עד כמה יש לנו השפעה על החברים שהילדים שלנו בוחרים? בתקופות החיים השונות של ילדינו השפעתנו לאט לאט פוחתת. אם בגילאים הצעירים יותר, גן, הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי, חלק מבחירת החברים נעשית כתוצאה מהקשר שלנו עם ההורים שלהם, בשל קביעת מפגשים אחה"צ, יושבים ביחד בגינה הציבורית, אז בגילאים הבוגרים יותר, כמו בדברים רבים אחרים, אנחנו מאבדים שליטה. הילד בוחר בעצמו ומנתב לבדו את דרכו החברתית. הוא בוחר לא רק עם מי יבלה בשעות בית הספר אלא גם עם מי יפגש אחר הצהריים.

בני נוער שותים אלכוהול (ארכיון)
למערך החברתי יש המון השפעה, לעתים חיובית, לעתים שלילית | צילום: חדשות 2

תהליך ההתבגרות של ילדינו מן הסתם טומן בחובו את הפחתת התלות שלהם בנו. הם יותר עצמאים ועושים יותר ויותר בחירות בכוחות עצמם, לעיתים אפילו בלי להיוועץ אתנו ההורים. התהליך הטבעי הזה משאיר אותנו ההורים לא פעם מתוסכלים. הבחירות שלהם, הן לאו דווקא הבחירות שאנו היינו בוחרים עבורם ולכן גם בנושא חברים, כמו בלימודים, חוגים וכד', אנו מפסיקים, בהדרגה, להשפיע על בחירותיהם, ובשלב מסוים איננו מהווים אפילו גורם מייעץ עבורם. גיל ההתבגרות, זהו הגיל המורכב יותר. למערך החברתי יש המון השפעה, לעתים חיובית, לעתים שלילית. ולצערנו למערך הזה יש יותר השפעה מלמבוגרים שבחייהם בשלב הזה.

האם עלינו לשחרר? לתת להם לבחור וזהו? רובכם לא תאהבו את התשובה, התשובה היא כן. הבחירות הן שלהם. גם אם בעינינו הן הבחירות הלא נכונות. אנו יכולים לשוחח איתם, להראות צד אחר, להסביר, אך בסופו של דבר עלינו לכבד את הבחירה שלהם ולקוות, שאו שאנחנו טעינו או שהם ילמדו מניסיונם ויבחרו בעתיד אחרת. על מנת לשחרר, עלינו להבין שיש נתק שנוצר עם הזמן בין החיים שלהם לשלנו. חייהם שלהם הם שלהם בלבד. ישנה כמובן תלות והשפעה הדדית תמיד, אך אנחנו כבר לא אחד.


אז איך בכל זאת עלינו להתנהל בסיטואציה?

אל תחפרו. אל "תכנסו" במתבגר שלכם, זה רק ייצר אצלו מוטיבציה להמשיך ולהיפגש עם אותה חברה הנתפסת על ידכם כרעה. 

נסו לשוחח אתו/ה. באחד על אחד, לא שיחות מרובות, אלא שיחה אחת, את השיחה תפתחו בשאלה על טיב הקשר, מה הוא מקבל ממערכת היחסים הזו, האם הוא רואה גם דברים שמשפיעים עליו לרעה בה, האם זו בחירה או היגררות.

בואו בראש פתוח. הקשיבו באמת לתשובות, יכול להיות שתגלו שם משהו שלא ידעתם. רק לאחר מכן, ורק בהתייחס לתשובות שניתנו, הביעו את דעתכם ולא בצורה נחרצת כיודעי דבר. אל תתנו דוגמאות מגיל ההתבגרות שלכם, הם לא באמת רוצים בשלב זה ללמוד מהניסיון שלנו, אלא מזה שלהם. בתום השיחה, הביעו אמון בבחירות שלהם. ונסו באמת ובתמים לקבל אותן. 

הבינו את הסיבות. כל זה יפה וטוב, מה קורה כאשר אנו חוששים לחייו של המתבגר שלנו ? וכן בגיל הזה, נערים/ות מסכנים עצמם. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות ונובעות בין היתר מכך שזהו (על פי אריקסון) השלב ההתפתחותי המורכב ביותר בחייו של אדם, המביא איתו לעתים משברים. משברים אלה באים לידי ביטוי גם במצב רוח כללי רגזני, ירוד ולא מאוזן וכן בהתנהגויות מרדניות, מסכנות, והתמכרותיות. 

שימו גבולות. בגידול ילדים אנו כל הזמן מחפשים את האיזון בין נתינת אהבה להצבת גבולות. בגיל הצעיר, אנו נדרשים לכך פחות אולם בגיל ההתבגרות, גבולות הן שם המשחק. במצבי הקיצון עלינו להציב גבולות ובצורה נוקשה לכן במידה ודברים לעניות דעתכם יוצאים משליטה, הציבו גבולות ברורים, שעת חזרה הביתה, מס' מפגשים חברתיים בשבוע, היו ברורים מאוד על ההשלכות של שתית אלכוהול. במצבי הקיצון עלינו להציב גבולות ובצורה נוקשה וזה בדיוק המקום. 

אל תאבדו את הראש. עשו זאת בצורה שקולה, כך שלא תפגעו במערך החברתי, אך כן תבהיר את הרצון שלכם לשמור עליו, כיוון שהוא לא שומר על עצמו. הצבת הגבולות בשלב המרד, המשבר, היא לא פשוטה. 
קודם כל, צרו אווירה לשיחה, כאשר אתם עצבניים או הילד לא רגוע או נסער, זה לא יעבוד. חשוב לחכות לזמן המתאים. 

הביעו את הדאגה שלכם. העלו את החשש שלכם מהסיטואציה, מה יכול לקרות אם.. 

בלי להאשים. אל תפנו בהאשמות, תחזקו את המתבגר שלכם בכך שאתם סומכים עליו ועל שיקול הדעת שלו וחשוב לכם בכל זאת לדבר על זה 

בואו מוכנים. הכינו את עצמכם לשיח קשה, נוקב, לא מכבד, בטונים גבוהים וצורמים. אל תפגעו מכך, זה לא באמת מה שילדכם חושב עליכם, זו הדרך שלו למרוד בכם כי אתם מבחינתו מייצגים כרגע את עולם המבוגרים, את הממסד. הגבולות כמה שהם מתסכלים עבורם, הם גם מוכיחים לנער/ה המתבגרים שהם חשובים לכם, שאתם שם לדאוג להם, שלא תוותרו עליהם ולהם. 
החזיקו מעמד, העמידה האיתנה חשובה. 

לסיכום, עם כל הדאגות שלנו, אין ברירה אלא לדעת לשחרר, גם אם באופן איטי. קבלו את העובדה שאתם גורם אחד מיני רבים בחייהם ולא תמיד אתם בעדיפות הראשונה. מצד שני היו שם עבורם, תראו שאתם אוהבים אותם לצד הצבת הגבולות, אפשרו שיח פתוח בבית, שידעו שאתם לא תשפטו אותם או תנזפו בהם, אלא אתם פשוט שם.

שרון רנדליך היא פסיכותרפיסטית, מאמנת משפחה ונוער, גומא המרכז לאימון וגישור