הם מבלבלים אותיות, נתקעים על מילים, שואלים את אותן השאלות פעם אחר פעם - אבל הקטנטנים שלנו בהחלט ראויים לתקשורת מכובדת. מאוד חשוב לכבד את הילד ולהתייחס אליו בגובה העיניים, אבל לא פעם אנחנו נופלים בזה.
"תקשורת היא דיאלוג ולא מונולוג.היא הבסיס ליחסים בין בני אדם. תקשורת אני מלמדת את הילדים שלי מיומם הראשון", אומרת שלי מילר כספי, יועצת ארגונים ומאמנת הורים ומשפחה במכון אדלר. "כמה פעמים ביום קורה לנו שאנחנו מדברים על הילד בנוכחותו, כאילו הוא לא לידנו? זה יכול לקרות עם המורה, עם הגננת, עם סבתא, אבא או החבר'ה. לגננת בבוקר אמא תדווח, בנוכחות הילד, 'סליחה על האיחור, את לא מבינה איזה בוקר היה לי איתו, לא רצה להתלבש, זה היה סיוט' וזה רק מתחיל שם", אומרת שלי בפינתה ב"חשבון משותף" עם פאולה וליאון רוזנברג.
הורים שוכחים שהילדים שלהם כאן, ממש ליד, שומעים, מקשיבים ומפנימים. הנה כמה סוגי תקשורת נפוצים. בחנו את עצמכם אם אתם מתרגלים אותם בעצמכם.
תקשורת מעל.
תקשורת בה מדברים מעל ראשו של הילד, כאילו אינו נוכח. כשמדובר בילדנו, אנו לעיתים תכופות מרשים לעצמנו לדבר על הילד שנמצא איתנו, כאילו הוא איננו שם, "אתה לא מאמין כמה הוא מציק לאחותו לאחרונה..."את לא מאמינה איזה תעודה הוא הביא לי הביתה ממש התביישתי".
תקשורת מעל אינה מומלצת כלל. היא אינה מכבדת את הילד אשר נוכח ומקשיב. הרי אם היה מדובר במבוגר לידנו לא היינו מרשים לעצמנו לנהוג כך. היינו מתאפקים וממתינים לרגע המתאים.
הורים רבים מדברים באנגלית ליד הילדים כאשר הם רוצים להעביר מסר מבלי שהילדים יבינו. זה ממש כמו "לדבר סודות בחברה" – הרי אם זה היה חבר שלנו או ילדים גדולים שמבינים אנגלית לא היינו מעבירים את המסר עכשיו, היינו ממתינים ומדברים אחר כך. כאשר מדובר בילדים אנחנו צריכים לנהוג בם בכבוד, כפי שהיינו נוהגים עם מבוגר אחר.
>> לעצות נוספות של שלי מילר כספי - כנסו לעמוד הפייסבוק של "תמונה משפחתית"
תקשורת מצווה.
מי מאתנו ההורים לא מכיר את הרגע בו מגיע סוף היום, השעה שמונה בערב וכל מה שאתה רוצה זה לראות את הילדים ישנים במיטה, אחרי מקלחת, כדי שתוכל לשבת סוף סוף בשקט מול הטלוויזיה. העניין הוא שאתה רוצה שזה יקרה כמה שיותר מהר. ואז אנחנו מתחילים במסע פקודות וציוויים בלתי פוסקים על הילדים. "לך למקלחת עכשיו לא מעניין אותי!", "תכבה את הטלוויזיה מיד!", "אמרתי לך לעזוב את המחשב!!!"
זוהי תקשורת חד משמעית, שלא משאירה מקום לשיח. בתקשורת זו מומלץ להשתמש במצבי חירום, לדוגמא: כאשר הילד בא לחצות כביש בצורה מסוכנת. אבל בסיטואציות שונות ואחרות ולא מסוכנות מהיומיום - זו עלולה לפגוע במערכות היחסים בבית לאורך זמן. למי שיביט מהצד תהיה תחושה שיש כאן – שולט ונשלט.
הורים אשר יאמצו תקשורת זו עלולים לחוות מאבקי כוח עם הילדים.
תקשורת בשניים.
זו התקשורת הנכונה ובבסיסה יש כבוד הדדי ושיוויון ערך – ההורה מדבר עם הילד בגובה העיניים. אני יכולה לשוחח עם הגננת / המורה או כל אדם אחר יחד עם הילד, לשתף אותו, לבדוק איתו, להקשיב לו. תקשורת זה דיאלוג של שניים – תקשורת היא לא כאשר ההורה אומר והילד עושה, תקשורת היא טנגו – ריקוד משותף.
כאשר אני רוצה שהילד ייכנס להתקלח – לא אגיד לו ברגע האחרון להיכנס להתקלח, אלא אכין אותו מראש, אתתן לו את האפשרות לבחור אם הוא רוצה אחרי המשחק או לפני הטלוויזיה. הורה ששואל את הילד ולא מצווה עליו, מאפשר לילד לבחור מתי נוח לו להיכנס להתקלח, ומכבד אותו ואת הזמן שלו. כאשר הילד בחר ואמר מתי הוא יכנס לרוב זה ימנע ויכוחים ובקשות חוזרות.
אם נאמץ את אותה ההתנהלות גם בסיטואציות אחרות נוכל ליצור תקשורת מכבדת ואווירה נעימה בבית. נהיה קשובים יותר לצרכי הילד וגמישים במידת האפשר, נאפשר שיח וניתן לילד לבחור ולהחליט – בתוך מסגרת שמתאימה לנו.
ובאופן כללי על תקשורת: כשאנו נשאל "איך היה בגן?" אל תסתפקו בתשובה "כייף"– תשוחחו, תקשיבו! היינו סקרניים ותתעניינו!