אין דרך אחת ונכונה לגדל ילדים, אבל לפי ג'ינה חסן, פסיכולוגית אמריקאית, ישנם חמישה ערכי בסיס שעושים את כל ההבדל בגידול ילד מתחשב ומשתף פעולה לילד שאתם לא באמת רוצים בבית. הנה החמישייה שתעזור לכם במשימה.
ספקטרום שיטות החינוך של היום הוא עצום, מבלבל ורב גוונים, שעובר מ׳טייגר מאם׳ קשוחה והישגית דרך ׳הורי ההליקופטר׳ המגוננים ועד להורות ה׳פרי ריינג׳, בה נותנים לילד לעשות כל העולה על רוחו עם מינימום מעורבות. פסיכולוגית בשם ד״ר ג׳ינה חסן, החליטה לעשות סדר ומציעה רשימה של חמישה ערכי ברזל, שלא משנה מהי שיטת החינוך המוחלת בבית, אם ההורים לא יקנו אותם לילדיהם, יהיה עליהם להתמודד בגיל ההתבגרות עם ילד בלתי נסבל.
חסן מצטטת את החוקר לורנס סטיינסברג, שהתייחס לעניין החינוך לערכים בגיל הצעיר בספר בשם ׳עידן ההזדמנות׳. ״בני נוער אמריקניים הם אומללים״, כתב בספרו. ״מחקרים מצאו כי צעירים שגדלים בתרבויות ששמות דגש על קהילתיות והסתמכות על הזולת מצליחים יותר לשים את עצמם בנעליהם של אחרים, זאת מול צעירים שהתחנכו על תרבות של אינדיבידואליזם. אם ברצוננו לגדל בני אדם מתחשבים, משתפי פעולה ומתעניינים, אנו צריכים לעבוד על הערכים האלה בגילאים המוקדמים״.
להלן רשימת הערכים שיש לעשות עליהם וי על מנת שלא להיות ההורה של בן תשחורת מהגיהנום:
אחריות. לימוד הילד לקחת אחריות ולבצע מטלות מותאמות לגילו ישתלם מאוד בטווח הרחוק. כשהילדים תורמים לחלוקה בנטל המשפחתי, היבטחון העצמי שלהם עולה ויש סיכוי קטן יותר למרד בגיל ההתבגרות. בחינוך המונטסורי הילדים לומדים כישורים שיש בהם צורך בחיים, ומפתחים מיומנויות עצמאיות, שעבודה משותפת מקדמת את כולם, ושמצפים מכולם להשתתף במעמסה. מי שמעוניין שהילד שלו ייקח חלק פעיל בתחזוקת הבית בגיל 16 צריך להתחיל בגיל שלוש ללמד אותו לערוך שולחן, להוריד צלחות, לסדר אחריו את הצעצועים ולשים בגדים מלוכלכים בסל הכביסה. מובן שקל יותר פשוט לעשות את הדברים בעצמנו, אבל המאמץ משתלם.
יכולת לבטא רגשות קשים בכבוד. ההורות של היום מעודדת ילדים להביע רגשות. חשוב ללמד את הילדים להביע רגש בכבוד לסובבים אותו. זה דבר שלומדים הכי טוב מדוגמה אישית, כשאנו צריכים לחלוק רגשות מורכבים כמו תיסכול וכעס. עלינו להציע לילדינו חלופות לביטוי זעם, כמו: ״אני ממש כועס כשלא נותנים לי ללכת לגינה״ מול ״אני שונא אותך, את האמא הכי גרועה בעולם״. כך יוצרים תקשורת מכבדת ואפקטיבית יותר, גם בעתיד.
ניהול מתחים. ׳המח הרגשי׳ הוא החלק במוחנו האחראי לוויסות הרגשות. כשאנו מרגישים בסכנה, פיזית או רגשית, המערכת נדלקת ומוכנה לתגובת "הילחם או ברח". המערכת אחראית ליכולת ההישרדותית של בני האדם, אבל בימינו הפחות ההישרדותיים היא מופעלת גם כשהילד מרגיש ׳מאויים׳ מכך למשל שאסרו עליו ללכת למסיבה שרצה להיות בה, ולא רק בהתקפה של נמר. ויסות הרגשות ולימוד פרספקטיבה והרגעה עצמית חשובים מאוד ויעזרו לילדים, כשיתבגרו, לחוש אחראים יותר, ובשליטה. השליטה על המח הרגשי מאפשרת גישה טובה יותר למח החושב, שלרוב נכבה כשהמח הרגשי תופס פיקוד. לילד בן ארבע קל ללמוד את התסמינים הפיזיים של סטרס, וטכניקות הירגעות ונשימה.
ערכה של עבודה קשה. אין מנוס מעבודה קשה על מנת להצליח בחיים. היכולת להתאמץ באופן קונסיסטנטי עבור מטרה היא הכרחית בבגרות, בין אם החוויה כיפית או לא. התוצאה היא לבסוף, לצד הגשמת המטרה, מתבטאת בסיפוק עצום. ילדים מוצאים ביטחון עצמי בהשגת מטרות והתמודדות עם אתגרים. מחקרים הראו כי ילדים הלומדים לדחות סיפוקים מצליחים יותר בחיים.
הידיעה שתמיד תהיו שם עבורם. לא מדובר בערך, אלא במערכת היחסים עם הילד. יחסים חזקים מבוססים על תחושת ביטחון. על פי מחקר של אלן בות, להורים יש השפעה גדולה יותר מלכל אדם אחר במוחו המתפתח של הילד. במחקרו חקר בות בני נוער שנוטים לעשות דברים מסוכנים, ומצא שאלה שמערכת היחסים שלהם עם הוריהם הייתה קרובה שמו את עצמם פחות במצבי סיכון.