לפני שבע שנים בדיוק היה קמרון דובין במקום מאוד שונה בחייו. הוא היה אב חד הורי שעבד כמעט בלי הפסקה, הרוויח הרבה כסף ואת בנו היה פוגש בעיקר בסוף השבוע, אבל אז קיווה לנוח, והשניים לא נהנו ביחד כמעט בכלל. העובדה שבנו היה מאובחן כבעל צרכים מיוחדים על הרצף האוטיסטי, הובילה לכך שהבוס שלו שילם על מנת שקמרון יילך לטיפול רגשי. כך התמודד הוא עם העניין, וראה את בנו אפילו פחות. המתח גבר, והחלטה התגבשה בלבו של האב: הוא יהיה עובד פחות טוב והאבא הכי טוב שהוא יכול להיות.
"הרגשתי כאילו אני חי את הסרט 'לקום אתמול בבוקר'", מספר קמרון מספר עכשיו, "אב יחידני, עבודה מלחיצה, ילד אוטיסט, שעתיים וחצי נסיעות כל יום, הייתי שבר כלי. לא היה לנו זמן איכות, חייתי על קפאין וסיגריות, ולפעמים אלכוהול, כדי להירדם. חמש דקות של חיבוקים בבוקר, זה הדבר היחיד שהיה לג׳יידן ולי".
אבל אז נפל הפור: קמרון החליט להתפטר, למכור את כל חפציהם, ולשנות מסלול חיים מקצה לקצה. הוא רכש קראוון, והשניים יצאו מאירלנד האפרורית לעבר שגרה חדשה של יחד וסקרנות.
"לא היו לי 150 אלף הדולר שמשפחות בדרך כלל יוצאות איתם לדרך במסעות כאלה. היו לי פחות מ-20 אלף, אבל עשיתי את זה", הוא מספר. כבר שש שנים מאז שיצאו לדרך, ונדמה ששניהם מתבגרים ומתעצבים מחדש יחד. כל השינויים הללו הם לא הדבר הטיפוסי עבור אדם על הרצף האוטיסטי, וזו היתה מטרתו של האב - לזרוק את ג'יידן למים ולעזור לו לגבור על מכשולים רגשיים, אנושיים וחושיים שונים.
במשך שנה וחצי פרח ג'יידן בשגרה חדשה של טיולים והומסקולינג, אבל אז האב החליט לרשום אותו לבית ספר באוסטרליה, והשניים התמקמו במקום אחד לשלוש שנים. אחרי שאלה תמו שוב דיגדג להם הצורך לנדוד, ושוב הם מכרו הכל, רכשו קראוון ויצאו לדרך ואל הטבע. לקמרון וג'יידן יש מחשב, הם משחקים הרבה משחקי קופסה, בונים לגו וצופים בסרטים דוקומנטריים, זאת כשהם לא יוצאים לפעילויות בחוץ. "אנחנו חיים בזול, מטיילים לאט, ישנים בחינם רוב הזמן, מגבילים את עצמנו באטרקציות בתשלום. ברגע שאין שכר דירה וכל מיני תשלומים, שכר לימוד והוצאות כאלה, אתה מבין שההישרדות לא כל כך יקרה".
על מנת להתפרנס כותב קמרון כפרילאנסר טורים על טיולים והורות למספר מגזינים, ועובד גם בתיקונים באתרי קראוונים שונים. הוא מלמד בעצמו את ג'יידן על פי תחומי העניין שלו. "במקום להשתמש ברשימת חומרי לימוד, אני מקשיב לשאלות שלו ואנחנו מעמיקים וחוקרים בצורה של חינוך אלטרנטיבי. השניים מעדכנים בלוג ועמוד פייסבוק, פוגשים משפחות אחרות עם סיפורים דומים, מבשלים, מנקים ומכבסים יחד וחיים בשותפות מלאה. לא תמיד זה קל, אבל השיפור במצבו של ג'יידן מאז שבחרו בחיים הללו חד משמעי. "הרבה אנשים עם ילדים על הספקטרום משאירים אותם בתוך איזור נוחות ולא מעודדים אותם להתנסויות חדשות. הם לא מתמודדים עם הפחדים. אני עושה את ההפך".
"החיים חשובים יותר מצבירת נכסים חומריים והשגת חופש כלכלי. לא הרבה אנשים מבלים זמן על ערש דווי במחשבות על כל הכסף הנוסף שיכולים היו לצבור. לרוב הם מתחרטים על הזמן שבוזבז על דברים שאינם האנשים האהובים עליהם", אומר האב המסור בן ה-35, "ההחלטה לצאת מהחיים הרגילים לחיי מסעות היא הקרבה. לא הכל שמש וסוכריות. יש עליות ומורדות. אני מתגעגע לנוחות, למשפחה, אבל אני לא מתחרט. אני משקיע את שנותי הטובות ביותר בגידול בני".