האתגר של כל הורה: ללכת לאסוף את הילד מחבר
"אתה מנסה להיזכר באיזה רחוב היא אמרה לך שהחבר גר. סמטת הבז? רחוב החסידה? משעול דוכיפת? לא, לא דוכיפת, דוכיפת זה הגן שלו, והגן שלו סגור וריק עכשיו". מיקי ארגמן על המסע שכל הורה עובר פעם ביום
"אני אביא אותו, סופי" אתה עונה בהחלטיות ונמלט רגע לפני שהיא תארגן לך שקית של זבל ורואה שהמדרכה עמוסה באבות כמוך.
אוקיי, החבר גר ברחוב תור. הנה, למדת משהו חדש. יש כזו ציפור בשם תור. אתה מדמיין את הרגע הזה שתשתתף בשעשועון טריוויה, ובשאלה על המיליון המנחה ישאל אותך מה זה תור. מצאת את הבניין, ואיתרת את המשפחה שגרה בדירה 11. אתה נכנס למעלית ומנסה לחשב את הקומה. אתה מניח שיש 4 דירות בקומה. 11 לחלק ל-4, יוצא שתיים עם שארית שלוש. קומה שלישית. הנה, שיעורי מתמטיקה השתלמו. אתה לוחץ 3 במעלית.
אתה מגיע לקומה שלישית ומגלה שיש שלוש דירות בקומה. הנה, אתה מבין למה נכשלת בסטטיסטיקה והסתברות א'. אתה חוזר למעלית לוחץ 4 אבל בינתיים מישהו הזמין אותך חזרה לקרקע ואתה מרגיש שהפסדת במרוץ הזה של החיים.
בסוף אתה מגיע ללובי של קומה ארבע. יש 3 דלתות אבל על אף אחת אין שם משפחה. אתה שם את האוזן בשקט על כל אחת מהדלתות כדי לנסות לזהות את הקול הצווחני של הבן שלך, אבל היום הוא לא צווח. הוא צווח בבית, בסופר ליד הקופות, אצל חברים הוא צפיחית.
אתה נכנס איתו הביתה ומגלה שאשתך נרדמה על הספה. אתה מחליט לשחד את הילדים בלחם מטוגן אם יסכימו להתקלח ולזרום למיטות מיד לאחר מכן. הם מסכימים בעיקר כי הם אוהבים ללקק את אבקת הסוכר שאתה מפזר להם למעלה. תוך כדי הטיגון אתה מפקח מרחוק על שיעורי הבית של הגדולה. היא מבקשת ממך שאת התרגיל האחרון אתה תעשה ואתה מזכיר לה שאתה כבר סיימת יסודי. עכשיו אתה מכין שיעורי בית של מבוגרים, שהם הרבה יותר מאתגרים. אתה מרדים את הקטנים בשנייה ומגלה שהגדולה כבר מחוץ למקלחת אחרי סידור תיק, צחצוח שיניים ועם ספר ביד במיטה, היא אפילו פינתה את כל הצלחות לכיור.
שבע ארבעים ושש עכשיו ודממה מרגיעה נוחתת על יושבי הבית. אתה מפנה לך מקום בין הבגדים הלא מקופלים שעל הספה בסלון, מוציא את הנייד וכותב "פונטי-פנדי" בגוגל מפות כדי להיות בטוח במיליון אחוז שאין כזה מקום.