עצמאות היא אחת התכונות שאנחנו מאחלים לילדינו, בעיקר בחייהם הבוגרים. משמעותה היא היכולת לחשוב ולקבל החלטות בהתאם לערכים, ולפעול מתוך הנעה פנימית לקראת פתרון בעיות או הגשמת מטרות. עצמאות אינה שוללת את האפשרות להיעזר, אך היא ההיפך מתלות שנובעת מחוסר יכולת לסיפוק צרכים.

עצמאות ילדנו היא מסע ודרך משמעותית במערכת היחסים שלנו עם עצמנו כהורים, עם ילדנו. דרך שלא מפסיקה ולו לרגע אחד, שהרי מרגע היותנו הורים - זה לתמיד. לכן, עשו כל יום קצת, אפשרו בדברים הקטנים בשביל שיום אחד - זה הקטן גדול יהיה:

  1. עצמאות היא תהליך נרכש - על מנת לפתח את שריר העצמאות עלינו להתאמן ולעבוד עליו כל הזמן. תרגול על "יבש" יביא לרכישת המיומנויות הנדרשות ברגע האמת.
  2. אחד הדברים הכי חשובים הוא הבנת החשיבות של עצמאות הילדים כדרך הבלעדית ל"הסתדר" בחיים. ילד שאינו מפתח עצמאות יעסוק כל חייו בהישרדות במקום בהתפתחות.
  3. הגיל כן קובע. ככל שנתחיל לאמן את ילדנו בגיל צעיר ביותר, בהתאם ליכולותיו, כך התוצאות יגיעו בזמן. לדוגמא אם נדע להרגיל את התינוק בין החודשיים לשכב על בטנו בכדי להרים את ראשו, הוא יחזק את חגורת הכתפיים והצוואר שיעזרו לו בשלב העמידה.
  4. הצלחה מעודדת עשייה - כאשר נאפשר לילדים להתנסות בהתאם ליכולתם ועוד קצת, הם יחוו הצלחות שיחזקו בקרבם אומץ לנסות, להתמודד, להתגבר גם במשימות הבאות. חשוב שגם באי הצלחה נעודד על הניסיון, על האומץ ובכלל להימנע משימת הזרקור על התוצאה.
  5. הנגשה. ככל שנאפשר לילדים את המצע הבטוח לתרגול, ונזמן להם את המצבים להתנסות בחוויה הם יפתחו ביטחון עצמי להתנסות וליזום. תינוק שיודע ללכת ויכול לפנות את החיתול שהוחלף, ננגיש בעבורו את הפח שיוכל לזרוק בו את החיתול, עד מהרה ילמד לזרוק אליו דברים נוספים שצריך.
  6. התמדה. התחלנו עם הילד תהליך חדש של רכישת הרגלים כגון: גמילה, רכיבה על אופניים, הכנת שיעורי בית או אחריות על בע"ח שיש לנו בבית. גם אם קשה ויש פספוסים או נפילות, עלינו להתמיד ולהיות בתהליך. את ההחלטה האם זה מתאים או לא יש לעשות הרבה קודם ומראש. ומרגע שהתקבלה החלטה להיות שלמים ונחושים.
  7. הכרה בתוצאות כחלק מתהליך. גם אנחנו וגם הילדים מבינים כי לכל מעשה יש תוצאה. לא תמיד התוצאה המושגת היא המיוחלת. אך ללא ספק התוצאה לטוב ולרע היא חלק מהלמידה. כפי שתינוק שזה עתה התחיל ללכת נופל, וזה נראה לנו הגיוני שלא נעצור בגלל הנפילה את תהליך הלמידה ללכת, אלא נהיה ערים לסכנות הבאות ונעשה את ההתאמות הנדרשות (כמו קרקע יציבה ומצע רך לנפילה).
  8.  לוחות זמנים הם חלק מאוד משמעותי ברכישת עצמאות ולקיחת אחריות, העזרו בהם ככלי. כך, ילד שמסרב לשתף פעולה ולבוא למקלחת יפסיד את זמן המשחק באמבטיה שהיה מתאפשר לו אם היה עומד בזמנים.
  9. אחריות. התפקיד שלנו כהורים לאפשר להם לקחת אחריות ואף לתת אותה למי שצריך עזרה בכך. עם זאת, אחריות יכולה להיות גם בביטוי של הילד לעזרתנו כשמשהו לא הולך כצפוי. במצבים בהם מבקשים מאיתנו עזרה זה ביטוי לאחריות ומכאן אנו יכולים להתפנות ולהיות שם עבורם. אני נועלת לך נעליים כי אנחנו מאוד ממהרים, אבל הציפייה שלי ממך שבדרך כלל אתה תנעל בעצמך. גם אנחנו המבוגרים לא פעם נזקקים לעזרה על דברים שאנחנו בהחלט יכולים לעשות בעצמנו. זה לא מונע מאיתנו לבקש כמו כוס קפה. כך גם נעביר את המסר החשוב לילדנו - שאנו תמיד שם בשבילם.
  10. אל תפתרו להם כל בעיה. מתוך רצון להקל, לעזור, או שיהיה מהר יותר. אנחנו אצים רצים לפתור מכשולים שצצים בדרך. חשוב שנשאל את עצמנו מה הרווח ומה המחיר של ההתנהלות הזו, ואפשר לגוון ככה שנוכל לזכות ברווח מעצם הגיוון. כשפותרים – הילדים לומדים שיש על מי לסמוך, יש מישהו שם שיעזור כשצריך. כשלא פותרים – זה משדר שאנחנו סומכים עליהם שידעו להסתדר ושיתמודדו. גם אם לא ידעו איך לפתור, אנחנו מסייעים להם להיות יצירתיים, פחות תלותיים ולפתח תחושת מסוגלות.

    עוגיות גבינת עזים מלוחות - מרדדים את הבצק (צילום: שרית נובק - מיס פטל, אוכל טוב)
    כך תגדלו ילדים עצמאיים | צילום: שרית נובק - מיס פטל, אוכל טוב


  11. עשו פחות במקומם. שיעורי בית, לבנות תיבת נוח, מודל של מערכת השמש,  הרווח: לתת להם להתנסות ביוזמה, במחשבות על התכנון, על הביצוע, על החומרים מהם דברים יעשו, מלהבין שזה לא הולך, שלא לומר מתפרק, וצריך להתחיל מהתחלה. אז נכון שזה לא בהכרח תהיה תיבת הנוח הכי יפה בכיתה, שהילד יעשה או לא יעשה, לפי הבנתו ולא הבנתי, שאולי זה יהיה יותר מלכלך, יותר זמן, יותר מתסכל.
  12. פחות לתת תחושה שהם מרכז העולם. למרות שהם לגמרי מרכז עולמנו, חשובים, אהובים, נחוצים, יש לאפשר ללמוד שיש סביבה, עוד אנשים להתחשב ברצונותיהם, עוד אנשים שרוצים משהו אחר ממה שהם, עוד ילדים שהם מרכז העולם עבור הוריהם. ככה אני מגיע לגן, בלי לחשוב שהכל מגיע לי. הרווח: לגדל לעצמאות מחשבתית, שבה לא הכל סובב סביבי, אלא יש עוד דברים בחיי אנשים מלבדי וזה בסדר.
  13. פחות לתת תשובה לכל שאלה. לפעמים לומר: "לא יודעת, אולי תבדוק באמת, זה גם מסקרן אותי", "יש לך רעיון מי יכול לדעת כזה דבר?", "מה את היית עושה אם היו מציעים לך הצעה כזו." להפנות את השאלה בחזרה, כדי לעורר ולעודד יוזמה, ניהול, גמישות ושוב- התחושה של המסוגלות שמגיעה עם הרעיון, שגם אני יכול לפתור דילמות לעצמי. יש לי דרך.
  14. פחות להוכיח על טעויות. מי שעושה דברים בעצמו, לעיתים יכשל, לעיתים לא יקרה מה שמצופה, לא יהיה בדרך של ההורה, אלא בדרך אחרת. כדי לעודד דרך עצמאית, יש לעודד את הדרך, את הנכונות להתנסות לבד, ולא לבדוק אם בסופו של דבר נמצאת הצלחה.
  15. יותר להגיד : "אני לא יכולה כרגע. תסתדרי?" לפעמים, לעכב את העזרה שלנו, מייתרת אותה בסוף, הילדה הסתדרה, מצאה חברה שמסיעים אותה והיא מצטרפת, סידרה לבד את השרוך שהסתבך ועוד. כמה דברים יכולים לקרות גם בלעדינו, תובנה שלא תמיד קלה לעיכול.
  16. יותר להתעדכן ביכולות. ילד שבגן אוכל בעצמו יכול לאכול לבד גם בבית. ילד שיודע להכניס חול לדלי יודע גם להכניס קמח לכוס. ילד שיודע לחכות בסבלנות בתור למגלשה, יודע לחכות בסבלנות גם כשאני בשיחה. בקיצור, לאפשר לדברים שמשדרים עצמאות, להתרחש גם בבית.
  17. לבקש מהם עזרה. אחת התחושות שמעניקות לנו תחושת ערך טובה, היא התחושה שצריך אותי. שתופעת הלוואי המעולה שלה, היא שצריך אותי ושאני גם יכולה באמת לעזור. יש לי יכולות, שחשובות עבורי ולא פחות מזה, גם עבור מישהו אחר.
  18. צריך לרצות ב"עוף גוזל" מתוך הבנה שזה נכון עבורם. ולהיות כמובן לרגעים שצריך, גם ב: " הכניסיני, תחת כנפך".
  19. לא לספק שירותים מיותרים, לא לעשות למענם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם
  20. לחכות. כשילדה משתפת בבעיה, חכו עם פנים סקרניות לרעיון.

    ילד מבקש סליחה (צילום: Shutterstock)
    ילד מבקש סליחה | צילום: Shutterstock


  21. לתת להם לחוות את התוצאות של הבחירות שלהם. למעשים שגוים יש תוצאות רעות, כשילד מקשר בין המעשה שלו לתוצאה, מתרחשת למידה
  22. לא להתרשם מקושי וכאב, הם חלק מהחיים. להיות שם ולתמוך בלי להשתיק ובלי לפתור. להעביר מסר: "זה קשה, את יכולה, אני איתך"
  23. לבקש עזרה וייעוץ, ובאופן כללי יותר לשתף אותם, להעביר מסר של נחיצות, שמפתח את הרעיון של שייכות דרך מועילות.
  24. לא להיענות לכל הבקשות שלהם, מה שמפתח דחיית סיפוקים
  25. לאתגר. למשל, כשילד אוהב לטפס, אפשר להראות לו קיר טיפוס ולומר, מעניין אם אפשר לטפס על זה בגילך
  26. לשתף ברגשות. כשילד עושה משהו לא הולם, אנחנו יכולים לומר, זה לא נעים, זה פוגע, זה מכעיס. העצמאות של אדם צריכה להתכתב עם זו של אחרים, והבסיס לכך היא אמפטיה: היכולת להבין מה אדם אחר מרגיש ולהגיב לכך בחמלה.
  27. בוחרים את התחומים בהם תוכלו לקבל "כישלונות" של הילדים. בחרו את מה שמתאים לכם, מה שאתם יכולים להכיל משום שלתגובה שלכם יש השפעה מכרעת על הלמידה של ילדכם.
  28. מחפשים עם זכוכית מגדלת כל תחום שהוא, גם כל מה שנראה טריוויאלי, בו הילדים יכולים לעשות ולתרום: להוציא כביסה מהמייבש, לשים אוכל לכלבה, לחתוך מלפפון.
  29. ההבנה שהבית הוא שדה אימונים של הילדים לחיים, כדי שיגיעו לגיל שבו כבר אפשר, הם זקוקים להתאמן.
  30. ההבנה שהילדים יעשו את הדברים על פי דרכם ולא בדיוק כפי שאתם עושים: כך יקפלו כביסה, כך ינקו אבק וכך ישקו את העציצים. כאשר אתם מאפשרים לילדיכם לעשות פעולות שונות בבית, יש להבין כי הדברים יעשו בדרך שונה ועליכם להיערך לקבלה בשוויון נפש.

    ילד מבקש סליחה (צילום: Shutterstock)
    ילד מבקש סליחה | צילום: Shutterstock


  31. להתנסות יש מחירים, שווה לשים ציפיות ראליות. כן, הילדים גם יצליחו יותר וגם יצליחו פחות ועליכם להיות ערוכים להכיל את המחירים: קערת סלט שנשפכה, כוס שבורה או חולצה מקומטת. ילד שמתנסה הוא ילד שמגלה את היכולות שלו, את כוחות שלו ואת המסוגלות שלו. הניסיון יעמוד לרשותו מול אתגרים בעתיד.
  32. שיקוף של ההורים על ההתנסות של הילדים בונה את הביטחון העצמי שלהם ואת האמונה שלהם בעצמם. הילד לומד הן מהעשייה והן, מתגובת ההורה.
  33. החליפו את: נסיך שלי, מהממת, מקסימה באמירות מנומקות אודות התרומה והעזרה הנלווית לעשייה של הילד. כך למשל: זה מאד עזר לי שערכת שולחן ואני יכולתי בזמן הזה לחתוך סלט לארוחת הערב.
  34. אפשרו לילדים להכיר את עצמם, את הרצון שלהם, את המקומות בהם הם חשים במיטבם. אפשרו להם להתנסות במגוון פעילויות פנאי, יהיה להם די זמן "להתמיד" בחיים. ההתנסויות והלגיטימציה שהורים נותנים מאפשרת לילד להכיר את עצמו ולסמוך על עצמו.
  35. נהלו שיח, דיאלוג, השמיעו את דעתכם והקשיבו לדעתו של ילדכם. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו החלטות באופן עצמאי כמבוגרים, אנחנו צריכים לאפשר להם להתאמן על כך ולאפשר להם לקבל החלטות, גם כאלה שפחות מתאימות לנו.
  36. נותנים לגיטימציה לרצון ולרגש שהילד מביע, מתוך הבנה עמוקה וקבלה אמיתית שיש מקום לרצון שלו.
  37. שיקוף לילד של יכולות, רעיונות ופתרונות אשר הוא הביא.
  38. היעזרו בילד שלכם והסבירו לו במה עזר לכם. זה יאפשר לו להכיר ביכולת שלו.
  39. אפשרו לילד לעשות על פי דרכו, גם אם אתם בוודאות יודעים שזאת הדרך הלא מוצלחת, שאתם כבר הייתם שם וניסיתם, תנו לו ללמוד מניסיונו ולא מניסיונכם.
  40. היו מודל של יצירה מתמדת בתוך מציאות החיים המשתנה. מסתגלים למציאות ויוצרים משהו חדש, מקדם, הנשען על יכולות אישיים.

    ילדה מחייכת (צילום: Marian Fil, Shutterstock)
    צילום: Marian Fil, Shutterstock


  41. אל תפנקו. מתוך כוונה טובה להקל על הילד ולעיתים, גם מתוך הרצון "לתקתק" דברים, לא פעם אנו מוצאים את עצמנו מבצעים עבורו פעולות שהוא יכול לבצע בעצמו. כך למשל נלביש ילד שכבר יודע להתלבש, נסדר את הצעצועים, נפנה את כליו מהשולחן לאחר הארוחה ועוד. כשנבין שרק ההתנסות של הילד תייצר את תחושת העצמאות שלו, יהיה לנו קל יותר לאפשר לו לעשות לבד את הפעולות המתאימות לו.
  42. זוזו. אחד התפקידים הכי חשובים ויחד עם זאת, הכי קשים בהורות שלנו, היא היכולת לזוז הצידה ולתת לילד להתמודד בכוחות עצמו. זה מאד קשה כי אנחנו לא רוצים שיכאב לו, שהוא לא יצליח, שיחווה תסכול... אנחנו רוצים שיהיה לו טוב ושישמח. ולכן, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים דברים במקומו ובשבילו. התפקיד העקרי שלנו הוא לזוז בצידה ולתת לילדינו נתחים של עצמאות. הניחו להם להתמודד בזירה שלהם. הם יכולים, הם מסוגלים. ואם הם יזדקקו לעזרה, היו סמוכים ובטוחים שהם גם ידעו למצוא אותה.
  43. תנו לילד לשאת במחיר. אל תוותרו ואל תעגלו עבורו פינות. כשתתנו לו לשלם את המחיר, הוא ילמד כמה קל לפגוע וכמה קשה לתקן. הוא ילמד להתנצל, להתחשב באחרים, הוא ילמד לעמוד על שלו בצורה מכבדת. הוא ילמד כל כך הרבה, אם רק נניח לו להיות רגע בתוך הכאוס הזה, ולא נרוץ לפתור לו את כל העניינים.
  44. עצמאות מחשבתית. כמה פעמים יצא לנו לפתור את הבעיה במקומם? מה המסר שעובר לילדים? מה אנחנו מלמדים אותם? שאבא ואמא יודעים הכל? שהפתרונות והרעיונות נמצאים אצל הגדולים? שאנחנו חכמים יותר? עצמאות היא לא רק פיזית. עצמאות היא גם לחשוב בכוחות עצמך, לשאת ולתת, לתהות, לטעות, לנסות ולהצליח. מבלי משים אנחנו משדרים להם שהם קטנים, חלשים, לא מסוגלים, פחות יודעים ופחות חכמים. תנו להם לחשוב ולהגיע לפתרון לבד. תתפלאו לראות כמה הם יצירתיים וחכמים. כמה הם עצמאים.
  45. סבלנות, רבותיי, סבלנות. למדו אותם להמתין. לחכות. אל תספקו את כל צרכיהם מיד. תאמנו אותם להתחשב בסובבים אותם, לכבד אותם. דחיית סיפוקים היא מתנה גדולה שעלינו להעניק לילדינו. ילד עצמאי הוא ילד שיודע לחכות. להמתין. הוא בטוח בעצמו ויודע שתורו יגיע. יש לו שקט פנימי.
  46. שתפו ושוחחו. כדאי לפנות זמן קבוע במשך השבוע לצורך קיום שיחה עמם, במהלכה נסו להעלות שאלות מנחות לגבי דעתם אודות המצבים שהם מתארים. עודדו אותם לדבר ולהשתתף גם בשיחות משפחתיות, אפילו אם הן נוגעות לענייני יומיום שאינם קשורים ישירות אליהם. אם הם מעירים הערות או מציעים פתרונות שאינם מתאימים או ישימים, אל תאמרו "אתה לא מבין" או "כשתגדל תבין", אלא "זה רעיון טוב, אבל..." או: "יכול להיות.... אולי אפשר יהיה לבדוק את זה..."
  47. תנו לגיטימציה לרגשות. כאב הוא כאב, וילדים צעירים בוכים לא רק כי כואב להם. הם בוכים גם מתסכול, מאכזבה ומכעס. הם בוכים כי זו השפה היחידה שהם מכירים. תהיו שם בשבילם, כמו שאתם עם חבר טוב. תנו להם כתף, אל תשתיקו אותם, אל תפחדו לאפשר להם לכאוב, לאפשר להם לפחד. תכילו את הקושי ואת התסכול. למדו אותם לקבל את הרגשות האלה, לחקור ולהרגיש אותם עד הסוף. אדם עצמאי חייב להיות מחובר לרגשות שלו. עזרו להם להכיר אותם ולהתחבר אליהם.
  48. עודדו. עידוד הוא המזון לנפש, ילד לא יכול לצמוח ולהתפתח ללא העידוד שלנו. עודדו אותו על התהליך, על הדרך, על המאמץ. השתדלו להמעיט בעידוד על התוצאה, התייחסו יותר לתכונות ולמידות של ילדיכם: "ראיתי שהיה לך קשה, ולא ויתרת. אני כל כך גאה בך".
  49. לחשוב לטווח הארוך. בחיים אנחנו נדרשים לעשייה עצמאית, לנתינה, למאמץ, להתמודדות עם תסכולים, עם איסורים ועם אכזבות, לאומץ כדי להתמודד עם אתגרים, עם טעויות ועם כישלונות. לכן חשוב לאפשר לילד מפגש עם החיים האמיתיים, בהתאם לגילו וליכולותיו. לא מוכרים את האשליה שחיים טובים הם חיים נטולי מכשולים. מאפשרים לו להתאמץ.
  50. מאפשרים לו לבחור. מעבירים להחלטתו כמה שיותר נושאים בהתאם לגיל וליכולת: מה לאכול, מה ללבוש, אילו חברים לבחור וכיוצא באלה. מאפשרים לו להביע את דעתו ואת טעמו בכל גיל. מכירים בכך שהוא חושב אחרת. מאפשרים לו לתהות, להתנסות, לטעות ולגלות מה מעניין אותו. מכבדים את העדפותיו ואת החלטותיו, ולא נבהלים מרמת הביצוע או מתחומי העניין שלו. כך מאפשרים לו ללמוד מהניסיון, מההצלחות ומהטעויות, מהרווחים ומהמחירים , ולפתח שיקול דעת.

    ילדים רבים באוטו (צילום: Shutterstock)
    ילדים רבים באוטו | צילום: Shutterstock


  51. לא מפריעים לו ללמוד! שימו לב! עצמאות אינה חופש מוחלט, ולכן המטרה הרצויה היא טיפוח אנשים עצמאיים ואחראים. לא נכנסים בין ההחלטות שלו ובין תוצאותיהן (מביאים מעיל ששכח לבית הספר), כיוון שכך משבשים למידה. עומדים לצדו - תומכים, מעודדים ומגיבים באמפתיה.
  52. נמנעים מדרישה לציות שעניינו מילוי פקודות וקבלת משמעת חיצונית. נמנעים ככל הניתן מהוראות ומפקודות ("תלך!", "תביא", "תכין") ומוותרים על סימני קריאה, שהילדים מפרשים כניסיונות שליטה, דבר שגורר התנגדות ומאבק. ציות אינו אחריות. אחריות מהותה עשייה מתוך בחירה עצמית. אי-אפשר לדרוש מאדם אחריות אם לא אפשרנו לו עצמאות - להחליט או לעשות בעצמו.
  53. מוותרים על השליטה (שנדמה לנו שיש לנו). הדרך היחידה ללמד עצמאות אחראית היא לתת אותה ('על אמת"). זה ממש כמו במשחק לוח: אי-אפשר להתקדם כשהמשבצת תפוסה. מפנים מקום, משחררים שליטה, נוהגים ב"רשלנות" ומאפשרים לו להתנסות. מביאים בחשבון את האפשרות שהדברים לא ייעשו בדיוק כמו שאנחנו רוצים.
  54. מבחינים בין אתגר לבין סכנה. חובתנו להגן על הילדים מסכנות, אך כשרואים בכל אתגר סכנה, כשחושבים שתפקידנו הוא להגן עליהם מפני נפילות, עלבונות, כישלונות - טועים. לא להתבלבל: הרעיון אינו להפקיר ילדים, אלא להבחין בין אתגר ובין סכנה ולשמש מעין מסננת שמעבירה לילד את ההתנסויות שלפניו במידה המתאימה ליכולותיו. מצמצמים אמירות כמו "זה מסוכן". אם יש חשש לסכנה, מספקים אבטחה.
  55. מפיחים בו אומץ. מעודדים אותו בכל הזדמנות. נותנים הכרה למאמץ שלו (ולא לתוצאה), להתמדה, לעשייה, לכל התקדמות, ולו קטנה. רואים טעות כהזדמנות ללמידה ומתמקדים בכוחות. כולנו מתעודדים כשרואים את נקודות החוזק ואת היכולות שלנו. הכוחות שם, צריך רק למצוא אותם.
  56. יש לאפשר לו לעשות כל מה שהוא מסוגל, לא לפחד ולחסום אותו, גם לא לדחוף אותו מעבר ליכולותיו.
  57. תינוק שמשחק לבד, מאפשר להורה שלו לעשות משהו, יש לגשת ולחזק אותו. לומר דבר כמו: ״כשאתה משחק יפה אתה עצמאי ועוזר גם לי להספיק את מה שעלי לסיים.״ גם אם אינו מבין את המילים, הוא מבין שמרוצים ממנו מחייכים אליו, מחזקים אותו.
  58. ילד יכול להחזיק בקבוק ולשתות לבד- לעודד אותו לעשות זאת.
  59. ילד קטן רוצה לאכול לבד- לא להיבהל מהלכלוך. הוא לומד וחווה, ומהר מאד גם ילמד לאכול לבד בלי למרוח הכל.
  60. כשילד מבקש שיעשו לו מה שהוא יכול לעשות בעצמו, לא לעשות במקומו. אפשר לומר לו: ״אני לידך מסתכלת איך אתה עושה.״

    משפחה בסגר, אילוסטרציה (צילום: New Africa, shutterstock)
    צילום: New Africa, shutterstock


  61. ההורה צריך סבלנות ללמד, ואחר כך לאפשר. ובסוף הדרך, לא לעשות במקום הילד מה שהוא כבר מסוגל לבצע לבד. גם אם זה יוצא להורה יותר נקי, יותר מושלם, ויותר מהר, לא לבוא ולהגיד: ״תן לי אני כבר אעשה״. זה מלמד תלות מרפה את ידיו.
  62. אפשר ללמד ילד בן 3 להתחיל להתלבש לבד.
  63. לתת להם להסתבן באמבטיה.
  64. קצת אחרי כבר יוכל ללמוד לשרוך נעליים.
  65. ילד יכול לעזור בבית- לערוך שולחן, לסדר דברים במקום.
  66. אפשר לקפל כביסה בגיל 5-6, לפחות את הדברים הקטנים. יש להראות וללמד. כשעושים ביחד עם סבלנות ובלי בקורת, זה אפילו הופך לעיסוק משותף שנעשה במצב רוח טוב.
  67. אפשר ללמד ילד בגיל 5-6 להכין חביתה, בעזרת הורה. לחתוך ירקות. ( יש סכינים מיוחדים לילדים) יש ילדים שבגיל 7-8 מכינים אחר כך כבר לבד ארוחת ערב. זה נותן להם תחושת שייכות. ״אני עושה למען כולם, אני חלק מהמשפחה כמו הורי״. זה מלמד עצמאות, מעודד לאחריות, ויכול לתת לילד הרגשת בטחון וכוח.
  68. בבית הספר מהתחלה אפשר לחזק, לעודד, להסביר מה שלא ברור, אך שיעורי הבית הם באחריות הילד. לא ההורה.
  69. כנ״ל הכנת מערכת. בהתחלה עם עזרה והכוונה, אח"כ זה באחריות הילד.
  70. הורה צריך לדעת לעמוד מהצד גם כשילדו לא מצליח, לחזק להסביר ולהסתכל איך הוא עושה.
  71. עצמאות חייבת לבוא יד ביד עם אחריות. שילד יבין מה כן, מה לא, מה אחריותו שלו, שבמידה ולא יעמוד בעשייה, התוצאה עליו לא על ההורה. אם הילקוט לא מסודר, השיעורים לא נעשו, זו אחריות הילד ולא ההורה.
  72. עד גיל 7-8 ילד יכול ללמוד את כל הפעולות הקשורות לו ולגופו ולקחת עליהם אחריות. רחצה, בחירת לבוש, שיעורים, הסדר בחדרו... כל אלה אחרי שלימדו אותו אין לעשות במקומו. חשוב מאד לחזק מאד כל עשייה ויוזמה לעצמאות.
  73. הורה שסומך על הילד, מוכן לעזור וללמד אותו, הורה שלא חושש מלתת לילד אחריות בהתאם לגילו וליכולתו, הורה שאינו דורש ביצוע מושלם, שהציפיות שלו תואמות את יכולת ילדו, עשוי להצליח במשימה שאינה פשוטה כלל: לגדל ילד עצמאי.

בכתיבת הטיפים השתתפו קרן אור אורן, אחראית תחום הגיל הרך במכון אדלר, ידידה קואלי, פסיכותרפיסטית במכון, רווית רביב, מומחית גנים ומשפחה ומדריכת הורים במכון אדלר, יהודית אוליבר, קרן ארצי, לירון רוסבי, הילה קמינר ודליה אילת, מדריכות הורים במכון אדלר. ד"ר אנאבלה שקד, פסיכותרפיסטית ומייסדת בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר וד"ר נאווה כהן, חברת סגל המדרשה במכון אדלר ומנחה קבוצות הורים.