רוב הילדים, אם יישאלו מה זה בית, יענו שזה המקום בו הם והוריהם ישנים, או המקום בו נמצאים כל הצעצועים שלהם. אבל כולנו יודעים שבית זה הרבה יותר מכך. "בית הוא המקום בו נמצא הלב", אמרה דורותי בדרכה לקוסם מארץ עוץ. אם כך, מה עושים כשאין בית? בין אם מדובר בתקופה של כמה לילות, או למרבה הצער בהרס מוחלט של מקום המגורים, האיום שמהווה חורבן הבית על נפשו של ילד הוא כבד. איך מסבירים את המצב לילדים, וכיצד תומכים בהם כשפתאום משכו להם את השטיח מתחת לרגליים? המומחים מסבירים.
"אובדן הבית עלול ליצור משבר אצל הילד"
"הבית מסמל עבור הילד המון דברים", אומרת אופירה שור-לוי, פסיכותרפיסטית. "הוא מסמל את ההורים, את הקשר הראשוני, את תחושות הביטחון, השייכות, היציבות והקביעות. אובדן של הבית, אפילו זמני, עלול ליצור אצל הילד תחושה של משבר. זה לא משבר שאי אפשר להתגבר עליו, אבל זה בהחלט יכול ליצור מקטע ברצף.
"כשהאלמנטים הסטטיים משתנים והעוגן נעלם, זה משנה לילד את כל היציבות בחיים. ילדים קשורים מאוד לחפצים שמסמלים עבורם את ההורים ואת הילדות, ופרידה לא מתוכננת מחפציהם עשויה להיות להם קשה, בעיקר בגילאים הקטנים, אבל גם בגילאי ההתבגרות. האובייקטים הקבועים הללו נותנים לילד תחושה שהוא לא בסכנה, והיעדרותם עלולה להכניס אותו למצוקה".
איך ההורים יכולים לעזור לילדים להתגבר על המשבר?
"הכל תלוי אך ורק בתגובה שלהם למצב – אם ההורים ישדרו היסטריה וקטסטרופה, המשבר יתעצם. אם הם ישדרו שהכל זמני ופתיר, זה יעזור. עם זאת, חשוב מאוד לא להגיד לילדים 'לא נורא, לא נורא', ולהמשיך הלאה, אלא לדבר על הדברים בצורה מעמיקה. האמת, למרות שהיא מפחידה, דווקא מרגיעה ילדים. צריך להגיד דברים ברוח: "אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה יהיה, אבל אנחנו בטוחים שהכל יהיה בסדר ושנמצא פיתרון". אם ילד נאלץ להיפרד מחפץ שחשוב לו, כדאי להכיר בכך ולומר לו: 'זה באמת מאוד קשה שאין לך את הבובה שלך. בוא נמצא תחליף ביחד'.
"חשוב לשתף את הילדים במה שקורה"
"התנהגות ההורה במצב הקשה הזה היא חשובה ביותר", מאשר פרופסור עמוס רולידר, מומחה לניתוח וטיפול התנהגותי בילדים. "במצב קשה על ההורה להוות מודל שיש בו איפוק, הבלגה והכלה. זה לא פשוט מאחר שגם להורה קשה מאוד בסיטואציה הזאת, והוא נאלץ בעצמו להתמודד עם אובדן, חוסר ודאות, חרדה וגם עם המון בירוקרטיה שנלווית למה שקורה. למרות הכל, הוא צריך לנהל את עצמו בצורה טובה, כי ההשפעה על הילדים מכרעת. חשוב לשתף את הילדים באמת ולא להציג מצגי שווא. מצד שני, על ההורה לחזק ולהרגיע את הילד כל הזמן. לומר: 'אנחנו משפחה חזקה, ואנחנו נתגבר'. פאניקה לא תעזור לאף אחד.
"עוד חשוב לזכור שאין תגובה נכונה או לא נכונה של ילד למה שקרה. חלק מהילדים יגיבו באופן מוחצן, חלק יאצרו את רגשותיהם ויתכנסו בעצמם, וחלק ישדרו 'עסקים כרגיל'. זה לא אומר שהם לא מרגישים את מה שקורה. לכן חשוב לתמוך בהם, להיות קשובים ולקבל כל תגובה שלהם כטבעית ונכונה.
לדבריו של פרופ' רולידר, "אנו מבורכים בכך שהישראלים הם כמו משפחה אחת גדולה, ויש קהילה שלמה שאפשר להישען עליה ולהיתמך על ידה. חשוב שההורים ידעו לשאוב בשעות הקשות הללו כוח מהשכנים, מהחברים ומבני המשפחה, ולא להיות מבודדים. זה חשוב מאוד שההורים יתחזקו, מאחר שעיני הילדים נשואות אליהם.
"זה לא מקרי ש-80 אחוז מהמשפחות שפונו מבתיהן בחרו ללכת להשתכן אצל חברים, בני משפחה ומשפחות שהתנדבו לארח, ולא במלונות, במקלטים או באכסניות. חשוב להשתמש בהכנסת האורחים הזאת כדי לחזור לשגרה, ולקבל תחושת יציבות של בית. אין לזה תחליף".