גננת מקבלת את פני הילד בגן
נכון שהיא חמודה? | צילום: jupiter images

כן, כן, עוד רגע זה קורה. העוללים הקטנים או הגדולים יופקדו חזרה במסגרות החינוך והחיים יחזרו למסלולם. אלא שככל שהציפייה לרגע המיוחל גדלה, כך גם רף החרדות שמאמיר לקראת תחילת שנת הלימודים בבתי הספר ובגנים. כדי להרגיע ושכך מעט את החרדות, שוחחנו עם כמה מומחים וניסנו לנדב מהם טיפים שעשויים להקל על המעבר הזה, שבין החירות לחיים האמיתיים.

גן חדש: למדו אותם לשתף פעולה

בין אם זו הפעם הראשונה שאתם מפקידים את ילדכם במסגרת של גן ובין אם מדובר במעבר ממשפחתון אינטימי לגן סואן או מגן פרטי לעירוני, השלב הזה, לכל הדעות, קשה להורים הרבה יותר מלילדים. ובדיוק כאן ההתנהגות שלכם היא שתשפיע על הדברים.

"ההורים צריכים להבין שזאת הזדמנות לילד להשתלב בחברת ילדים אחרים, להתקדם ולהתפתח", אומרת ענת אשד, מנהלת פורום מכון אדלר ויועצת למשפחות ולהורים. "כשההורים עצמם לא חרדים, הילד לא חרד והוא לומד ומתחזק. כשמבינים שזאת הזדמנות בשבילו להתאמן במיומנויות חברתיות, בתחרותיות, בקונפליקטים, בהקשבה, בהדדיות, ובשותפות - קל יותר לכולם. הורים שקשה להם לשחרר מעבירים לילדים הרבה פחדים ומחלישים את הילד.

"ילד, כבר בגיל שנה וחצי, צריך לקבל מקבל מסר ברור לפיו 'אתה הולך להיפרד מאיתנו לכמה שעות, אבל זה תלוי בך איך תעביר את הזמן'. ילד בגיל כזה כבר מבין את הדברים האלה, הוא מבין שזה תלוי בו.

"בגיל מאוחר יותר, ההורים צריכים לשים לב לשאלות שהוא שואל את הילד. הורה ששואל: 'מי החברים שרצו לשחק איתך?', מעביר מסר פסיבי. במקום זה הוא צריך לשאול 'עם מי אתה בחרת לשחק? מה אתה עושה כשאתה צריך לשירותים או כשאתה רוצה לשחק עם חברים?'. כשילד אומר לא רצו לשחק איתי, במקום לרחם עליו, צריך לשאול אותו 'אז מה אתה עושה?'. יש בגן 20 ילדים ותמיד יש עם מי לשחק. העיקרון הוא להעביר לילד אחריות על ההתנהלות שלו, וזה אפשרי כבר בגיל 3. וגם אם הוא בוכה אפשר להרגיע ולנחם, ולהגיד לו 'נכון זה לא נעים, אני מבינה שתתגעגע, אבל אני סומכת עליך שתסתדר', וזה השלב הראשון. אחר כך הוא יסתדר בהמשך הדרך. אסור להשאיר אותו תלותי".

בתחום המעשי, הפרקטי, יש לא מעט דברים שאפשר לעשות עם הילדים בבית עוד לפני פתיחת שנת הלימודים, כפי שמסבירה ליסה גרוסמן, פסיכולוגית חינוכית, מאמנת משפחות ומדריכת הורים:

1. הכינו אותם לפעילות בגן. "חשוב להקריא לילדים סיפורים", היא אומרת "הגננת מקריאה בשעת ריכוז ומי שלא מצליח להתרכז הולך לאיבוד. בגילאים מאוחרים יותר הם צריכים ללמוד לכתוב את השם שלהם. זה בונה דימוי עצמי כשהוא מסיים משהו וכותב את שמו ומזהה את השם במגירות.

"כדאי גם כמובן לתרגל משהו יומיומי שהם הולכים לעשות בגן: לצייר, ליצור בחימר, משחקי השחלות, פאזלים, משחקים חינוכיים. ההורים צריכים להקדיש זמן איכות לילד. ילדים שיש להם הד-סטארט לפני הגן, כלומר המשך ישיר של מה שיש בבית, יצטיינו במסגרות החינוכית. צריך לפחות 3 פעמים בשבוע להקדיש לילד לפחות חצי שעה כזאת, אם לא בכל יום. וכמובן, לא לתת לילד להיות על המחשב או על הטלוויזיה יותר משעה וחצי ביום, כי בגן אין את הדברים כאלה.

2. למדו אותם לשתף. "צריך לחזק ילדים לשיתוף, לא חוטפים, לא מרביצים, לא נושכים, מקשיבים לגננת בריכוז. אם הם לומדים בבית לשתף פעולה בצורה טובה, והורים מחזקים אותם כשהם מצליחים - הם יעבירו את זה לגן. אסור לסמוך על הגננת ללמד את הילד שיתוף פעולה, זה כבר מאוחר מדי. ילד צריך לדעת לפני גיל 3 לחלוק את הצעצועים שלו".

3. תנו להם משימות כמו בגן. "אפשר לתת להם משימות פשוטות כמו להוריד את הצלחות מהשולחן לכיור, לעזור לנגב את השולחן, לסדר אחריהם. אין סיבה שלא, כי בגן עושים את זה. אין 'לא בא לי' ו'אחר כך'. ההורים צריכים ללמד את הילדים שעכשיו. ביקשתי ממך, יש לך חמש דקות להתחיל. וכמובן, לתת הרבה חיזוקים כשהם עושים את זה".

שלום כיתה א': למדו אותם על אחריות

כל אחד זוכר את היום הראשון שלו בכיתה א'. ההורים גאים ועצובים בו זמנית, והילדים נרגשים ומפחדים בו בזמן. אין ספק שמדובר בחגיגה טעונה ומורכבת שכדאי להתכונן לקראתה כמה שיותר.

"הדבר הראשון והחשוב ביותר זה בלי לחץ", אומרת אשד. "מרוב שמציבים בפני הילדים ציפיות גבוהות, יש ילדים שמאוד מתרגשים ואחר כך מתחילים לפתח חרדות ונמנעים מלעשות דברים מרוב שהם צריכים להגיע לרף גבוה ולהרשים את ההורים. צריך לחגוג את זה עם הילד, אבל מצד שני להעביר לו מסר שסומכים עליו. יש הורים שכל הזמן מנסים לשכנע את הילד 'יהיה לך כיף, יהיה לך חברים, המורה תאהב אותך', ואני מציעה שההורים יעבירו לילדים מסר שמה שיקרה זה באחריות הילד. אתה הולך לכיתה א', כדאי לך להיות חבר טוב כדי שהיה לך נעים, כדאי לך להיות נעים עם המורה, כדאי שתעשה לך את זה מעניין, זו הזדמנות הלתפתח וללמוד דברים חדשים. זה לא מסר מאיים, אבל מסר שהוא הולך עכשיו להיות בוגר. הוא נכנס לעולם המבוגרים ובעולם הזה יש גם הרבה דרישות. הוא צריך לקחת אחריות על השיעורים שלו, להשקיע, יכול להיות שיהיו קשיים וכשלונות אבל ככה זה בחיים. צריך לעשות את זה בעדינות. ההורים צריכים להבין שהם בתהליך של להכשיר את הילד להיות עצמאי, הם צריכים לדעת שחשוב ללוות אותו, אבל בצורה מסויימת. הטעות הכי גדולה של הורים לילדים בכיתה א' היא שהם עושים בשביל הילד - מאוד חשוב להם שהוא יתרגל ללמוד, אז הם מכינים איתו שיעורים, אבל הם לוקחים אחריות. זו ההדמנות להעביר את האחריות לילד. ההורה ילווה ויהיה בתמונה, אבל רק ילווה את הילד".

אמא מנשקת ילד
אמא אני כבר לא חושש יותר, רק אל תשנקי אותי ליד החברים | צילום: Steve Debenport, Istock

ומה עושים לפני? גרוסמן מחלקת משימות לילדים ולהורים:

1.  תרגלו איתם קריאה לפני תחילת הלימודים. "חשוב שהורים יקריאו לילדים כדי לעזור להם לזהות את האלף בית. כמו כן, כדאי שישבו איתם עם הספרונים של הכנה לכיתה א'. קחו כבר עכשיו שעה אחת ביום בלי מחשב ובלי משחקים, ושבו יחד מול דפי עבודה. עודדו אותם באמצעות חיזוק חיובי, ותנו להם הרגשה טובה. ככל שהם מתרגלים לראות אותיות הם יהיו יותר מוכנים, וככל שהם ירגישו שהם יכולים לשבת עשרים דקות מול דפי עבודה, הם יהיו מוכנים להכנת שיעורי הבית".

2. למדו אתם מהם כללי ההתנהגות בבית הספר. "מאוד חשוב להתחיל לדבר על כללי התנהגות בבתי הספר. הילדים מבולבלים, זה לא גן, הם יושבים על כסאות ולא על הרצפה, הם לא יכולים להגיד מה שבא להם וצריכים להיות שקטים, וזה ממש קשה להם. צריך לשאול אותם מה היו הכללים בגן ולהסביר להם מהם הכללים בבית הספר – מי שרוצה לדבר מרים אצבע, אם המורה מדברת לא מדברים בו זמנית –דברים כאלה".

3. התכוננו מראש לשעות הקימה ולזמן ההתארגנות בבוקר. "יש גם כללים בבית. שבוע לפני תחילת הלימודים צריך להתחיל להתארגן בערב ולהתעורר מוקדם בבוקר. לשים שעון מעורר כדי להתלבש ולהתכונן בזמן. אפשר ממש לעשות איתם מחזה לצורכי הכנה, ואז לתת חיזוק. לתת לו שעון, ללמד אותו על הזמן, להגיד לו 'יש לך 20 דקות להתכונן בוא נראה איך אתה עושה את זה'.

4. אל תשאירו אותם אבודים. "בתחום הרגשי צריך להכין את הילדים להגיד למורה מה הם מרגישים ואיזו עזרה הם צריכים ולהסביר שזה חיובי, שלא צריך להתבייש, שאפשר ורצוי להרים אצבע ולבקש עזרה".

חטיבה ותיכון: דברו איתם על הקשיים

השלב הזה הוא סיוט לשני הצדדים, התלמידים כמובן ממש לא רוצים לחזור לבית הספר, ההורים מצד שני מתמודדים עם נערים מתבגרים ודעתניים. "במעבר לחטיבת הביניים או לתיכון, הילדים צריכים להתסגל לבית ספר חדש ולחברה חדשה", אומרת אשד. "ולכן מה שיכול לעזור לכל ילד זה הרבה עידוד ותקשורת נכונה שבה ההורה משוחח עם הילד, מנסה לדובב אותו על התחושות שלו, נותן לו לגיטימציה לדבר על פחדים, על חרדות, על תחושה של כישלון. אם יש תקשורת טובה, יהיה יותר קל וטוב לכולם. הילדים רוצים אוזן קשבת מההורים. בגילאים האלה הם יודעים את החשיבות של ללכת לבית ספר, הם לא זקוקים לשטיפת מח על חשיבות הלימודים, מה שהם צריכים זו תחושה שיש להם גב או כתובת שבה הם יכולים לספר על הקשיים שלהם. עם זאת, צריך להעביר מסר 'זה קשה, זה לא פשוט, אבל אנחנו סומכים עליך – יש לך את הכוחות להתמודד'".

איך אפשר לנצל את הימים האחרונים של החופש כהכנה טובה? גרוסמן מציעה לכם להציב כללים:

1. החזירו להם את שגרת השינה. "שבוע ימים לפני תחילת הלימודים, הם צריכים ללכת לישון מוקדם ולקום מוקדם. הם אמנם שונאים את זה ואומרים 'כשאצטרך, אקום' , אבל אל תפלו למלכודת הזאת. השינוי צריל להתבצע בצורה הדרגתית".

2. תעבירו את האחריות אליהם. על המתבגרים לערוך רשימת משימות ולהתחיל להשתמש ביומן כבר עכשיו. זה עניין של התארגנות. על ההורים לערוך להם שיחה שבה יפרטו כללים לקראת בית הספר, למשל 'זו אחריותך להתעורר לבד, אנחנו יכולים לעזור לך, אבל זו אחריות שלך ואם לא תתתעורר בזמן לא נגרד אותך מהמיטה, ואם תאחר לא נסיע אותך'. תסבירו להם שהאחריות עוברת לידיים שלהם ברהב תחומים, כך גם שיעורי הבית – לא מתחילים אותם בשעה שמונה בערב, אלא אתם אחראים לבצע אותם עד ארוחת ערב".

3. הגבילו את השימוש במחשב. לשעתיים ביום, ורק אחרי הכנת שיעורי הבית – אין מסכים אם אין שיעורים. וכמובן, הגבילו את שעת הצפייה בטלוויזיה בערב לעשר, ואל תתנו להם לא ללכת לישון מול מסך, זה מעורר במקום להרדים ומחבל בשינה.

>> איך גורמים להם לישון שוב מוקדם? יועצת שינה עם טיפים