קרנו של מקצוע ההוראה הולכת ויורדת תמידית, למרות שלאנשים שמבלים עם ילדינו את מירב שעות העירות שלהם יכול להיות תפקיד חיוני בחייהם, אם יבחרו בכך. המילה ׳מורה מחנך׳ מעולם לא היתה מדוייקת יותר מאשר במקרה של כריס אולמר, מורה אמריקני מפלורידה, שסרטון שהכין, בו הוא משתף את האג׳נדה החינוכית שלו, המלאה באהבה, כבוד הדדי והרמוניה, לא בתיאוריה אלא בפרקטיקה, הפך לאחרונה לוירלי ברשתות החברתיות ומעורר קנאה והשתאות.

בכיתתו של אולמר, מורה לחינוך מיוחד, היום מתחיל בשגרה אותה הילדים מכירים היטב, רק שבכיתה הזאת לא קוראים שמות או מודעים הודעות. בכתתו של אולמר עשר הדקות הראשונות מוקשות להרעפת מחמאות על תלמידיו, באופן אישי, ישיר ומותאם אישית, עם ׳כיף׳ לסיום. ״אני שמח שאתה בכיתה שלי״, אומר אולמר לאחד הילדים בסרטון שובה הלב. ״אני חושב שאתה מאוד מצחיק, אתה שחקן כדורגל מעולה וכולם פה אוהבים אותך״. אחד אחרי השני מתייצבים הילדים מול כולם ומקבלים את התשבוחות. התגובות החמות לסרטון חזרו ואמרו שכל ילד, גם בחינוך הרגיל, יכול רק לצמוח ולגדול ממורה ויחס כזה.

אולמר מעלה סרטונים מהכיתה לא מעט, באישור הורי הילדים כמובן, ובעיקר בעבורם ובעבור מורים והורים נוספים מתחום החינוך המיוחד, אך הסרטון הזה הפך לויראלי, מה שמאוד הפתיע אותו. ״האמת שלא חשבתי מי יודע מה על הסרטון הזה לפני שהעליתי אותו,״ הוא מודה המורה הצנוע. ״זה פשוט אחד הדברים שאנחנו עושים״. לאולמר עמוד פייסבוק בו הוא מנסה להרים פרוייקט של פרסום ספר על אודות הילדים בכתה, ״ספרים מיוחדים לילדים מיוחדים״ הוא נקרא. ״יש לי כבר חמישים מכתבי דחייה על המקרר, אבל עוד לא התייאשתי״, אומר אולמר האופטימיסט. ״הספר מספר את הסיפור האישי של כל אחד מהילדים בכיתה, מנקודת המבט שלו או של ההורים שלו, ועל השינויים שכל אחד מהם עבר בכיתה ובתוך המשפחה. אני עם הילדים האלה כבר שלוש שנים, והמון הבנה מתרחשת בתקופה כזו. הפכנו למשפחה״.

הרעיון התחיל כאשר אולמר נהג, בכל יום שלישי, לעשות כמו הרמת כוסית עם הילדים, ולדבר בשבחו של כל אחד מהם. ״שמתי לב שהילדים תמיד יותר מלאי מוטיבציה, שמחה, ומתנהגים יפה יותר בימי שלישי, אז התחלתי לעשות את זה כל יום. השינוי פשוט מדהים. אלה ילדים שלחלקם פגיעות מח, אחרים סובלים מאוטיזם והפרעות שונות, כולם הגיעו ממסגרות מיוחדות לתוך בית ספר רגיל, שבו הם משתתפים ולוקחים חלק בפעילויות רבות. לימודים זה חשוב, אבל עוד יותר חשוב לתקן את הנזק הפסיכולוגי שנגרם להם בעקבות הבידוד שסבלו מהחברה. גם אם לא אמצא הוצאה לספר, אמשיך לשתף את הסיפורים של התלמידים ברשתות החברתיות, ואראה לציבור מה זה להכנס לנעליהם של הילדים האלה. אין תירוץ בעיניי למחסור באמפתיה״.

ניתן להיכנס לאתר המושקע של אולמר, לקרוא ציטוטים מצחיקים של התלמידים האהובים שלו שהוא מתעד, לצפות בסרטי אנימציה שיצר עם הילדים וההורים על מנת להסביר דברים שונים, כמו מהו אוטיזם למשל, או איך זה להיות הורה של ילד מיוחד, והמון רגעים מהכיתה, אחד על אחד עם התלמידים השונים, תרפיה במוזיקה ובעיקר המון אהבה טהורה ואכפתיות שאין לה גבול.

>> פה גדול: מה אוכלים ילדים ברחבי העולם לארוחת בוקר?