יודעים מה הקשר בין ג'וליה רוברטס, ברוס וויליס, קיילי מינוג, יו גראנט, שי גולדן ויהודה פוליקר? ובכן, כולם סבלו מגמגום בילדות. מסקנה: למרות שמדובר בתופעה שחלק לא מבוטל מן הילדים סובל ממנה במידה כזו או אחרת, אפשר להתגבר על כך, וגם להצליח מאוד בחיים, למה לא. אז איך לעזור לילד לדבר באופן שוטף ובבטחון, מתי להרפות ומתי להתעקש ולטפל?
20 אחוז מהילדים סובלים מחוסר שטף בדיבור
תופעת הגמגום בגילאים צעירים היא נפוצה, ומופיעה אצל אחד מכל חמישה ילדים. על פי הנתונים הרשמיים של אגודת אמב"י, ארגון המגמגמים בישראל, בסביבות 20 אחוז מהילדים עד גיל חמש סובלים מחוסר שטף בדיבור ברמה כזו או אחרת, כשב-75 אחוז מהמקרים התופעה תחלוף עם הזמן. במקרים קיצוניים הגמגום הופך לבעיה כרונית, ואם הוא נמשך שלוש שנים ויותר, קיים סיכוי נמוך שהוא יחלוף. מספר הבנים עם גמגום מתמשך עולה על מספר הבנות, כשהיחס הוא 4 ל-1.
"בגיל שנתיים וחצי עד שלוש, אנחנו נתקלים הרבה פעמים בילדים שדיברו עד כה בשטף, ומתחילים להראות מה שאנחנו מכנים - חוסר שקט התפתחותי", מסבירה אדרת שטרית, קלינאית תקשורת המתמחה בגיל הרך. "עד גיל חמש לא נהוג להתייחס לתופעה הזאת כאל גמגום. חוסר שקט התפתחותי רגיל או כרוני נובע מחוסר התאמה בין התפתחות השפה של הילד לבין היכולות המוטוריות שלו, כשהילד קולט שפה גבוהה ויוצר בראש משפטים מורכבים, אבל מתקשה לבטא אותם בפועל.
"ברוב המקרים התופעה חולפת, ועם זאת, הטיפול בשלב הזה ידוע כמניב תוצאות נפלאות. מסיבה זו כדאי לטפל בתופעה בשלב מוקדם, כי ככל שהזמן חולף כך קשה יותר לטפל בגמגום ולמנוע את התפתחותו לכדי הפרעה כרונית".
כשהילד מנסה להימנע מהגמגום – התופעה מחמירה
גמגום של ילדים אינו תורשתי, וגם אינו מוגדר כתופעה אחידה – יש ילדים מגמגמים שאינם מודעים לכך, ויש כאלו המודעים לגמגום אבל אינם חשים תסכול בגללו. ילדים המגיבים קשה לגמגום ינסו להימנע ממנו בדרכים שונות, כמו דחיפה מאומצת של הדיבור, מצמוץ בעיניים, היגוי משונה, או הימנעות מדיבור בכלל. ככל שהילד יתאמץ יותר להימנע מהגמגום, כך התופעה תחמיר.
בדרך כלל הסיבה שבגללה ילדים מחליטים להימנע מגמגום היא חברתית – תגובות הורים, ילדים ומורים שמכניסות את הילד למצב רגשי קשה, ואז ההתנהגות הופכת לכדור שלג, והילד נותר בודד במערכה עם החרדות והבעיה. מהסיבה הזאת ממליצים המומחים לקחת את הילד לקלינאי תקשורת. לעתים די בפגישה אחת או שתיים עמו על מנת להקל על הילד ועל המשפחה ולאפשר להם התמודדות טובה עם התופעה.
"הטיפול הוא יותר להורים מאשר לילד המגמגם", מסבירה שטרית. "הם צריכים להבין מה הילד חווה ומאין זה מגיע, וללמוד כיצד לדבר איתו בבית. קלינאי התקשורת פוגש את הילד פעם בשבוע, אבל ההורה נמצא איתו הרבה יותר, והוא צריך ללמוד איך לדבר איתו כך שיוכל להירגע ולא להיכנס למעגל גמגום מלחיץ. בעיקר צריך להראות להורים איך לדבר אל הילד לאט ובקצב נכון, לא לקטוע אותו לאחר שהבינו את מה שרצה להגיד ולתת לו להשלים משפטים. בגיל חמש, אם התופעה נשארת, אפשר להתחיל לטפל כמו שמטפלים בגמגום מבוגרים – באמצעות הרפיה, נשימה ולמידה כיצד לשלוט בהגייה, אבל לפני כן עובדים בעיקר על הורדת הגורם המלחיץ.
"חשוב ללמוד כיצד לא לגרום לילד לחוש תחושת כישלון, ולשחק כל יום משחק שכרוך בו דיבור. עובדים הרבה גם על עניין הקצב – הרבה פעמים אני מספרת לילדים על הצב והארנב, שם הצב האיטי ניצח לבסוף במירוץ. יש המון הורים שמדברים מהר מדי ומכניסים את הילד לסחרור ולמתח.
"גמגום בהחלט יכול לנבוע מסיבה רגשית, ולהופיע פתאום אחרי טראומה כמו תאונת דרכים. אבל פעמים רבות זהו עניין של שפה בלבד, וחשוב מאוד שההורים ייקחו את זה בפרופורציות ולא יילחצו. המון ילדים עוברים את זה".
חשוב לציין שלא כל בעיה בשטף הדיבור היא בהכרח גמגום, ולא כל הילדים מדברים באופן זהה. יש כאלה שבאופן טבעי הדיבור שלהם כולל יותר עצירות, היסוסים וחזרה על מילים והברות.
איך יודעים מתי לפנות לקלינאי תקשורת?
1. תדירות גבוהה של חוסר שטף בדיבור: חזרה של שלוש פעמים או יותר על הברה אחת במילה.
2. הילד נתקע באמצע משפט ולא מצליח להוציא הגה מהפה.
3. מצמוץ רב בעיניים בעת הדיבור, תזוזות עצבניות של הידיים, הרגליים או הראש.
4. הילד נראה מתוסכל בזמן הדיבור.
5. הילד נמנע ממצבי דיבור או מראה פחד הקשור בדיבור.
איך אפשר לעזור לילד שמפגין קשיים בדיבור?
1. חשוב לדבר לאט וברוגע, אבל לא להישמע בגלל זה מכאניים או רובוטיים. על השיחה להיות טבעית ככל האפשר.
2. שמרו על קשר עין עם הילד בזמן שהוא מדבר, והראו לו שיש לכם סבלנות וחשוב לכם לשמוע את דבריו עד תום.
3. אל תתפרצו לדבריו של הילד, ודאגו שגם הוא לא מתפרץ לדברי אחרים. אם תנהיגו אווירה של סבלנות לדברי הזולת בבית, בה כל אחד מדבר בתורו, זה יעזור לביטחון שלו. אם אתם עסוקים ולא יכולים להפנות לו את מלוא תשומת הלב, ודאו שהוא מבין שזו הסיבה לכך שאתם לא מקשיבים לו.
4. הקשיבו לתוכן הדברים של הילד ולא לצורת הדיבור שלו, ואל תייעצו לו להירגע, לקחת אוויר או להאט. זה עלול ליצור אצלו תסכול ולגרום לו לחוש תחושת כישלון.
5. אל תשלימו לילד מילים ומשפטים. אם הוא נתקע ונראה במצוקה, ודאו שהוא מעוניין שתעזרו לו לפני שאתם באים לעזרתו.
6. אם הילד מודע לגמגום שלו, דברו על הנושא בחופשיות ובחיוביות. אתם יכולים לספר שגם אתם גמגמתם פעם, או שככה זה כשלומדים דברים חדשים – צריך להתאמן עליהם.
7. הימנעו מלהציב את הילד במצב לא נוח של דיבור מול אנשים.
8. בלו זמן איכות עם הילד והעניקו לו את כל תשומת לבכם. אל תפציצו אותו בשאלות כמו "איך היה בגן?", אלא חלקו עמו משהו מיומכם ועודדו אותו לספר דברים בעצמו. ילדים עם בעיה בשטף הדיבור נוטים להילחץ פחות כשהשיחה זורמת מתוכם, ולא מתוך ציפייה שלכם לתשובות.