בדרך כלל כשמורים מגיעים לכותרות הקונוטציה שלילית למדי. אין תקציבים, המורים עייפים וכו וכו. אלא שמסתבר שגם כשתלמידים והורים נתקלים במורה הכי טובה בעולם, כמו בסיפור הנ"ל, הבעיות צצות במוקדם או במאוחר.
"היא לא מורה, היא כמו אימא", מעידה אורי לובל, בת 11, שתעלה בחודש הבא לכיתה ו' בבית הספר "ניר" בקריית אונו, על המחנכת שלה, מירב בליסה, שליוותה את הכיתה בשלוש השנים האחרונות. "אתה מגיע לבית הספר ואתה יודע שאתה לא הולך למקום שכולם בו מגעילים והמורות מכשפות. היא מורה שאתה יודע שאתה יכול לפנות אליה כמו אל אימא, אתה יודע שאתה יכול לבקש חיבוק והיא נותנת לך חיבוק. היא נותנת לך הכל". אלא שאורי ושאר חבריה לכיתה יאלצו להיפרד מהמורה שלהם, פשוט בגלל אטימות של המערכת.
מנהלת בית הספר החליטה שכעבור 3 שנים עם אותה הכיתה הגיעה הזמן להפריד כוחות, למרות שנותרה להם שנה אחת בלבד לפני המעבר לחטיבת הביניים. "זה קשה להפרד ממנה, במיוחד שהיא עוזבת את בית ספר בגלל המנהלת, כולם היו מעדיפים שהמורה תשאר וזה חשוב לכולם, היא הייתה איתנו 3 שנים, היא הדודה שלנו, היא חלק מהמשפחה כבר. לא רצינו לסיים את בית הספר בידיעה שלא נהיה איתה, זאת השנה האחרונה שלנו. אני עצובה, ובאמת עד נתחבר למורה חדשה זה ייקח עוד חצי שנה ואז נהיה איתה רק חצי שנה? זה לא נשמע כל כך הגיוני".
שעת סיפור בבתי התלמידים
מה שלא נשמע הגיוני לילדה בת 11, בוודאי לא נשמע טוב יותר עבור הורי התלמידים שעשו כל שביכולתם על מנת למנוע את הנתק. "המורה הזאת התחילה לחנך את הבת שלי בכיתה ג', ואין דברים כאלה", מעידה איריס גלברט, אימה של עמית. "זאת מורה שיש לה קטע מיוחד עם השפה העברית, מורה מדהימה ללשון. הילדים כל היום מתקנים את ההורים בבית. הם חווים את זה בבית הספר בצורה אבסולוטית. עוד מקרה לדוגמא, בקיץ הקודם היא רצתה לעודד את הילדים לקרוא בחופש. היא שלחה לנו מכתב במייל, לכל ההורים, בו נתנה שם של ספר ואמרה שהיא תשאל שאלות על הספר בעוד עשרה ימים והארבעה שיענו על התשובות – יקבלו יום כיף. הילדים היו בטירוף להשיג את הספר. המנצחים הלכו איתה ליום כיף לבריכה ולמסעדה. הכל על חשבונה".
"היא תמיד מצאה זמן לכל אחד, בשנת הלימודים האחרונה היא עשתה להם 'שעת סיפור בבית', היא באה להקריא לכל ילד וילד שעת סיפור. היא באה אלינו בתשע בערב בלילה, קראה לה פרק מספר שהיא בחרה כדי לעודד את הילדה להמשיך לקרוא את הספר. היא מתקשרת כל יומולדת לכל אחד ואחד להגיד לו מזל טוב, מנהלת איתם שיחות אישיות. לכל אירוע פרטי שהיא מוזמנת אליו היא מגיעה", מספרת איריס.
בעקבות ההודעה על עזיבתה של מירב את הכיתה, הילדים וגם ההורים החליטו לעשות מעשה. "הם עשו עצומה, שלחו מכתבים ופתחו במחאה", אומרת איריס, "ניסינו לעשות הכל כדי שהיא תשאר איתנו עוד שנה, פנינו למפקחת - הכל. אבל המנהלת החליטה שהיא לא תמשיך איתנו שנה נוספת".
אמא נוספת ביקשה להצטרף למחמאות והוסיפה: "הם ראו בה מעבר לדמות של מחכנת אלא מישהי שהם יכולם לפנות אליה בכל דבר ובכל עת, עם המון הקשבה ונכונות ורצון לעזור. היא השקיעה שעות רבות ביצירת קשרים חברתיים ובשיפור המעמדות החברתיים בכיתה. כבר בשנה שעברה רצו שהיא תעבור לכיתה אחרת, אבל נלחמנו וביקשנו שהיא תמשיך איתם. חשבנו שבגלל שנותרה רק עוד שנה אחת לסיום היסודי היא תסיים איתם, אבל לקראת סוף השנה הבנו שזה לא ככה, ושהיא לא תמשיך איתם. אבל המנהלת סירבה. היא טענה שלא יכול להיות שמחכנת תהיה עם כיתה אחת 4 שנים, ושזה לא הוגן שרק הילדים שלנו יזכו בה. הסברנו שזו השנה האחרונה לפני החטיבה והקושי בהסתגלות למורה חדשה יכול לפגוע בהם, זהו גיל בעייתי כבר, אבל המהנלת הייתה בשלה".
"מי קבע שמורה לא יכולה להישאר באותה כיתה 4 שנים?"
המחנכת המדוברת, מירב בליסה, מנועה מלהגיב לכתבה, אבל ההורים שדיברו איתה, מספרים שהיא נשברה מההחלטה להפריד בינה לבין ילדי הכיתה והתחננה עד דמעות להישאר עם כיתתה, אלא שמנהלת בית הספר נשארה בעמדתה ואמרה שהגיע הזמן שהיא תמשיך הלאה.
מירב שחוותה פרידה קשה מתלמידים בעבר, הפעם לא יכלה יותר וביקשה להתפטר מתפקידה. את שנת הלימודים הבאה היא תפתח בבית ספר אחר. "בסוף השנה, כשהילדים הבינו שהיא לא הולכת ללמד אותם, הם הפגינו מול חדר המורים וזה שבר את הלב", מוסיפה גלברט.
"אני לא מבינה מה זה החוק הזה, מי קובע שאסור שמורה תהיה 4 שנים עם אותה הכיתה", אומרת אם אחרת. "אם יש כימיה וכולם מרוויחים, למה לנתק את זה? פנינו לעירייה, פנינו למנהלת בית הספר ושום דבר לא עזר, קשה לנו להבין את האטימות הזאת של מערכת החינוך, שגם במקומות שהיא מצליחה, היא לבסוף גורמת לילדים שלנו עוול".
מעיריית קריית אונו נמסר, בשם המנהלת ובית הספר: "המורה מירב היא מורה מוערכת הן על ידי תלמידיה והן על ידי צוות בית הספר. מירב מתקדמת במסלולה המקצועי, ועוברת לתפקיד חדש ואנו מאחלים לה בהצלחה".