"אל תביאי יותר את החברה הזאת הביתה!"

אין דבר מקסים יותר מלראות את הילד שלנו מתפתח והופך להיות ישות עצמאית, איש קטן-גדול שמתקשר עם העולם מבלי שנעזור לו בתיווך ובין היתר גם רוכש לעצמו חברים. אבל מה קורה כשאנחנו, ההורים, לא  מתחברים לילדים שהוא מביא הביתה? מה קורה כשאנחנו חשים שהם מהווים השפעה רעה על האוצר המתוק והמחונך (אלא מה?) שהשקענו בו את כל מה שיכולנו?

"הדבר הכי חשוב שיכול למנוע התחברויות עם אנשים שמשפיעים לרעה הוא היכולת להקנות לילד את התחושה שאנחנו סומכים עליו. מגיל ינקות, חשוב לעשות זאת, כמו למשל לתת לו לזחול מבלי לעקוב אחרי כל צעד שלו בעיניים", מסבירה הדר בן מאיר, מדריכת הורים "גב' פלפלת", בראיון לפאולה וליאון רוזנברג ב"חשבון משותף". "התחושה שסומכים עליו לאורך זמן היא זו שתעזור לקטנים שלנו לעשות את הבחירות הנכונות. אחרי הכול, אנחנו לא יכולים לפקח עליהם כל הזמן, בטח לא כשהם מתבגרים ומבלים את רוב הזמן מחוץ לבית".

עוד במשפחה:

>> הזמנתם חבר מהגן? קחו בחשבון שתצטרכו לנגב לו
>> "הילדים שלי מכים אותי על בסיס יומי"
>> מי זאת האמא שמוציאה לכולם את העיניים?

מה עלינו לעשות אם בכל זאת נכנס הביתה ילד שלא מתחבב עלינו, ההורים?
"בגילאים הצעירים יותר – אני בעד לאפשר את המפגש, כשהעדיפות היא שזה יהיה אצלנו בבית כדי שנוכל לפקח ולראות את הדינמיקה. ייתכן ונתבדה ונראה שדווקא עם הילד שלנו, אותו חבר 'בעיתי' מתנהג אחרת ממה שחשבנו. סיבה נוספת היא לשים לב אם נוצרות סיטואציות שלא נראות לנו, וזה נותן את האפשרות ללמד את הילד כיצד להתמודד. חשוב שלא לעשות את זה באותו הרגע, כדי לא להביך את הנוכחים בחדר, אבל אחרי שהחבר יילך - בזמן מקלחת או ארוחת ערב, אפשר להעלות סוגיות שהילד נתקל בהם במפגש החברתי ולדבר על הפתרונות שיעזרו ויחזקו את הילד שלנו"

גם בקרב מתבגרים, בן מאיר ממליצה שלא ללכת נגד רצון הילד. "התנגדות תוביל ל-דווקא. אבל כן חשוב לדבר עם המתבגר באופן פתוח. לומר: 'אחרי שאתה נפגש עם החבר הזה, אני רואה שאתה מתנהג בצורה אחרת שפחות נעימה לי'. חשוב להבהיר לילד שאתה סומך עליו ועל הבחירות שלו עם מי הוא מסתובבת. כשילד יודע שסומכים עליו, הוא רוצה לעמוד בציפיות האלה. ילד יודע שלא סומכים עליו - זו למעשה נבואה שמגשימה את עצמה".

ואיך לנהוג במקרה הפוך: כשאנחנו רוצים לשדך את הילד לחברה טובה?
"בגילאים צעירים, אפשר ליזום פגישה, אבל חשוב להבין שגם בין ילדים יש כימיה, ממש כמו אצל מבוגרים. לפעמים ילד שנראה לנו מתאים, לא ממש מעניין את הילד שלנו, ואי אפשר לכפות את זה. אפשר לנסות ולבדוק. בקרב גדולים יותר, זה קשה. צריך לשחרר את החבל ולהבין שהילדים עושים את הבחירות שלהםפ ולהיות שם עבורם.

 "חשבון משותף"- א'-ג', 15:45