היא באה הביתה כרוח סערה, דפקה חזק בדלת ופניה היו מלאות בדמעות. כשפתחתי לה היא לא אמרה מילה ורצה ישר לחדר הרחצה. דפקתי על הדלת שוב ושוב אבל היא לא הסכימה לפתוח לי.
אחרי עשר דקות שנראו לי כמו נצח היא קראה לי לבוא. נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת. היא לא אמרה לי כלום, פשוט הראתה לי את המכנסיים מלאי הדם שלה. שתקתי גם אני. הבכי חנק אותי.
היא אמרה שגם אני לא אוכל להבין
אמרתי לה: ''מאמי, בבקשה תספרי לי מה היה שם למטה''. היא בקושי הוציאה מילה מהפה אבל הצליחה לאסוף את עצמה ולדבר.
אני ובעלי אספנו את עצמנו ואת הילדה והלכנו לתחנת המשטרה. המתנתי לה בחוץ במשך שעתיים. כשהיא יצאה מהחדר הבנתי שהיא לא תחזור להיות הילדה מלאת שמחת החיים שלי, המלאך שלי, האוצר שלי.
הגישו נגדו כתב אישום. לנפש ההרוגה של הילדה שלי זה לא עזר אף לא במקצת, ואני בתור אמא שלא הצליחה להגן על הילדה שלה פשוט התפרקתי. היא חזרה לבית ספר בניסיון לחזור גם לשגרת חייה, אבל הילדים שם לא תמכו ואהבו כמו שחשבתי. הם היו מרשעים כלפי בתי חסרת האונים, כינו אותה בשמות גנאי וממנו עשו קדוש. הילד שהרס את חיי ביתי בערב אחד בשעה שבע - הוא, הוא קדוש. אני לא יודעת איך זה נתפס בכלל.
היא לא סיפרה לי הכל כדי ''לחסוך'' ממני, אבל לא רציתי שהיא תשמור בפנים. לקחתי אותה לפסיכולוגית, בתקווה ששם היא תוכל לדבר, לשפוך את מה שאיתי לא היה לה נעים להגיד. אבל אחרי מפגשים שנמשכו כמעט שנה, בתי אמרה שהיא לא תוכל להבין אותה, שגם אני לא אוכל להבין מה מתחולל אצלה בפנים, כמה היא כואבת וכמה נפשה נשרפת.
"אני כועסת, אבל רק על עצמי"
אני מרגישה אשמה, במלוא מובן המילה. למה נתתי לדבר שיצא ממני לרדת ללמטה? להיפגש עם ''ידיד''? ידיד שהרס את חייה של בתי. את התמימות ואת הילדות שלה.
בתור אמא לבת יחידה, מה אני אמורה להרגיש או לעשות? אני כועסת המון, אבל על מי? רק על עצמי. כי בעצם אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי.
היא מעירה אותי בלילות הקשים כשהיא סובלת מסיוטים חוזרים ונשנים, ואני סובלת ומתייסרת איתה כל יום מחדש.
מישהו אי פעם ניסה להבין איך מרגישה אמא לבת שעברה תקיפה מינית קשה?
אני בוכה המון, אבל איך הבכי יכול לעזור לי? אני מנסה לתת לבת שלי את כל הכלים האפשריים, אבל את שיכולתי לתת לה כבר נתתי, ומי כמונו האמהות יודעות שאם היינו יכולות היינו קוטפות את הירח עבור ילדנו.
קראתי את הווידוי שלה שהתפרסם ובכיתי שוב ושוב. אני מיואשת, מה עוד אני יכולה לתת לבתי כדי לעזור לה?
התגובות של כולם חיזקו את בתי ואפשרו לדלות ממנה חצי חיוך, אחרי תקופה ארוכה שהיא לא חייכה או צחקה.
אשמח לקבל תגובות גם מכן - אמהות לילדות שעברו מקרים דומים או אמהות שחושבות מה היה קורה אם...
תודה רבה, ד'