פעם ביום לפחות אני האמא הכי גרועה בעולם. מה זה גרועה - ממש מזיקה. כזו שגורמת לילדה שלה נזק נפשי בלתי הפיך, בוודאות. איומה, רעה. פעם ביום לפחות אני האמא הכי טובה בעולם. מה זה טובה - מדהימה! כזו שפיצחה את כל עניין ההורות הזה, שלא מבינה מה כל כך קשה לאחרים, שמוכנה לעשות עוד 10 ילדים, אחת כזו שצריך לבוא אליה לייעוץ מכל רחבי הארץ!
המהירות שבה שתי האמהות האלו מתחלפות לפעמים מפתיעה גם אותי. בהרדמות נגיד. לרגע אחד מי שמנהלת את העניינים היא האמא הטובה בעולם ולפתע, מבלי ששמתי לב אפילו, מגיעה לה האמא הכי גרועה בעולם, הכי לא סבלנית, לא אמפתית ולא אכפתית, נותנת כיף לאמא הכי טובה בעולם וכמו במירוץ שליחים- לוקחת ממנה את המקל ומתחילה לרוץ. לאבדון. לפני שניה לא יכולתי לשאת את המחשבה שהיא כל כך זקוקה לי ועכשיו אני לא יכולה לשאת את המחשבה שיבוא יום שבו היא לא תהיה כל כך זקוקה לי. לפני שנייה המגע המתמשך שלה היה הדבר הכי נפלא בעולם ועכשיו המגע המתמשך שלה מתחיל לעשות לי עקצוצים של עצבים בכל הגוף ובא לי לברוח מהבית. וחוזר חלילה.
אגב, כשאני האמא הכי טוב בעולם זה לפעמים יותר מסוכן. כי לרגע אני אשכרה מאמינה שפיצחתי את כל העניין ואז הנפילה... אוי הנפילה. איך זה קרה לי? שואל אותי קול בתוכי? אני! שכבר הבנתי בדיוק מה צריך לעשות - איבדתי את זה לנצח! כשאני מאמינה למישהי מהשתיים האלו - מצבי לא מעולה. אל תקני אף אחת מהן! את לא באמת אף אחת מהן! תודה לאל שיש בי גם קול שצץ לו פתאום ומזכיר לי. גם כשאני חושבת שאני הכי רעה בעולם אני כנראה לא. וגם כשאני חושבת שאני הכי טובה בעולם אני כנראה, כמה מבאס להודות, לא.
ישנה טליה אחת, אנושית כזו וחמודה, שהיא בעצם המון דברים ביחד שמשתנים כמעט בכל רגע. אחת שעושה, בכל יום מחדש, כמיטב יכולתה להיות אמא טובה לילדה שלה. ואולי החשוב מכל הוא לזכור שתמיד יש לי את הבחירה לנוע בין הדברים האלו, לבחור אחרת מרגע לרגע ובעיקר להסכים להשתנות. גם אם עכשיו אני לא סבלנית, זה לא אומר שלעולם לא אהיה. גם אם אני עכשיו סופר סבלנית זה לא אומר שבעוד רגע זה לא ייגמר. ובמקום להילחם בזה ולרצות להיות האמא הכי טובה בעולם תמיד, לבחור לאהוב את זה שהכל משתנה כל הזמן. גם אני.
גם הילדה שלי היא לא "ילדה טובה" או "ילדה רעה"
וכשהתנהגתי לא כמו שהייתי רוצה? במקום להיות אלימה כלפי עצמי, לייסר את עצמי, להאשים את עצמי וכל שאר הטכניקות הבלתי יעילות האלו, לאפשר לעצמי לרגע לכאוב את זה ואז - להתחיל מחדש. תמיד תמיד אפשר להתחיל מחדש. ואז אולי אפסיק לתת לעצמי ציונים של מצטיינת או נכשלת, אפסיק להיות השופטת הקשוחה של עצמי ובמקום זה אדבר אל עצמי באותה צורה בה אני רוצה לדבר לילדה שלי - בחמלה, הבנה, אהבה ובעיקר קבלה לכל מי ומה שהיא. ואולי על הדרך אזכיר לעצמי עוד משהו - גם הילדה שלי היא לא "ילדה טובה" או "ילדה רעה" והתפקיד שלי הוא בטח לא לנסות להפוך אותה לטובה או לשמור אותה אחת כזו.
התפקיד שלי הוא בסך הכל לאפשר לה להיות מי שהיא, להיות המכלול האנושי שהיא ולאהוב את זה. והדרך היחידה שאוכל לעשות את זה באמת טוב היא לאפשר לעצמי להיות מי שאני, להיות המכלול האנושי שאני ולאהוב את מי שאני. מנסיוני, בעיקר ואולי רק משם - יכול להתחיל שינוי. אז תתחילו מהלילה טוב? לפני שאתן הולכות לישון, במקום להעביר את כל מה שעשיתן היום בראש ולתת לעצמכן ציונים קשוחים, תנו לעצמכן מילה טובה מחזקת ומרגיעה שמקבלת את כל מי ומה שהייתן היום. ומחר נתחיל מחדש.
הכותבת היא מאמנת אישית