מי מאיתנו לא נענש בילדותו? גם אם אנחנו לא תמיד זוכרים בבהירות את פרטי האפיזודה, יש סיכוי גדול שלא נשכח את תחושות ההשפלה, האשמה, המבוכה וחוסר האונים שנלוו לה. ובכל זאת, כהורים, אנחנו מוצאים את עצמנו מענישים (או לפחות חושבים על זה). האם הרווח החינוכי עולה על הפגיעה בילד? ואם לא נותנים עונשים, מה האלטרנטיבה? בואו נשמע את המומחים.

ילדה בורוד ננזפת על ידי אמה (צילום: Franck Camhi, Istock)
הלילה אין נשיקה? אמא כועסת | צילום: Franck Camhi, Istock

הכירו את שיטת החיזוקים

בעבר עונשים היו עניין שבשגרה אבל כיום אנשי המקצוע חלוקים בדעותיהם באשר ליעילותם. המתנגדים טוענים שעונשים יעילים רק בטווח הקצר, לא באמת מתקנים את ההתנהגות הלא רצויה ועלולים לפתח אצל הילד רגשות כעס, הסתגרות ונקמנות שיובילו למאבקי כוח מתישים מול ההורים. אחרים סבורים שעונשים הם עדיין שיטת חינוך שמוכיחה את עצמה, בתנאי שמשתמשים בה ביעילות.
כך או כך, זה המקום להזכיר שעונשים פיזיים עברו מן העולם ושהחוק אוסר על הורים להכות את ילדיהם.

גיא דיין, פסיכולוג קליני, ממליץ לעבוד עם ילדים בשיטה של חיזוקים - כאשר הילד מתנהג כראוי להעניק לו פרס כחיזוק חיובי, וכשהוא מתפרע, להוכיח אותו על התנהגותו כחיזוק שלילי: "לעומת החיזוקים, ענישה היא הפעלת סנקציה לדיכוי התנהגות הילד, כמו למשל לאסור עליו לצפות בטלוויזיה או לפקוד עליו להישאר בחדרו", מסביר דיין. "את העונשים כדאי להשאיר למקרים שבהם אין שום ברירה אחרת. למשל, כאשר מדובר בהתנהגות חמורה או מתמשכת; כשהמעשים חוזרים על עצמם שוב ושוב; כשהילד מזלזל מאוד באחיו הקטן או מתייחס בחוסר כבוד לרכוש או לפריט חיוני עבורנו; כשהילד לא לוקח אחריות או לא מבצע אף פעם את המוטל עליו".

איזה עונשים כדאי לתת?
"כמובן שהעונש חייב להיות יעיל והוגן וקשור ישירות למעשה, כדי שהילד ילמד את התוצאות הישירות של המעשים שלו. יש להעדיף עונשים שמלמדים על לקיחת אחריות, קבלת החלטות ושינוי התנהגות לא טובה. למשל, אם הילד קרע מחברת של חבר - צריך להטיל עליו לקנות לו מחברת חדשה מדמי הכיס שלו. בנוסף, חשוב לשמור על פרופורציה במתן העונשים; לדוגמה, לא לשים ילד בן ארבע או חמש בחדרו למשך חצי שעה כעונש, שכן בשבילו זהו נצח. בגיל כזה די לשים אותו בחדרו למשך דקה או שתיים, ואפילו בלי לסגור את הדלת".

דיין טוען שיש לאכוף את העונש בצורה יעילה ועקבית, כדי שסמכות ההורה לא תיפגע: "למשל, הורה מרוגז שאוסר על הילד לצאת מהבית למשך שבוע, ואז נרגע וחוזר בו מכיוון שחש שהעונש שנתן חמור מדי - מבלבל את הילד. עדיף היה לתת מראש עונש הגיוני יותר, למשל לא לצאת לבילויים במשך יומיים. במקרה שההורה מתחרט על העונש שנתן לילד, עדיף שיודה בפניו שטעה מאשר שהילד יחשוב שההורה מוותר לו כי סתם נגמר לו הכוח".

מאיזה גיל ילדים מבינים בכלל את משמעות העונש?
"זה יותר עניין של פרופורציות ושל אופי, ופחות של גיל. כשילד בן ארבע מכה את אחיו הפעוט אפשר להגיד לו – 'בוא תלטף את אחיך, תראה כמה שזה נעים' ומצד שני, אפשר להפעיל עליו סנקציות שמוכרות לו מהגן. כל מקרה לגופו. יש ילדים שאם תשלח אותם לחדר לדקה אחת, זה יספיק להם. כדאי לקבוע את חומרת העונש לפי האופי של הילד. כמובן שצריך להתחשב גם בנסיבות המעשה - לילד שהעליבו אותו בבית הספר או שקיבל ציון נמוך במבחן, יש מצב רוח מסוים ולא צריך להכביד עליו אלא להתחשב בו. אפשר להגיד לו: 'מה שעשית לא מקובל עליי, אבל בגלל שקרה לך היום כך וכך, אני סולח לך".

הנשיקה שהלכה לאיבוד

ציפי גלזר, מנחת קבוצות הורים מטעם מכון אדלר ומשרד החינוך, מאמנת אישית ויועצת להתנהגות ותדמית, מתנגדת הן לשיטת החיזוקים והן לשיטת הענישה. "גם עונשים וגם חיזוקים אינם מביאים להפנמת כללי התנהגות ולחינוך, משום שהציות בא מתוך כפייה או רצון לקבל פרס, ולא מתוך הבנה ומוטיבציה", מסבירה גלזר. "אם אנחנו כהורים רוצים שהילדים שלנו יגדלו להיות בני אדם בעלי ערך עצמי גבוה ודימוי עצמי חיובי, אנחנו לא יכולים להשתמש בעונשים כשיטת חינוך ולגרום לילדים לכאב ולהשפלה".

יש אלטרנטיבה?
"צריך דמיון ויצירתיות, ולא סתם לשלוף עונש מהשרוול מתוך כעס, כי התוצאה תהיה זמנית בלבד. למשל, איך מתנהגים עם ילד שבכל פעם שיוצאים איתו לגן משחקים הוא נטפל לילדים אחרים? לפני שיוצאים מהבית אומרים לו: 'אם תציק ותרביץ לילדים, אנחנו חוזרים מיד הביתה', ואם הוא אכן מציק – לקחת אותו וללכת הביתה; אני מניחה שלמחרת ההתנהגות שלו תהיה טובה יותר. צריך לחזור על כך שוב ושוב עד שההתנהגות הרעה תיפסק לגמרי. מילת המפתח בגידול ילדים היא עקביות. אמרת משהו - תעמוד במילה שלך. בלבול מכניס את הילד למתח ולחרדה, הילד זקוק להצבת גבולות ברורים.
"אני מיישמת את זה גם על ילדיי: ערב אחד הילד שלי חיכה לי במיטה שלו כדי לקבל נשיקת לילה טוב, אבל הוא לא סידר את הצעצועים שלו והחדר היה מבולגן לגמרי. במקום להעניש אותו, עמדתי בפתח החדר והסברתי לו שאמא רוצה מאוד להיכנס ולתת לו נשיקה אבל היא מפחדת להיכנס, ליפול ולהיפצע, ולכן הערב הוא יילך לישון בלי נשיקה. את חושבת שהוא לא סידר את החדר למחרת?"

>> גם זו שיטת חינוך: שליש מההורים משחדים את הילדים בממתקים