לפני כשבועיים השתתפתי בסדנת גמילה בגן. את האמהות שישבו שם לצדי עניין רק דבר אחד: מה קורה בגן עירייה. כן, מדובר באימת ההורים שילדם עומד להתחיל גן טרום טרום חובה. כשמדובר בילדים בני שלוש או למטה מכך, הם לא תמיד גמולים לחלוטין, מה שמעורר שורה של לחצים – האם בגן של 35 ילדים עם גננת וסייעת יהיה דרך לסייע לילדים בנושא השירותים? ומה קורה כאשר לילד יש תאונה ובורח לו פיפי, או גרוע מכך? האם באמת ישאירו אותו עם הצרכים בתחתונים ויזעיקו הורה באמצע יום עבודה?

התשובות שניתנו לאמהות המודאגות היו חלוקות. יועצת הגמילה ענתה תשובה מסויימת, אמא אחרת שהיא גננת ענתה תשובה אחרת, ואני, שיש לי חברות גננות, שמעתי תשובות שונות. אחת הדאגות הראשוניות של ההורים היא שיש להם דדליין – עד האחד בספטמבר הילד אמור להיות גמול, ואם הוא לא גמול ברגע שהוא נכנס לגן עירייה, אז הוא למעשה לא מוכן לגן. רוב ההורים מאמינים שהילד לא יוכל להיכנס לגן במידה שהוא לא גמול. אבל משיחה שערכתי עם לילי פוקמונסקי, מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, על מנת להבין אחת ולתמיד מה הנהלים של המשרד בנוגע לסיוע לילדים בטרום טרום – מתברר שנוהל כזה בכלל לא קיים. "אין הנחייה בעניין. במרבית המקרים הצוותים החינוכיים מהגן והנציגים מהעירייה רק ממליצים לסיים את תהליך הגמילה לפני כניסת הילד לגן", מבהירה פוקמונסקי.

מאחר שתהליך הגמילה מתחיל לפי בשלות הילד, באזור גיל שנתיים ומעלה, נראה שהדרישה הגיונית, אבל פוקמונסקי מחדדת שאין לכך שום הנחייה או נוהל חד משמעי, ואם כמה שזה לא מומלץ גם לילדכם, מאחר שהוא או היא עלולים לסבול מזה – זה לא אומר שהוא לא יוכל להגיע עם חיתול לגן עירייה.

הנהלים הללו חלים על כל ילד שמגיע לטט"ח, ולא משנה בן כמה הוא בתחילת השנה, אפילו אם הוא מתחת לגיל שלוש.

אז מתי אמור ילד בטט"ח להיות גמול?
"בתחילת השנה ההנחייה היא לסיים את תהליך הגמילה עד אחרי סוכות", אומרת פוקמונסקי, "בחלק מהרשויות יש גם תכנית וליווי מטעם השירות הפסיכולוגי. באופן פרטני מלווה הגננת את ההורים על פי הצורך, אבל אין הנחייה ברורה בעניין. תהיה התגייסות אם ההורים מבקשים וצריכים ליווי".

זה לא תפקיד הצוות לנגב

אם אתם כבר אחרי תהליך הגמילה, או מאלה שמתכננים לגמול את הפעוט במהלך הקיץ לפני הגן – זה עדיין לא מבטיח שלילד לא יהיו תאונות. אחרי הכל, ילדים לא תמיד הולכים לשירותים כשהם צריכים, בטח כשהם בגן חדש, ולכן עלולה להיות סוג של רגרסיה. ופה מגיע החשש הכי גדול של ההורים. מאחר שרובם המכריע מכניס לגן ילדים גמולים או גמולים חלקית – הרי שנושא התאונות הוא כר פורה לשמועות וסיפורי אימה.

אז מה קורה כשלילד יש פספוסים? מי מתמודד עם ההחלפה? ההורים? הצוות? או אולי שמא הילד בעצמו? התשובה פה תלויה בכמות אנשי הצוות.  במידה ויש רק סייעת וגננת אחת, מדובר בנושא בעייתי. אם יש כמות הולמת של אנשי צוות – אזי אחת הסייעות תחליף לילד. "בילדים בגילאי שלוש הצוות מונה סייעת נוספת אשר מתפקידה להחליף לילד", אומרת פוקמונסקי, "ואכן זה תלוי בכמות הצוות".

גן ילדים בירושלים
כשאין צוות מלא, קוראים להורים | צילום: Lior Mizrahi, Getty Images

יש סיפורים שהורים נקראים באמצע יום עבודה כדי להחליף לילד?
"כשאין צוות מלא, או כשהילד פספס ואין בגדים להחלפה, או במקרה שהוא התלכלך כך שצריך לרחוץ אותו – אז קוראים להורים. כמו כן כאשר הילד אינו גמול ומפספס באופן תדיר יש צורך לגייס את ההורים לעניין".

ואם בילד מפספס עסקינן, כמה סטים להחלפה כדאי להביא בתיק הגן? פוקמונסקי ממליצה על סט אחד במקרה הטוב, מניסיון עדיף שניים וליתר ביטחון שלושה. וכמובן שהנפגע העיקרי מכל הסיפור הזה הוא הילד, שנשאר רטוב ומלוכלך עד שיגיעו להחליף לו, במקרה הטוב תוך חצי שעה. "זה לא נעים בהחלט, אך לא ראוי שילד בן שלוש לא יהיה גמול רק מטעמי נוחות הוריו", מבהירה פוקמונסקי.

באותה סדנת גמילה הסבירה היועצת שילד בן שלוש לא באמת יודע לנגב לעצמו, במיוחד אחרי שעשה מספר 2, והוא זקוק לעזרה. מתברר שבגנים יש הכוונה, יש בדיקות ולעיתים גם סיוע בניגוב מהצוות. "תהליכי הרגלי ההיגיינה הינם מתמשכים. לעיתים מלווים את הילד, מנגבים לו או מדריכים מרחוק בשלב הבא", מסבירה פוקמונסקי. "באופן כללי אין זה מתפקיד הצוות. היעד הינו עצמאות הילד בתפקוד היומיומי".