשורה להכנה דידקטית".

"שש השנים הראשונות לחיים הן הבסיס לתפקוד בבית ספר", היא מסבירה. "באותם שנים הילד לומד, עושה, מתנסה, טועה, מנסה שוב, לומד לקבל סמכות ולקחת חלק בעבודה משותפת עם אחרים . בגן הוא מתנסה בחוויות שמחוץ למשפחה, לומד את האוריינות הבסיסית שנדרשת לפני בית ספר, יוצר יחסים עם ילדים אחרים ולומד מיומנויות שלא לומדים בבית ספר".

אז איך אנחנו יכולים לעזור להם להיות מוכנים?

למדו אותם להבין רגשות של עצמם. בית ספר מזמן עבור הילד קשת של רגשות ומצבים רבים שיש בהם הצפת רגשות והתמודדויות מאתגרות. היכולת להתמודד עם התרגשות, חשש, כעס, קשיים ותסכולים קשורה ליכולת של הילד להבין מה הוא מרגיש ולדעת לבטא ולבקש עזרה שתקל על ההתמודדות שלו בשדה הבית ספרי.

"כהורים אנחנו אחראים על הבירור והשיקוף, לעזור להם להבין את עצמם", אומרת הרפז. "כשאנחנו נראה את הלב של הילדים, הם ילמדו לראות אותו גם ויוכלו לראות לבבות של ילדים ואנשים אחרים שסביבם. היכולת להבין רגשות היא יכולת בסיסית להתנהלות בכל מצב. תזכרו את הכלל: ילד שמבין מה הוא מרגיש יוכל לנסח טוב יותר מה הוא צריך ומה יעזור לו להתמודד טוב יותר עם מה שהחיים מזמנים לו".

למדו אותם לשאת תסכול. לצד ההתרגשות והשמחה, הליכה לבית הספר כוללת גם חוויות מתסכלות: לא מספיקים להעתיק מהלוח, לא תמיד מבינים מה נאמר בכיתה, לוקח זמן עד שמוצאים חברים חדשים ועוד.

"כשלילדים שלנו קשה, קשה לנו. הבעיה היא חוסר היכולת שלנו כהורים לשאת תסכול של ילד בלי לרוץ לפתור לו את הבעיות מחד או להתעצבן עליו שהוא לא מתמודד טוב מאידך. לכם אם לדוגמה הוא מבקש להמשיך לשחק ואמרתם דיי? אז דיי! הילד יתבאס, יבכה, יצא במחאה לרחוב, ואתם תשתתפו בצערו, תעזרו לו להבין שמה שעובר עליו עכשיו נקרא עצב/כעס/תסכול ובלב שלכם תאמינו שיש לו את הכוחות להתמודד", היא מסבירה.



"סימון גבול ברור לצד הבנה של הרגשות עושה פלאים ועוזרת לילדים לדעת שיש להם כוחות להתמודד עם טוב וגם עם רע בחיים האלה, אומרת הרפז. "כך נמצא ילד שאומר לעצמו: 'אם הצלחתי להתמודד בתסכול כשאמרו לי 'לא' על עוד שוקולד, יש מצב שאני יכול להתמודד עם תסכול שיקרה בתחנה יותר מורכבת כמו בית ספר'".

עזרו להם לפתח עצמאות. עצמאות נבחנת ב- שלושה מישורים: תפקודית -כל מה שהילד שלנו יודע לעשות בכוחות עצמו, וגם עושה, מחשבתית -היכולת של הילד שלנו למצוא פתרונות לבעיות ביומיום, להציע חלופות ודרכי מחשבה משלו וכמובן לתרום מהרעיונות שיש לו לגבי עצמו ולגבי הסביבה, ורגשית -ילד שמבין מה הוא מרגיש, יודע לומר מה הוא צריך , לקחת אחריות על הבחירות שלו ולשנות אם צריך.

"איך עוזרים לפתח עצמאות? נותנים להם הזדמנויות הילדים לתת מעצמם, מאפשרים להם לעשות ולטעות, עוזרים להם ללמוד מהטעות ולנסות שוב. וכמובן, מעודדים על כל התקדמות", היא מציעה.

תבנו להם את הערך העצמי. ילדים לא תמיד מצליחים לראות את ההתקדמות של עצמם, בגלל שהם בתהליך של התפתחות ומבחינתם יש להם עוד כל כך הרבה מה ללמוד ולכן חשוב להראות להם את הדרך שהם עושים ולא רק את התוצאה. להאיר על כל איכות שיש בהם, לתת מילה טובה על כל התמודדות שצלחו ובעיקר להאמין ביכולות שלהם גם כשהם לא מאמינים בעצמם.

"ילדים המודעים לערך העצמי שלהם מאמינים בכל מצב שיש להם סיכויים טובים להצליח ובתכל'ס זה כל מה שילד צריך כשהוא עולה כיתה מהגן לבית ספר", היא אומרת.

"אם בכל זאת חשוב לכם להכין את הילד "רשמית" ולרשום לקורס הכנה, בבקשה תחסכו מהם את הלחץ "להיות תלמידים" כשהם עדיין לא ותתייחסו לזה כחוג העשרה נוסף, אז זה יוכל להיות מהנה ומלמד" מציעה הרפז. "תייצרו עבורם חוויה חיובית ומהנה סביב ההתנסות בלמידה. ילדים מתמודדים עם לימודים ואתגרים כשהם מרגישים שמי שמנחה אותם ומלמד אותם נמצא בצד שלהם, תומך בתהליך הלמידה שלהם אבל לא לוקח עליו בעלות. אם תחשבו על זה אצלנו זה עובד בדיוק אותו דבר".

 עדי הרפז היא מדריכת הורים, בעלת M.A בייעוץ משפחתי נשואה לדורי ואימא ל-3 בנים.