ימי המתיחות הביטחונית בדרום מביאים עימם לא רק דיווחים נרחבים בחדשות ותחושת חוסר וודאות אצל המבוגרים, אלא גם מצוקה אמיתית בקרב ילדינו. הילדים החיים בקו העימות הדרומי כמובן יחושו אותה בצורה ממשית יותר, אבל יש לשים לב לשינויים גם אצל ילדים החיים הרחק משם.
בימים מתוחים אלה, בין אם הפסקת האש אכן תחזיק מעמד ובין אם לאו, עלינו לצאת מנקודת הנחה שילדים החיים בקו העימות, שומעים את אזעקות הצבע האדום וחיים את המציאות הקשה בדרום, נמצאים בסוג כלשהו של מצוקה, התלויה בהתפתחותם הרגשית ובגילם.
אצל כל אחד מהם, תתבטא המצוקה באופן שונה. חלקם יסתגרו בתוך עצמם, חלקם יחוו תגובה חרדתית מוגברת לכל דבר קטן, חלקם יחוו התקפי זעם ועצבנות מוגברת, ייעלבו מדברים שנראים פעוטים או אולי יבקשו יותר סיוע במטלות יומיומיות שגרתיות או יבקשו קרבה הורית גדולה יותר, כדי למצוא מזור.
במצבים אלה, יש לזכור כי התומכים המרכזיים עבור הילד הם הוריו. הם המפתח להתמודדות הטובה ביותר במצבי מצוקה, אבל ישנו ערך גדול מאוד גם לכיתה או לגן - אותה קבוצת ילדים הסובבת את הילד, ויחד הם חולקים את אותה המציאות ויש להם את היכולת לדבר זה עם זה על הנושאים הגורמים לחרדה ולהעביר זמן נעים יחד כדי להפיג את המתח.
היות וימים אלה הם עדיין ימי הלימודים ואלה מתקיימים כסדרם בהנחיית פיקוד העורף, גם למחנכות והגננות בבתי הספר יש תפקיד חשוב מאוד ביצירת הכיתה או הגן כקהילה תומכת. הגננות והמחנכות מהוות במצב זה מעין מצפן עבור הילד, לכך שהשגרה נמשכת והמקומות המוכרים לו עדיין מתנהלים באופן המוכר והאהוב.
יחד עם זאת, הורים רבים יבחרו להשאיר בימים מתוחים אלה את הילדים בבית מחשש מהמצב הביטחוני. דבר זה הוא מובן לחלוטין, מצידו של ההורה, אולם חשוב לזכור כי המצוקה עלולה להתעצם אצל ילד שיודע שיש לימודים וחבריו נמצאים יחד, ואילו הוא נותר לבד במצוקתו. לכן, יש לתת חשיבות רבה לחברות ולתמיכה ההדדית מילדים שחווים את אותו הדבר, מבלי להפחית מתמיכת ההורים.
מאידך, חשוב לזכור כי עבור ילדים החווים קשיים חברתיים בביה"ס או בגן, עלולים הקשיים להתעצם בימים מתוחים אלה ולכן עבורם עדיף יהיה לשהות בביתם, עם ההורים, כדי למתן את הסטרס.
אל תסתירו את הדאגה
בימים אלה, חלק מהמשפחות בקו העימות בוחרות לצאת מהאזור המסוכן ולהפחית את החרדה באמצעות מעבר לאזור שקט יותר למספר ימים. בהחלט יכול להיות בכך אמצעי להפחתת הלחץ והדאגה בקרב הילדים, אולם יש לזכור שילדים מושפעים זה מזה, כך שאם בכיתה אחת ארבעה ילדים, למשל, עברו למרכז לכמה ימים, יעסקו הילדים האחרים במחשבה האם גם להם כדאי לעזוב ולהתרחק מהמצב המסוכן.
כדי לנטר את כל הרגשות והתחושות של הילדים, יש לעסוק בימים אלה בעיקר בשיפור התקשורת עם הילד. ככל שנתקשר בצורה טובה יותר עם ילדינו, ונשוחח איתם בצורה פתוחה על הכל- גם על רגשותיהם וגם על רגשותינו כהורים - נוכל להעמיד עבורם מודל של נחמה הדדית.
על ההורה לזכור תמיד כי גם כאשר הוא רוצה להיות מספיק חזק בשביל הילד שלו, יש לעשות זאת גם מהמקום הפגיע. כדאי לשדר לילד: "גם אותי המצב מדאיג, גם אני לא רגוע אבל יש לנו פתרונות למצב. אנחנו נשנה מעט את השגרה כדי שהכל יהיה בסדר, יש לנו מרחבים מוגנים" ועוד. חשוב להדגיש בפני הילד את ה"הזדמנות" שטמונה ברגעים הקשים - "נוכל לנצל את הזמן במרחב המוגן עבור משחקים משותפים, שאיננו מספיקים לשחק בהם ביום-יום, או להצחיק אחד את השני כדי להעביר את התחושה הלא נעימה".
כך, תוכלו להעשיר את המרקם של הקשר ההורי עם הילד ולצקת לתוכו משמעויות חדשות, שיסייעו לילד להתמודד עם המצוקה שבה הוא נמצא.
גם בימים מורכבים אלה, כדאי לקיים מפגשים חברתיים ככל הניתן עבור הילד. אפשר להיפגש עם ילדי השכנים בבית, אחרי שעות הלימודים, במקום בילוי משותף בחוץ - אם המצב אינו מאפשר זאת. ממש כמו בנוכחות בכיתה או בגן, גם במפגש החברתי אחר הלימודים, יוכלו הילדים למצוא נחמה בשיח ובמשחק זה עם זה, ושינוי האווירה יוכל לסייע להם לצבור כוחות וליהנות מחברת האחרים.
עבור ילדים שיחוו את המצוקה שלהם דרך התקפי זעם, כעס או הסתגרות - יש למצוא את הזמן ואת הדרכים המתאימות לשוחח עם הילד על המצב, לבחון יחד איתו איך נוכל לסייע לו ומה הדברים שיוכלו לעזור לו להרגיש יותר נעים ויותר בשליטה על הנעשה סביבו. גם אם הילד חושב אחרת מאיתנו, ההורים, וגם אם יש בינינו קונפליקט - חשוב מאוד לדבר על הדברים ולהגיע להבנה משותפת, שתקל את המצוקה הן מעל הילד והן מעל ההורה.
המצוקה עוד קיימת
היות ומדובר בימים שאינם ימי שגרה, הנסיבות יגרמו לנו לרוב לגלות יותר איפוק וסלחנות כלפי התנהגות אלימה פוגענית או חריגה במיוחד של הילד. מצד שני, יש לזכור, כי עדיין צריך לשמור על הגבולות המוכרים ולהמשיך באותה דרך חינוכית רגילה שלנו. לכן, יש להתעקש על הדרך המוכרת, להקפיד לעודד את הילד על התנהגויות חיוביות ולחזק אותן, במקום להעניש על ההתנהגויות השליליות.
גם במצב הנוכחי, של השעות האחרונות, בהן נדמה שהפסקת האש מוצאת מקום, יש לזכור שהמצוקה עדיין קיימת, היות ואצל הילדים עדיין קיימת הידיעה שהמצב יכול לחזור בכל רגע. לכן, בהנחה שהשקט יישמר גם בימים הקרובים, יש לקבל בהבנה מצבים של רגרסיה אצל הילד.
אין מקום לכעוס אם ילד חזר להרטיב בלילה, לא להסביר לו שנראה לנו שהוא מאוד בסטרס ולכן זה קורה, אלא דווקא להביע מולו את זה שאנחנו יודעים שהוא כבר גמול ולכן זה בסדר.
חשוב לראות בכל רגרסיה שיכולה לבוא - הרטבות, ירידה בלימודים, חזרה להתנהגויות שליליות ישנות ועוד, חלק מהמצוקה אצל הילד, ולתמוך עניינית, במינימום שיפוט או ביקורתיות כלפי הילד.
לצד ההתנהלות אל מול הילדים, יש לתת תשומת לב יתרה להתנהלות בין שני ההורים בבית. בימים של מצוקה, כדאי לקחת בחשבון שהילדים רגישים יותר למה שעובר בין ההורים והם ישימו יותר לב לדברים שלא היו מרגישים בהם בשגרה, דוגמת תחושת לחץ ומתח, ריבים, בכי ועוד. לכן כדאי, במידת האפשר, למתן התנהגות פוגענית או דרמטית בין ההורים ולמתן את ביטויי הסטרס בין ההורים, על מנת לסייע לילדים לעבור את הימים המורכבים ביתר קלות.
לא רק בדרום
ומה לגבי ילדים בכל רחבי הארץ, שאינם חיים בקו העימות?
באופן כללי אנחנו מדינה שצורכת חדשות בצורה מוגזמת. בתוך החברה שלנו הילדים חשופים מדי לתקשורת ולכן כל הורה עושה לעצמו את חשבון הנפש ואת התובנות שלו לגבי צריכת חדשות ובאיזה אופן זה משפיע על הילדים שלו.
אבל, בימים אלה, כולנו צריכים לקחת בחשבון שהחשיפה עלולה להיות הרבה יותר מדי חזקה ומוגזמת עבור הילדים ולכן כדאי לעשות כל מה שאפשר כדי להגן על הילד מפני חשיפה מוגזמת.
כך למשל, אם אני רואה באופן קבוע חדשות בשמונה בערב ואני רואה שהילד שלי לחוץ, כדאי אולי לוותר על החדשות ולהתעדכן מאוחר יותר או בדרך אחרת, שלא חושפת את הילד לחדשות.
עדיף לחסוך מהילד את הלחץ הנוסף, כיוון שבמאזניים בין הצורך שלנו לדעת מה קורה ובין הצורך להגן על הילד בהגזמת החרדה, עדיפה כמובן טובתו של הילד.
חשוב לזכור כי הילדים מדמיינים ילדים אחרים בסיטואציה המלחיצה של אזעקות ופגיעת רקטות, או מדמיינים את עצמם בסיטואציה הזו ולכן הם חוששים מהמצב. כמובן שהדבר נכון שבעתיים אצל ילדים שעדיין זוכרים אזעקות מרחבי הארץ בימי צוק איתן, והם חוששים שהמצב עלול לחזור.
עבור ילדים אלה, העזרה מההורים תהיה הפחתה בחשיפה ושיחה פתוחה אם שמים לב שהילד במצוקה כדי לאוורר את החרדה. כמובן שגם מפגשים חברתיים יכולים לעזור.
אם שמתם לב שהילד שלכם, המתגורר הרחק מאזור העימות, נמצא במצוקה, חשוב לעדכן על כך את הגננת או המורה, ולוודא שהן מודעות להתמודדות הרגשית שאיתה הילד מתמודד בימים אלה.
אם ההורה מרגיש שאינו מצליח לתת מענה למצוקה של הילד, אין להסס וכדאי להתייעץ עם גורמי המקצוע, באמצעות טיפול פרטני או בקבוצה, במידה ומדובר במצב מתמשך.
הכותב הוא מרצה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך ומנהל מקצועי של "חברים" - טיפול בקבוצה לילדים ולנוער