זיגפריד, הנס, אווה, סוזי וג'ורג'י היו בסך הכל ילדים כאשר הבלתי נתפס התרחש. הם, כמו המון ילדים אחרים שגדלו באירופה בתקופת השואה, הופרדו מהוריהם וחיו במציאות חשוכה וקשה. במכתבים ששלחו למשפחתם הם מביעים רגשות טבעיים של חשש ודאגה, אולם בין השורות גם מבצבצת לה האופטימיות הילדותית - אותה אמונה טבעית ובסיסית שקיימת רק אצל ילדים שבטוחים שיום יבוא וכולם יחזרו להיות יחד, כל בני המשפחה, ממש כמו פעם. חלק מהילדים האלו לא שרדו את הזוועות, אבל המכתבים שנאספו ממקומות שונים ותורגמו על ידי "יד ושם" מספרים את הסיפור שלהם:

זיגפריד רפפורט: "אל תדאגי, אני יודע לחיות עם הקצבת מזון"

ילדים בשואה - זיגי רפפורט
כאשר עבדנו שלושתנו האם היה טוב לנו יותר? זיגפריד רפפורט | צילום: ארכיון יד ושם

בזמן המלחמה פוזרו בני משפחת רפפורט מגרמניה ברחבי אירופה. עקבותיו של האב נעלמו בפולין, הבת רזי (היום ורדה) נשלחה לאנגליה, הבן הצעיר פאול נשלח לאושוויץ, והאם מרים, ושני ילדיה, זיגפריד ופאולה, הועברו למחנה הריכוז שטוטהוף. זיגפריד הופרד מהן שם, אך הם הצליחו לתקשר באמצעות מכתבים שהעבירו בתוך המחנה. לבסוף, זיגפריד נספה ב-1945 באחת מצעדות המוות של הגברים שהוצאו משטוטהוף, ואמו מתה כשבועיים לאחר שחרורה מהמחנה ממחלת הטיפוס. אחד המכתבים שלו, אותו כתב כשהיה בן 11, שרד והוא שמור בארכיון יד ושם:

אמא יקרה,

מה שלומך? קיבלתי את שני מכתבייך. אני בריא. כבר אין לך עוד כאב בטן? אמא, אני חושב שאת צריכה לחם. אני אלך לבלוק 3. יש לי מספיק לעצמי אז אל תדאגי בגללי.

אמא כאשר... עבדנו שלושתנו האם היה טוב לנו יותר? הלוואי שנהיה שוב ביחד בקרוב. כאשר יהיה לי לחם אשלח לך, הרי את יודעת זאת אמא. אמא, אני יודע כיצד לחיות עם הקצבת מזון.

אמא, תשלחי לי בבקשה נייר מכתבים, לכן לא כתבתי. הבלוק שלנו יישלח לגז בימים הקרובים, אמא, לכן יש לי את הנייר הזה. הכל כאן מודבק וגנבתי את הנייר הזה.

אמא אני מנשק אותך, ד"ש לפאולה. בקרוב נבשל שוב תפוחי אדמה במתפרה 5.

ג'ורג'י הלפרן: "המלחמה תיגמר בקרוב ונוכל להיות ביחד"

ילדים בשואה - גורגי
הוסתרו בבית ילדים באחד הכפרים באוסטריה. ג'ורג'י הלפרן (בעיגול האדום) בתמונה שצולמה במקום | צילום: ארכיון יד ושם, Maison d’Izieu, mémorial des enfants juifs exterminés

ג'ורג'י הלפרן נולד ב-1935 בווינה, אוסטריה, לסראפין ויוליוס. באפריל 1943 הוא הועבר לבית ילדים באחד הכפרים באזור, שם הוסתרו ילדים יהודים בזמן המלחמה. משם כתב מכתבים מאויירים להוריו בהם הוא מתאר את החיים שם ואת חלומותיו ותקוותיו להתאחד עימם בקרוב. בעקבות הלשנה פשט הגסטפו על בית הילדים ב-1944. ג'ורג'י נשלח לאושוויץ ושם נרצח. הוריו שרדו.

ילדים בשואה - גורגי
אבא, האם אתה בריא? המכתב של ג'ורג'י לאביו | צילום: Maison d’Izieu, mémorial des enfants juifs exterminés

אבא יקר!

קיבלתי בשמחה את החבילה שלך עם המכתב. בחבילה היה צעיף, מטפחות, סוכריות, עוגיות ושוקולד. סליחה שלא כתבתי קודם. אני  משחק  יפה עם חבריי. אני אוכל טוב. לחג המולד קיבלתי קופסת צבעים וגם מחברת לציור. אני מרגיש בטוב ולא יורד עוד שלג. אני בבית ספר יסודי, האם אתה בריא? עשינו חגיגה בחג המולד. עשינו תיאטרון, אכלנו ושתינו שוקולית וקיבלנו חבילה קטנה של סוכריות ועוגת דבש ושוקולד. נהניתי מאוד מכל הממתקים האלה. אני הולך לבית ספר מאחל לך שנה טובה ומאושרת, שהמלחמה תיגמר בקרוב ושנוכל כולנו להיות ביחד. מיליוני נשיקות מבנך שאוהב אותך מאוד.

אווה קוצובר: "ממך קיבלתי את המתנה היחידה ביום הולדתי"

ילדים בשואה - אווה
אנחנו מאוד אוהבים לשחק כאן. אווה קוצובר | צילום: ארכיון יד ושם, אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת קלאוס זוילסקי, מרילנד, ארה"ב

אווה קוצובר, ילידת 1932, גורשה עם משפחתה מברלין לטרזיינשטט בינואר 1943. אווה שלחה גלויה לבן דודה קלאוס שנשאר בברלין. הוא והוריו הורשו לגור שם ושרדו עד סוף המלחמה עקב עבודת האב בבית החולים היהודי שנותר פתוח כדי לטפל ב"מישלינגה" (בני תערובת). אווה ומשפחתה נשלחו לאושוויץ. היא נספתה ב-1944.

 

ילדים בשואה - אווה
גרמת לי לשמחה גדולה. הכמתב של אווה לבן דודה | צילום: אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת קלאוס זוילסקי, מרילנד, ארה"ב

קלאוס היקר,

היום קיבלתי את החבילה הנחמדה שלך והיא מאוד שימחה אותי. אני מאוד מודה לך, גרמת לי לשמחה גדולה. אנחנו אוהבים לשחק, במיוחד אורי. היית צריך לשמוע איך הוא צוחק כשהמגדל נופל, זה משמח אותו מאוד. אנחנו מדברים יום יום עליך. אנחנו כבר שמחים מאד לקראת החתונה של דוד סלי ביום א' הבא. מה שלום אדלר? הצטערנו לשמוע שהוא חלה בדיפטריה. העבר לו בבקשה את ברכותיי הלבביות במיוחד. הורשתי לפתוח את החבילה שלך לבדי, עם זה שמחתי מאוד. אני מתארת לי שזה אמור היה להיות ליום הולדתי. הספר שלך היה המתנה היחידה שקיבלתי ואתה יכול לתאר לך כמה שמחתי. לדאבוני כבר גמרתי אותו. דודה גולי ודוד סלי באים כל יום ואנחנו מסתדרים טוב מאד.

להיום נשיקות לבביות גם מהוריי, אליס, אורי, לדוד ולדודה

שלך אווהלה

הנס שמל: "היתה אזעקה ופחדנו שיקרה לנו משהו"

ילדים בשואה - הנס
המטוסים הפחידו אותם. הנס שמל | צילום: ארכיון יד ושם, אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת הנס שמל, יקנעם

הנס שמל נולד ב-1935 בברלין. בזמן המלחמה עבר עם אמו ואחיו לכפר, אולם אביו נותר בברלין ועבד שם בעבודות כפייה. את המכתב הזה שלח בשמו ובשם ואחיו לאביו. הנס שרד את המלחמה ועלה לארץ בשנת 1949.

ילדים בשואה - הנס
מהשפן שלך. המכתב של הנס לאביו | צילום: אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת הנס שמל, יקנעם

... מודה לך על הגלויה ששלחת לנו,

מעכשיו ואילך אכתוב לך כל שבוע.

אתמול הייתה אזעקה, היה לנו קשה ופחדנו מאוד שיקרה לנו משהו.

ראינו מטוסים וזה היה יותר מדי...

הרבה נשיקות

מהשפן שלך, ברני

סוזי שטראוס: "אני יודעת לכתוב עברית"

ילדים בשואה - סוזי
למדה בבית ספר עברי. סוזי שטראוס | צילום: ארכיון יד ושם, אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת למפל ג'ונס, רמת גן

סוזי שטראוס כתבה מכתב קצר בעברית לסבה. היא והוריה התגוררו בעיר מונקאץ', אולם הם גורשו לאושוויץ ושם נרצחו. סבא של סוזי, לו כתבה את המכתב, נספה גם הוא.

ילדים בשואה - סוזי
היא וסבה, לו כתבה את המכתב, נספו באושוויץ | צילום: אוסף החפצים, מוזיאון יד ושם, תרומת למפל ג'ונס, רמת גן

סבי היקר,

את זה שאני הולכת לבית הספר העברי אתה יודע.

אני כותבת לך את השורות הללו כדי להראות לך כי אני יודעת קצת לכתוב ולדבר עברית.

תעודתי הייתה טובה מאוד.

>> איך מסבירים לילדים על השואה?