אנו חיים בתרבות שבה נדמה שמקשיבים לזה שצועק הכי חזק, ושילד מאושר נתפס ככזה שתמיד נמצא בחברה. ילדים שמבלים הרבה בחברת עצמם מרימים את גבות המבוגרים, הגננות והמורים ונתפסים כעגמומיים ואפילו מדוכאים. ספר חדש ומרתק מראה שיש סיכוי שאנו טועים בכל אותם ילדים נחבאים אל הכלים, ושרבים מהם מאושרים מאוד אבל פשוט מופנמים, והתכונה הזאת אינה כינוי גנאי או עדות לעצבות אלא דווקא מפתח להצלחה בחיים.

אלברט איינשטיין
גם הוא היה ילד מופנם ותראו מה יצא ממנו. אלברט איינשטיין | תמונת AVI: חדשות1 ערוץ 2

בחברה המודרנית מהללים מוחצנות

עורכת הדין האמריקנית סוזן קיין, שהרצאה שלה בנושא כבר זכתה למעלה ממיליון צפיות באתר טד, מבקשת להבהיר בספרה 'שקט: כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר', שמופנמות אין משמעה אנטי-סוציאליות או ביישנות, ושהאדם המופנם לא פוחד מהחברה אלא פשוט מעדיף סביבה שקטה יותר בעלת פחות גירויים חיצוניים. בעוד המוחצנים תמיד נמצאים במרכז המסיבה וזקוקים לבני אדם אחרים על מנת לטעון את המצברים שלהם, המופנמים ניזונים מזמן לעצמם ומשקט. המופנמים הכי מאושרים כשהם נמצאים בתוך עולמם הפנימי, עולם של רגש ומחשבות.

כל אחד נולד במקום שונה על סקאלת הטמפרמנט, כך על פי מחקריו של המדען ג'. ד. היגלי עליהם מבוסס הספר, והנטייה הזו תשפיע על כל חיינו – על הבחירות בחברים, קריירה, זוגיות וסגנון החיים. ישנן תכונות ופעילויות השמורות למוחצנים ולמופנמים. פעילות גופנית, למשל, היא לרוב עסק של מוחצנים, גם בגידות, הימורים והשקעות מסוכנות בשוק ההון. המופנמים, מאידך, מתפקדים טוב יותר ללא שינה, לומדים יותר מטעויות, יודעים לדחות סיפוקים והם מנהיגים טובים יותר ומאוזנים. למרות כל זאת, בחברה המודרנית הם עדיין נחשבים בעייתיים, בעיקר בגילאי הילדות, בה המדד העיקרי לאושר הוא מידת החברותיות שמפגין הילד.

"אנו חיים בחברה בה האידיאל הוא מוחצנות, וכך אנו מגדלים את ילדינו", אומרת היגלי. "מוחצנות משמעה לקיחת סיכונים גדולים, נחישות וחוסר הטלת ספק, גם על חשבון טעויות. האדם המופנם רגיש יותר, רציני, ואלה לא תכונות שהורים מפארים כיום. כהורים אנו דוחפים את ילדינו להיות כמה שיותר חברותיים ודואגים כשהם מראים העדפה להיות לבדם. בבתי הספר, וגם בהמשך, בהרבה מקומות עבודה, שמים דגש על עבודה קבוצתית, עובדים במשרדים ללא קירות, לומדים בקבוצות, ומקבלים ציונים על הכישורים החברתיים. זו טעות איומה בעיניי לאמץ את אידיאל המוחצנות. רוב האמנות הגדולה של העולם הגיעה ממופנמים, וכך גם ההתפתחויות הטכנולוגיות, פילוסופיות, מדעיות ומדיניות".

רשימה קצרה של מופנמים לדוגמה מונה את ואן גוך, ניוטיון, איינשטיין, דארווין שופן, רוזה פארקס, גאנדי ומרבית הסופרים והציירים בעולם, בעצם, אך המחקר מראה שהמופנמים לא פורחים רק בזווית המקצועית והאמנותית, הם גם מנהלים טובים יותר, חברים נאמנים יותר ואפילו מאהבים קשובים יותר.









"נראה לנו שבסביבת עבודה המצליחים ביותר הם אלה שדופקים באגרופים על השולחן, אך המחקרים מראים לנו שהרבה מהמנהיגים הטובים ביותר והמנהלים הגדולים ביותר היו ועודם מופנמים מאוד, וזאת מפני שהמטרה שלהם לעולם אינה לעמוד באור הזרקורים, אלא עמוקה יותר, וכשהכח המניע אינו אגו, אנשים מקשיבים ומשתכנעים, וגם מרגישים יותר נח להעלות רעיונות ולהפגין ייחודיות. המופנמים לא חוששים להפגין ספק, ולקחת זמן לעצמם על מנת לחשוב ולכן עושים בחירות נבונות יותר. אין שום קשר בין יכולת לדבר היטב מול אנשים לבין יכולת לחשוב מחשבות יוצאות דופן. עבור המופנמים, הזמן שלהם לבד עם המחשבות הוא כמו אוויר לנשימה. הגיע הזמן לאמץ לחיקנו את הכח שבשקט הזה. העריכו את התכונה הזו בכם ובילדיכם, וטפחו אותה. לעולם מגיע שנתחיל לתת כבוד למופנמים".

אין תמונה
אנו חיים בחברה בה האידיאל הוא מוחצנות, וכך אנו מגדלים את ילדינו. סוזן קיין וכריכת הספר

קיין מציינת גם כמה סימנים שאתם, בן הזוג או ילדכם מופנמים:

  • מעדיף שיחה של אחד על אחד מאשר פעילות קבוצתית
  • מעדיף להביע עצמו בכתיבה
  • נהנה להיות לבדו
  • פחות מתעניין מאחרים במעמד חברתי, תהילה או כסף
  • שונא סמול טוק אבל אוהב שיחות עומק
  • אומרים עליו שהוא מקשיב טוב
  • לא לוקח סיכונים
  • מתואר על ידי הסביבה כנעים הליכות ושקט
  • מעדיף לא לשוחח על משימה או עבודה עד שהושלמה
  • מעדיף לחגוג יום הולדת בהרכב מצומצם
  • שונא עימותים
  • חושב לפני שמדבר
  • מרגיש סחוט אחרי אירוע חברתי, גם אם היה מהנה
  • פעמים רבות מעביר שיחות למענה קולי
  • מעדיף לדעת שיש לו זמן של פנאי מאשר הרבה אירועים מתוכננים
  • לא אוהב מולטי טאסקינג
  • מתרכז בקלות
  • בכיתה, מעדיף שיעורים פרונטליים מסדנאות או פעילויות קבוצתיות

>> איך תדעו אם הילד שלכם סובל מחרם?