"קיוויתי שיקרה לנו נס"
דלייני 'לייני' בראון, מפנסילבניה, שמחלת הלוקמיה בה לקתה תועדה באופן אינטנסיבי על ידי אמה המסורה והכואבת, זכתה עם הזמן להמוני תומכים שהיו לחלק בלתי נפרד מהמאבק שלה, ובעמוד הפייסבוק שהוקדש למחלתה יש כמעט מאה אלף תומכים. במאי האחרון אובחנה לייני במחלה, והמצב הדרדר מהר מאוד. ב-17 בדצמבר התבשרה המשפחה שנותרו לה רק כמה שבועות לחיות. יום הולדתה השמיני של לייני חל שלושה ימים לאחר מכן, ובשילוב עם חג המולד החליטה המשפחה לפנות לחברי עמוד הפייסבוק על מנת להספיק להגשים לילדה מספר משאלות אחרונות. אחת המשאלות שהביעה לייני היתה לפגוש את הזמרת האהובה עליה, טיילור סוויפט, ומשאלה זו הוגשמה בעזרת סקייפ, כשהשתיים שוחחו ביום הולדתה של לייני, בעזרת קרן "מייק אה-וויש". משאלתה השנייה היתה לשמוע שירת שירי חג המולד. המשפחה נדהמה לגלות, בערב שבת, שאלפי תושבים מתאספים מחוץ לביתה, ושרים שירים. כעשרת אלפים איש התגודדו ושרו במשך שעה אחת, מכל הלב, עבור לייני החולה.
"אמא שלה מפרסמת כל העת סיפורים ודיווחים", אמרה מגאן מגי, אחת הנשים שהגיעו לשיר ללייני, ואם בעצמה. "דרך הפייסבוק אפשר לראות כמה הילדה הזאת חזקה, אמיצה ומלאת הומור. כל מה שהיא רצתה זה שירים. את זה אנחנו יכולים לעשות בשבילה".
"הרבה אנשים פה לא מכירים אותה, אבל דרך המדיה החברתית אנחנו יכולים להגשים לה משאלה", אמרה דב רדקיי, משתתפת נוספת באירוע השירה ההמוני. "לצערי זה כנראה יהיה חג המולד האחרון שלה ואני חושבת שכולנו רוצים שהוא יהיה מיוחד עבורה".
כאשר שמעו בני המשפחה את השירה, פרסמה האם תמונה של לייני החולה שוכבת בעיניים עצומות, אך מרימה אגודלים בשמחה, וציטטה את בתה: "עכשיו אני שומעת אותם!". האם המשיכה לעדכן את חברי הפייסבוק המודאגים עד הרגע האחרון, כשיום לפני מותה של הילדה עוד ניסו לשפר את מצבה, והוריה סירבו להתייאש ולהרים ידיים. לבסוף הגיע העדכון הבלתי נמנע, דווקא בחג המולד: "לבי נשבר עכשיו", כתבה האם. "המלאכית הקטנה שלנו הרוויחה ביושר את כנפיה הוורודות והמנצנצות, ונשמה את נשימתה האחרונה במיטה שלה, בבית, מוקפת בכל חבריה ובני משפחתה. אני כבר מתגעגעת כל כך". לבם של חברי הפייסבוק נשבר גם הוא, ולמרות שהילדה כבר איננה, האם לא פוסקת לעדכן.
"היום יש בלבי כזו ריקנות. אני מתקשה להאמין שהתינוקת שלי כבר לא איתי. אני כל הזמן מחכה לשמוע אותה קוראת לי 'מאמא'. יש לנו כאב של אובדן ילד, אבל יש לנו נחמה בילדינו הנוספים, ועלינו להיות חזקים עבורם, להסביר להם שיהיה בסדר, אפילו שבעצמנו אנחנו לא בטוחים בכך. אחותה הקטנה של לייני לוקחת את זה קשה במיוחד. היא התעוררה בבוקר בציפייה לפתוח מתנות חג עם אחותה, ופגשה את פרצופינו מלאי הצער, ואת הבשורה של מה שקרה בלילה. שחברתה הטובה בעולם, אחותה, כבר לא בבית. היא בגן עדן עכשיו. גם אחיה הגדולים של לייני לא מפסיקים לבכות. אני נשאלת מהבוקר מה נעשה בהלוויה. מעולם לא עצרתי לחשוב מה תהיה התלבושת בה ארצה לקבור את בתי, או מה יהיה צבע הארון שלה, אפילו לא פעם אחת בחודשים הקשים הללו. לא הפסקתי לקוות שיקרה לנו נס. הסתכלתי על תמונות היום. היתה לי תינוקת יפהפיה. החיוך והעיניים החמות שלה. אנא המשיכו להתפלל שיהיו לי ולמשפחתי כוחות. אני מרגישה כל כך שבורה וכל כך אבודה".